קרני אלדד, ברשימתה מ־30 באוקטובר 2015 (״מעריב־ סופהשבוע״ ואתר ״מעריב־ אונליין"), משתלחת בי על שהעזתי להציע "פתרון קסם הרסני חדש" לבעיית ירושלים. מה שעורר את חמתה היה העובדה שהצעתי שכ־200 אלף פלסטינים הגרים בכפרים פלסטיניים שמעולם לא השתייכו לירושלים ההיסטורית אלא למחוזות ביו׳׳ש, וסופחו אליה מתוך שיכרון חושים לאחר מלחמת ששת הימים, יופרדו מירושלים היהודית.

לא התעוררתי עכשיו, כטענתה של גברת קרני. שנים רבות אני מטיף לכך, ובכלל זה בממשלת ברק (שבה כיהנתי כשר לענייני ירושלים), בממשלת שרון ז״ל ובממשלת אולמרט. המציאות הבלתי נסבלת של התקופה האחרונה בירושלים ממחישה ביתר שאת את הצורך החיוני והמיידי לאמץ את הצעתי.

אין זו הפעם הראשונה שהימין מעדיף מציאות דו־לאומית על הפרדה בינינו לבין הפלסטינים. זה שנים רבות, עד היום, גב' אלדד וחבריה מהימין הקיצוני תוקפים אותי על שיזמתי והאצתי את הקמת גדר ההפרדה בין ישראל לגדה המערבית. בגללם עוכבה הקמת גדר ההפרדה במשך זמן רב מדי, וזה עלה בחיי מאות ישראלים ובעשרות אלפי פצועים ונפגעי רכוש. ומשהוקמה, הצילה הגדר את חייהם של מאות רבות ומנעה את הפגיעה ברבבות אזרחים (למרבה הצער, חלקים ממנה לא הושלמו עד היום, בעיקר בירושלים).
מאבק הימין הקיצוני כעת נגד הפרדת הכפרים הפלסטיניים מירושלים והקמת גדר ביטחון נובע מאותה השקפת עולם: לעזאזל ביטחון תושבי ישראל וירושלים, לעזאזל המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית וירושלים כבירתה הציונית. העיקר הוא לספח את כל הגדה על שלושת מיליון הפלסטינים שבה ולהביא לקצה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
• • •
נתניהו והימין מקרבים את קצה של ירושלים היהודית והציונית ומפקירים את עתידה בידי הפלסטינים, שזכאים ויכולים, בכל רגע נתון, להחליט להשתתף בהמוניהם בבחירות לראשות עיריית ירושלים ולמועצת העיר ולהכתיר ראש עירייה מטעמם על פי חוק.
נתניהו אינו מחלק את ירושלים, כטענת הימין הקיצוני. הוא מערער את יסודותיה של ירושלים היהודית בירת ישראל. הפחד האופייני שלו ליזום מהלכים חיוניים וליטול עליהם אחריות מלאה נחשף בשני
מופעים הפוכים: מצד אחד הוא, במשך כל שנותיו כראש הממשלה וכשר האוצר, לא נקף אצבע לשינוי תנאי החיים של הפלסטינים בכפרים שסופחו לירושלים ולהבטחת זכויותיהם. מצד אחר, הוא מפקיר את ביטחונם של תושבי ירושלים היהודית ואינו מעז לבצע צעדים רדיקליים כדי למנוע את הפיכתה של בירת ישראל לעיר דו־לאומית, שכ־40% מתושביה חיים בתנאים מחפירים.
אכן, ביבי אינו מחלק את ירושלים, ביבי מחריב את ירושלים היהודית.
אגב, כל האמור לעיל מפריך, כמובן, את טענתה השקרית וההזויה של גברת אלדד כאילו אני הצעתי לנתניהו לגשר בינו לבין מפלגת העבודה כדי שתיכנס לקואליציה. זוהי הזיית הבל שלא הייתה ולא נבראה.
כמה נתונים סטטיסטיים ימחישו את המצב הדמוגרפי המסוכן, שהסטטוס קוו נוסח נתניהו מנציח ועוד יגביר:
ב־1967 היה מספר תושבי ירושלים כ־266 אלף נפש, מהם כ־198 אלף יהודים, כ־75% מכלל האוכלוסייה. מספר הערבים היה כ־70 אלף נפש, כ־25% מכלל האוכלוסייה. כיום מספר היהודים הוא כ־520 אלף, שהם כ־62% מתושבי העיר, ומספר הפלסטינים כ־310 אלף - כ־38%.
הנתונים הדמוגרפיים המחרידים ביותר הם במערכת החינוך. לפי הנתונים הרשמיים האחרונים שהתפרסמו, 57% מכלל גילאי מערכת החינוך הם ערבים. לעומת זאת, 26% מכלל תלמידי מערכת החינוך המוכרת הם חרדים, 8.5% מכלל התלמידים בירושלים הם דתיים (החינוך הממלכתי־דתי), ו־8.5% מכלל התלמידים בירושלים הם לא דתיים (החינוך הממלכתי). המספרים מדברים בעד עצמם. בתוך שנים ספורות הפלסטינים יהיו רוב בבירת הנצח של ישראל.
אבל עיקר העיקרים הוא שאלת הביטחון האישי המעורער של אזרחי ירושלים היהודית. כולנו מודעים לתופעת הסכינאות ולקורבנותיה, לידויי האבנים, לדריסות ולזריקת בקבוקי התבערה. לאחרונה נחשפנו לנתון מזעזע נוסף: משנת 2006 ועד שנת 2014 נרשמו כ־800 תקיפות מיניות של צעירות יהודיות בקו התפר בין שני חלקי ירושלים, רובן ככולן על ידי פלסטינים.
• • •
אז מה כן צריך לעשות - ומוקדם ככל האפשר - בירושלים, כדי להבטיח את ביטחונה, את שלום תושביה ואת שגשוגה ושלמותה של ירושלים היהודית? צריך להיפרד באופן מלא, שלם ורציף מרוב הכפרים הפלסטיניים שישראל אילצה אותם להיות חלק מירושלים. צריך לחתור לכך שרוב הכפרים הערביים, שהיו מאז ומעולם שייכים לגדה המערבית ושסופחו לירושלים בהחלטה מוטעית ב־1967, יוצאו משטח י-ם ויקבלו מעמד כשל הכפרים השייכים לגדה.
בין כל הכפרים הערביים האלה לבין ירושלים צריך להקים גדר הפרדה מסיבית רצופה (כולל חומה, במקומות שבהם יש בה צורך). גדר ההפרדה הזאת תהיה המשכה של הגדר הקיימת היום מקלנדיה עד מחנה שועפאט, והיא תהיה מחוברת לגדר ההפרדה הקיימת בין ישראל וגושי ההתיישבות לבין שאר יהודה ושומרון. דבר זה יגביר בצורה ניכרת את ביטחון תושבי ירושלים.
צה"ל וזרועות הביטחון האחרות יפעלו בכפרים שיוצאו מירושלים - בניגוד למצב הקיים - בדיוק באופן שבו הם פועלים כיום בכפרים ובאזורים שבגדה המערבית. הוואקום המסוכן שנתניהו ממשיך להנציח, שלפיו אין צה"ל יכול להיכנס לתוך השכונות שבריבונות המפוקפקת של ישראל, הביא לכך שישנם מקומות שבהם כבר מסתובבות קבוצות פלסטיניות חמושות באין מפריע.
מצד אחר, על כל ירושלים היהודית, שהופרדו ממנה הכפרים הערביים הפלסטיניים, לרבות השכונות היהודיות שהוקמו לאחר מלחמת ששת הימים, תחול ריבונות ישראלית מלאה ואחדות ואחידות מוניציפלית. יכללו העיר העתיקה, "האגן הקדוש" והשכונות מסביבם, ובכלל אלה אבו טור, סילוואן, אזור הר הזיתים ושייח' ג'ראח.
כך יוצאו מתחומי ירושלים כ־200 אלף פלסטינים, דבר שיחזק את אופיה היהודי של העיר: היהודים יהוו יותר מ־80% מכלל תושבי העיר, ושיעור הפלסטינים בה יקטן לפחות מ־20%, בניגוד למצב הקיים שבו קרוב ל־40% מתושבי בירת ישראל הם פלסטינים.
כמו כן, יפקע תוקף תעודת התושב הישראלית של 200 אלף הפלסטינים האלה, ויוסר הנטל הכלכלי הכבד שהכללת הכפרים האלה בירושלים הטילה עד כה על משלם המסים והארנונה הישראלי - כ־2־3 מיליארד שקל בשנה (מימון קצבאות הביטוח הלאומי ושירותים עירוניים וממלכתיים המגיעים היום לתושבי הכפרים האלה על פי החוק), ולפי האומדן - כ־75 מיליארד שקל (במחירי 2015) מאז 1967. זה מה שצריך לעשות, זה מה שחייב לקרות.