שבוע טוב לך, אהוד ברק, עוף החול. יש המון פתגמים ואמרות כנף שצריך לחפש להם כתובת, כדי לאייש את התזה. הביטוי שאהוד ברק מתלבש עליו הכי טוב הוא "זקנתו מביישת את בחרותו". אצל אהוד ברק היא לא סתם מביישת, אלא ממש מביכה ונכמרת. איש רציני, אהוד ברק. עטור תהילה, חכם, שנון, אינטליגנטי, ידען, בעל כושר ניתוח ומנהיג בעל כריזמה סוחפת. אבל אז תמיד מגיע ברק לצומת, בה האהוד מתפוצץ מהברק, או להיפך, ושם זה הופך לטרגדיה, כמו אירועי הימים האחרונים.
אחת לכמה חודשים, בעיתוי השמור רק לאיש האניגמאטי הזה, הוא מודיע לכל אמצעי התקשורת שהוא פתוח לראיון נדיר ומצמרר. כך היה בסוף השבוע. חוץ מהטלוויזיה של גן הילדים בגבעת אולגה הופיע ברק בכל ערוץ וברדיו, עם אותו הטקסט בדיוק, ממחזר את עצמו שוב ושוב, עוד מכנס הרצלייה האחרון. עיקר המסר של ברק, האזרח המודאג, הוא שנתניהו והממשלה מפגינים יום אחר יום פסימיות, פאסיביות, חרדה ושיתוק.
תגיד, ברק, אתה מדבר על נתניהו? האיש שבשבילו פירקת את מפלגת 'העבודה' בראשות סיעת-יש-מאין מצחיקה בשם 'עצמאות', שעוד לא הספיקה לחיות וכבר מתה. נתניהו, שאליו זחלת, כמו שזחלת בגיל שמונה עשרה באימונים בטירונות. נתניהו, שכמעט המרת את דתך, רק כדי להיות בממשלה שלו ופתאום הוא כל הדברים האלה. ובטח תיכף תגיד שנתניהו, בתקופה שיצקת מים על ידיו היה אחר ומאז שעזבת אותו הוא התקלקל.
מה אתה רוצה ברק, ואם אתה בכלל רוצה משהו, אולי תגיד לנו בעברית ולא ב"ברקית". כמה משעמם יכול להיות לך, שפעם היית בלי זקן ועם פלולה. אחר כך הלכה הפלולה ובא הזקן. ועדיין משעמם לך. אתה בטוח, ברק, שאתה אזרח מודאג ולא אזרח משועמם? אם משעמם לך, ברק, אז יש חוגים למקרמה, לאספנות בולים. לך לחוגים. יש מרכזי יום לקשיש בתל אביב. יושבים שם ושומעים הרצאות על שירה. יש 'פרלמנטים' בבתי קפה ברחוב אבן גבירול בתל אביב, באזור הבניין שלך. יש דברים לעשות נגד השעמום, אז תעשה, או שתמשיך להאזין ולנגן את רחמנינוף. האמת שהוא נשמע יותר טוב מהדיבורים שלך. אז בפעם הבאה תגיע לאולפן עם התווים ותנגן, במקום להגיד "שיתוק" ו"חרדה".
"גבי גזית", כל יום ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה 103FM"
עריכת תוכן 103FM: אסף נבו