על רקע המציאות הביטחונית שדוחפת את הציבור ימינה, הפטריוטיזם הגואה והתחושה שכל מי שמותח ביקורת על התנהלות הממשלה או כוחות הביטחון נתפס כעוכר המדינה - יילכו מחר כאלף צירי ועידת מפלגת מרצ לבחור את מזכ"ל המפלגה, יו"ר נשיאות המפלגה, הנשיאות וחברי ההנהלה.
הקרב המסקרן ביותר יתחולל על תפקיד המזכ"ל, שעליו מתמודדים שניים: ח"כ לשעבר מוסי רז, הנתמך על ידי יו"ר המפלגה זהבה גלאון, ויו"ר צעירי מרצ תומר רזניק, הנתמך על ידי מספר שתיים במפלגה, ח"כ אילן גילאון.
רז, בן 49, נשוי פלוס שניים ותושב שוהם, הוא מנהל רדיו כל השלום, רס"ן במילואים ומשמש כיו"ר פורום ארגוני השלום. כבר לפני 28 שנים התמודד רז על תפקיד מזכ"ל תנועת רצ. לימים כיהן בכנסת ה־15, אך לא הצליח להיבחר בשנית, אף ששב והתמודד. בבחירות האחרונות נבחר במקום השישי ברשימת מרצ, שקיבלה חמישה מנדטים בלבד, ולכן נותר בחוץ. רז נחשב לאדם אהוד מאוד במרצ ומקורב ליו"ר המפלגה גלאון. הוא גם זן נדיר במפלגה, בהיותו בן לעדות המזרח, ממשפחה ירושלמית ממוצא כורדי.
מולו מתמודד כאמור רזניק, בן 25, סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שהיה בעבר עוזרו הפרלמנטרי של גילאון וניהל את שלוש מערכות הבחירות שלו לכנסת. רזניק הוא סוג של אופוזיציה פנימית במפלגת השמאל הקטנה, והוא אינו מהסס למתוח ביקורת על הדרך שבה היא מנוהלת, תחת הנהגתה של גלאון. הוא טוען כי המפלגה, במתכונתה הקיימת, עובדת על "אדי הדלק האחרונים", ומזהיר כי אם לא יתחולל שינוי מרחיק לכת, מרצ עלולה פשוט להימחק מהמפה.
"המציאות מדברת בעד עצמה", אומר כעת רזניק ל"מעריב המגזין". "המצב של מרצ לא טוב. בבחירות האחרונות נלחמנו על חיינו ויצאנו בשן ועין. מדובר בתהליך מתמשך של ירידה בכוחה של המפלגה לאורך שנים, עד כדי סכנת היעלמות של המפלגה, ולכן חייבים לערוך שינויים מפליגים במרצ, ולא רק במישור הפרסונלי".
מה לדעתך הבעיה העיקרית בדרך ההתנהלות הנוכחית של מרצ?
"מרצ נאבקת על מקומה, אולם היא עושה זאת עם אותם אנשים ובאותן דרכים בכל מערכת בחירות, בלי לערוך שינויים משמעותיים. מה הפלא שהתוצאה היא אותה תוצאה? הפנייה המצומצמת לקהל מבוגר ומשכיל מהמעמד הבינוני־גבוה, המתגורר בין תל אביב לרעננה, נכשלה. במקרה הטוב, כך נוכל רק לשמר את מוקדי הכוח הקודמים. לאורך שנים לא הצלחנו להיפתח לדורות שלמים של פעילים, ונציגים טובים ורצויים לא הצליחו להיטמע במפלגה. חלקם נפלטו, אחרים אפילו לא ניסו לחדור את מחסום הכניסה".
מה אתה מציע, כדי שמרצ תפרוץ לקהלים נוספים?
"היום מרכז הכובד של מרצ הוא הסיעה בכנסת. הכל מתנהל סביב חמשת חברי הכנסת של הסיעה. אם מרצ חפצת חיים, היא חייבת להפוך מסיעה לתנועה. פירושו של צעד כזה הוא הסטת מרכז הכובד לפעילות מתמדת, עקשנית, גם מחוץ למסדרונות הכנסת: ברחוב, בשכונה, במקום העבודה, במרכזים הקהילתיים, בקמפוסים, כדי שניתן יהיה לגייס יחידים וקהילות ולחבר את מרצ לציבור. חיברתי תוכנית התחדשות, שלחתי אותה לחברי הוועידה והדגשתי בה שמרצ חייבת לייצר עומק ורוחב. למקד את הפעילות לא רק בגבולות תל אביב־רעננה, אלא להחליט שאנו מגיעים גם לקהלים שבהם מרצ לא חזקה. היום אנו מתרכזים באזור המרכז - בתל אביב ובשרון, וגם בירושלים ובחיפה. צריך לפנות לאזורי חיוג בפריפריה. אין סיבה שלא תהיה לנו נוכחות בעפולה, בבאר שבע, באשקלון ובטבריה. אני לא מוותר חלילה על בסיס התמיכה הקיים שלנו, אבל חייבים להתרחב".
"נכס ולא נטל"
בלא מעט ציבורים נתפסת מרצ כמפלגה אליטיסטית, תל אביבית, אשכנזית, שרבים ממצביעיה הם בני מושבים וקיבוצים. לקראת הבחירות האחרונות הראו הסקרים הידרדרות בכוחה של המפלגה, עד כי היה חשש אמיתי כי לא תעבור את אחוז החסימה. אלא שלדעתו של רזניק, התדמית הזאת והקושי בהגעה לקהלים חדשים אינם טמונים באידיאולוגיה, שנתפסת על ידי רבים כשמאל קיצוני. "האידיאולוגיה שלנו היא מקור כוח ולא חולשה", הוא טוען כעת. "בכל הסקרים הבעיה היא לא בנושא אידיאולוגי. כשאתה מבודד את העמדות שלנו, אנשים מסכימים איתנו. זה נכון מדינית, כלכלית וחברתית. אנו נופלים לא על המה, אלא על האיך. זאת שאלה אסטרטגית. האם מפלגה נועדה רק לשמש הד למסרים שיוצאים מחברי הסיעה בכנסת או שאתה רוצה להפוך את המפלגה לגוף שהוא רלוונטי יותר בעיני הציבור בישראל?"
איפה אתה רואה את עיקר הכישלון של מרצ בבחירות האחרונות?
"היום אנו מגיעים בעיקר לקהל של המעמד הבינוני המשכיל במרכז הארץ. אין לזה סיבה. כמעט כל אזרח, שהוא לא טייקון או איש ימין מובהק, יכול לתמוך בעמדותיה החברתיות, הכלכליות והמדיניות של מרצ. הבעיה היא שמרצ לא קיימת בפריפריה חברתית. מרצ מפספסת את דור המחאה. הדור שלי הלך ליאיר לפיד ולשלי יחימוביץ' כי לא הצלחנו להתחבר אליו. לא גרמנו לאנשים לראות בנו את הכתובת. הדור שלי חווה חוויה של חוסר ביטחון קיומי. אתה נידון לארעיות ביטחונית, כלכלית, תעסוקתית ופנסיונית, לא משנה אם אתה מורה קבלן או עובד בהייטק. זאת חוויה קשה. תנועת אופוזיציה צריכה להיות מסוגלת לתעל שינוי חברתי".
זהבה גלאון. צילום: הדס פרוש , פלאש 90
אם תנצח, אתה רואה את עצמך מסוגל לעבוד עם גלאון?
"אוכל לעבוד איתה מצוין כי עבדנו יחד בעבר. אני חושב שהצלחת מרצ היא הצלחת זהבה, ולהפך. לכן יום אחרי הבחירות, גם אם יהיו מחלוקות - נדע לשים אותן בצד".
ומה באשר לעתיד מרצ? אתה רואה אפשרות לחבור ליש עתיד או להתמזג במחנה הציוני?
"באופן עקרוני אני לא פוסל חיבורים עם גופים נוספים. אין כרגע שום הצעה קונקרטית. אני לא פוסל על הסף חיבורים עתידיים, אבל זה לא נכון לדבר על כך היום. מה שמרצ זקוקה לו נכון לעכשיו הוא שידוד מערכות פנימי, כדי שהמפלגה תהיה ערוכה להליכה עצמאית או לאיחוד עם גורמים אחרים. מרצ חייבת להיות נכס ולא נטל".
למה להצביע לך ולא למוסי רז, המנוסה יותר?
"זאת שאלה דורית עמוקה. האם מרצ יכולה להמשיך עם אותן שיטות ועם אותם אנשים ללא שינוי? מוסי זה עוד מאותו הדבר".
"אין ביטחון בימין"
“תומר רזניק אומנם צעיר ממני בדור, אבל אני יכול להביא בשורה חדשה", טוען רז. "אני לא שייך לאף מחנה, אף שזהבה תומכת בי, בעוד שהוא שייך למחנה גילאון. עם זאת, ברור שלולא התמיכה של זהבה לא הייתי מתמודד, שכן איך יכול מזכ"ל להביא שינוי אם הוא לא יכול לעבוד עם יו"ר המפלגה? מזכ"ל צריך לעבוד איתה, מה גם שזהבה עצמה מאוד רוצה להכניס שינויים במרצ כדי שהמפלגה תצמח".
יש הרואים בבחירות מחר הצבעת אמון בגלאון וקדימון להתמודדות שעוד תהיה בינה לבין גילאון על ראשות המפלגה, לקראת הבחירות הבאות לכנסת. "אני לא חושב שזאת הצבעת אמון בגלאון", טוען מצדו רזניק. "השאלה שעומדת על הפרק היא אם למרצ יש את הפריבילגיה להמשיך לעשות עוד מאותו הדבר או שעליה להשתנות כדי להינצל. הכישלון שעליו אני מדבר הוא כישלון מתמשך לאורך שנים, והוא בוודאי לא רק של אדם אחד. לא מדובר פה בבעיה אישית עם גלאון. זאת תפיסה מערכתית שאני מציג. הבחירות לראשות מרצ צפויות להתרחש רק בעוד 3.5 שנים, ולכן כל ניסיון לקשור בין הבחירות למזכ"ל לקרב עתידי על ראשות המפלגה הוא ספין, בניסיון לשכנע אנשים שכן רוצים שינוי במרצ".
"בוודאי שיש התמודדות סמויה מאחורי הקלעים על הנהגת המפלגה בין זהבה גלאון לאילן גילאון", טוען מנגד רז, "אבל זה לא העניין. בכל ועדת קבלה ששנינו היינו ניגשים אליה, היו בוחרים בי. אם אנשים רוצים לסגור חשבונות עם זהבה גלאון ולא להצביע עבורי, הם עושים טעות".
מה אתה מציע מול המהפכה הארגונית והתפיסתית שמציע רזניק?
"תומר הציג תוכנית שהיא תוכנית התחדשות עם כמה רעיונות טובים, אבל די שמרניים. אני הצעתי תוכנית הרבה יותר רדיקלית להגדלת כוחה של התנועה ולהעצמתה. הדבר המרכזי הוא שמרצ חייבת לפתח מערך משלים לסיעה. יש לנו סיעה נהדרת בכנסת, אבל לא יכול להיות שמרצ תתבסס רק על חמישה נציגים, שחברי הסיעה הם חזות הכל. מרצ צריכה שגם נציגיה ברשויות המקומיות יהיו הנציגים שלה. מרצ צריכה מישהו שיציג לציבור מטעמה פן ביטחוני, אדם שהוא למשל אלוף במילואים, שיהיה הנציג הביטחוני של המפלגה. אנחנו צריכים מישהו כמו רב רפורמי או קונסרבטיבי שייצג אותנו בנושא הדת. אנחנו צריכים להגדיל את מוטת הכנפיים. היום הסיעה היא העיקר. אני לא מציע להקטין את כוחה של הסיעה, אלא להוסיף לה מוטת כנפיים גדולה. בנוסף לכך, מרצ חייבת לעבור תהליכים של שקיפות, ואני מציע למנות אחראי על השקיפות במפלגה".
אז אתה בעצם מדבר על הפקת לקחים מכישלונות?
"אני לא מדבר על כשלים, אלא על מה אפשר לעשות יותר טוב. כך למשל, במשך 15 שנים מרצ מדורגת תמיד כסיעה הכי חברתית בכנסת, אבל במקום שהמעמד הזה יצמיח אותנו ל־20 מנדטים, ירדנו לחמישה מנדטים. מדוע? משום שאנו מתעסקים יותר מדי בנושאים החברתיים ומזניחים את הנושא המדיני־ביטחוני. בסופו של דבר זה הנושא שהציבור מצביע עליו בבחירות. הנושא החברתי פחות מעניין אותו כשהוא מגיע לקלפי. לכן לדעתי צריך להתעסק בזה יותר, גם אם עמדתנו בנושאים מדיניים וביטחוניים אינה פופולרית. אני טוען שאנחנו יודעים לספק למדינת ישראל ביטחון שביבי נתניהו לא יודע לתת. במה שהימין מציע אין שום ביטחון. כדי להיות ביטחוני צריך להיות שמאל. זה היה כך בימי ברק ורבין, שנחשבו למר ביטחון".
אתם נתפסים בעיני רבים כמפלגה־בת של העבודה/המחנה הציוני.
"חברי כנסת של העבודה יצאו החוצה מאולם המליאה בהצבעה על חוק האזרחות, שהוא סוגיה ביטחונית ואזרחית הנוגעת לזכויות אדם. יש בעבודה חברי כנסת התומכים בחטיבה להתיישבות. אנחנו בשום פנים ואופן לא מפלגת בת של העבודה. האם כולם בעבודה התבטאו נגד הכיבוש? האם כולם התנגדו לחוק הדרקוני של רשות השידור? לכן אני אומר שאנחנו חייבים לחדד את ההבדלים בינינו לבינם. יש לנו בעיה: אנשים אומרים 'אני מרצ, אבל אני רוצה לחזק את הרצוג'. זה אומר שכשלנו. למרצ יש זכות קיום עצמאית. נניח שמחר מרצ חלילה נעלמת. אני לא רואה את עצמי מצביע עבודה. צריכים את מרצ על המפה".
מדוע מצביעים ממוצא מזרחי לרוב לא תומכים במרצ?
"אני מכיר את הסיבה היטב מהמשפחה שלי. אנחנו לא נתפסים כמפלגה עם מסר ביטחוני. הדרך להגיע אל לב הפריפריה היא רק דרך עמדות ותפיסות ביטחוניות מוגדרות ומוצקות. דמות ביטחונית זה לאו דווקא מישהו בכנסת. זה יכול להיות אלוף במילואים, אך גם פרופסורית באוניברסיטה, אבל צריך שבגלריה של מרצ תהיה דמות ביטחונית שתוכל לפנות לציבור".