נשיא ארצות הברית ברק אובמה נשא דברים היום (שישי) בטקס ההשכבה לנשיא התשיעי שמעון פרס ז"ל ואמר: "הוא הראה לנו שצדק ותקווה זה הלב של הרעיון הציוני". והוסיף: "הוא נהנה מחיים שמונעים משמחות משפחתיות, אלו היו חייו. זוהי מדינת ישראל, זהו הסיפור של העם היהודי במאה האחרונה, שהפך אפשרי בדור המייסדים, ששמעון היה אחד ממנו. שמעון אמר פעם, שהמסר של היהודים לאנושות זה האמונה והראייה המוסרית, שמוסריות יכולה לשגשג בכל מצב. הוא הרגיש מוקף בים של כוחות עבים. סביו אמר לו 'שמעון, הישאר יהודי!' הוא מצא את הייעוד שלו. הוא היה נער שסבו נשרף חי על ידי הנאצים, בבית הכנסת שהתפלל והפך לגיהינום".


נאום נשיא ארה"ב ברק אובמה בטקס ההלויה

אובמה גולל את סיפור חייו של פרס: "מגיל צעיר, שמעון היה עד לאכזריות אליה יכולה להגיע האנושות. מה שקבוצה אחת יכולה לעשות לקבוצה אחרת. ההבנה באנושיות הפכה אותו למליץ יושר. אף אחד לא כיבה את הדמיון והתשוקה שלו. הייתה לו היכולת לראות את כל בני האדם, שיש להם את הזכות לראות איך העולם צריך להיות, ולא איך הוא עכשיו. מה ששמעון עשה כדי לעצב את ישראל התחיל בקיבוץ. הוא הקים עם סוניה קהילת מופת, הוא עזר לישראל. הילד רצה להיות משורר של כוכבים, בנה את ההגנה של ישראל, שם את הבסיס לצבא הישראלי הנהדר, היכולות שלו שימרו את העליונות של ישראל. הוא הביא להצלת יהודים מאתיופיה. כמדינאי, בנה את הקשרים האימתניים עם ארצות הברית. וזה לא נעצר שם. שמעון הראה מה אפשר להשיג כשמחפשים ידע והיגיון".




"חתירתו לשלום תמיד הייתה טוטאלית" 



הנשיא האמריקני סיפר את חזונו של הנשיא התשיעי: "הוא לקח צעדים קשים. הוא קידם טכנולוגיה, גרם לזה לשגשג. הפך את המדינה הקטנה הזאת למרכז העידן הדיגיטלי. אות ומופת לא רק לישראל, אלא לעולם כולו. התרומה שלו לאומה הזאת, היא כל כך בסיסית ורחבה, ולפעמים מדלגים על זה. לדור הצעיר, הוא ייזכר בגלל תהליך השלום שלא הושלם. חלק ממבקריו משמאל אמרו כי הוא לא עשה את כל מה שצריך, ומימין על כך שהוא לא ראה את האכזריות שבעולם. אבל מה שהוא חלק עם משפחתו, ועם חבריו הקרובים, הוא לא הראה לעולם כולו. מול העולם הוא התעלם מהביקורת. החתירה שלו לשלום תמיד הייתה טוטאלית".



אובמה הוסיף : "כאיש צעיר, עבד בשדה ביום, ולקח נשק בלילה, הוא הבין שנערים ערביים נתונים להסתה. תמיד היה מוזר לשמוע את הביקורת על כך שקראו לו נאיבי וילדותי, נוכח התרומה שלו לביטחון. ניצחנו את כל מלחמות ישראל, אבל לא הגענו לניצחון הגדול שרצינו. הצורך שלא להיות צריכים, ולהשתחרר מהצורך לנצח במלחמות. שמעון האמין שישראל הייחודיות שלה היא לא רק בנאמנות לעם היהודי, אלא בראייה ובמחויבות לאמונה היהודית. העם היהודי לא נוצר כדי לשלוט בעם אחר, הוא אמר. אנחנו נגד אדונים ומשרתים".



ברק אובמה ושמעון פרס בביקורו בישראל ב-2013. צילום: ראובן קסטרוברק אובמה ושמעון פרס בביקורו בישראל ב-2013. צילום: ראובן קסטרו




"מזכיר אנשים ענקיים - כמו נלסון מנדלה"



אובמה סיפר על אישיותו של פרס גם ברגעים קשים של עם ישראל: "הוא שנא אפליה, אפילו לאחר התקפות טרור, ואחרי כישלונות במשא ומתן, הוא התעקש שכבני אדם, צריך להסתכל על הפלסטינים כשווים ועם זכות להגשמה עצמית. בזכות זאת, הדרך שבה הוא הבין את הביטחון הישראלי, הוא הבין שהדרך להגן על החלום הישראלי, תהיה מדינה פלסטינית. אנחנו מכונסים כאן, ויודעים ששמעון לא ראה את חלומו מתגשם. האזור נמצא בתקופה נוראית, כאוטית. איומים בכל מקום". נשיא ארצות הברית הוסיף: "הוא לא הפסיק עדיין לחלום ולעבוד. כשהתחלתי לעבוד עם שמעון, זה היה בערוב ימיו, למרות שלא הודה בכך. ישבתי איתו, בתור נשיא, נפלתי ברשתו, בחן שלו. בבית הלבן, תחת הפורטרט של וושינגטון הוא סיפר לי סיפורים מהעבר, ודיבר בלהט על ההווה, ועל המבצע הבא שלו. על העתיד. דיבר בהתלהבות רבה. הוא הזכיר לי אנשים ענקיים רבים, כמו נלסון מנדלה, מנהיגים שהחיים שלהם השתרעו על פני אירועים רבים, ולא הונעו עפ"י הרגע. אנשים שדיברו בעומק, בידע, בהבנה, לא באמירות קליטות". 



אובמה הוסיף: "הוא לא פעל לפי סקרים, למרות שזה מנוגד לדעת הקהל. כשמסתכלים מעבר לקשת ההיסטוריה, הוא האמין שאנשים צריכים להיות לא בפחד, אלא בתקווה. הוא ראה צעירים משוחררים, הוא ראה בישראל נס שהתגשם. אנחנו מדברים על הקשר בין המדינות, שהופך את שתי המדינות שלנו להיות בטוחות יותר. אנחנו רואים שהקשרים האלה מעמיקים. הם מבוססים על הקשר שבין היהדות לנצרות. היסודות שלנו נבנו על ידי מהגרים, כאלה שברחו מדיכוי ומלחמות. המייסדים שלנו לא רק נטעו דגלים, אלא זרעו דמוקרטיה בשתי האומות. יש לנו את היכולת לעשות מה שנכון. כאמריקאי, כנוצרי, אדם שבחלקו ממוצא אפריקאי, שנולד מהוואי, מקום שלא יכול להיות רחוק יותר מאשר שמעון העביר בנעוריו, היה לי כבוד להיות חברו. שנינו נהננו לשמוע את עצמנו מדברים".


"תודה רבה חבר יקר"



אובמה ציין בהתרגשות את ההבדל והמשותף ביניהם: "למרות השוני בינינו, שנינו חיינו חיים מפתיעים. מפתיע לראות איפה התחלנו, ובסוף מדברים בבית הלבן, נפגשים פה בישראל. שנינו הבנו שהיינו כאן רק כי אנחנו מקרינים את הגדולה של עמנו, כל אחד את אומתו. זה סיפור על אנשים שלא ויתרו על הבסיס האנושי. סיפור על אנשים שסבלו ממגפי הדיכוי, ומעולם לא ויתרו. סיפורו של שמעון הוא סיפור על אדם שהאמין ולא איבד תקווה".



לסיום, ספד אובמה לשמעון פרס ז"ל ועל היותו אדם שמסתכל אל עבר העתיד: "מזכיר לנו שישראל וארצות הברית לא נבנו על ידי אנשים שהאמינו בציניות. הוא אף פעם לא היה ציני. הוא היה מלא תקווה, אמונה ואופטימיות, גם כשכל העובדות היו מנוגדות, הוא האמין שמחר יהיה טוב יותר. זה גורם לנו לכבד אותו, וגם לאהוב אותו. שמעון הספיק מספיק דברים בחייו ל-1000 אנשים. אף פעם לא הסתכל על העבר, למען הדור הבא של ישראל ושכנותיה. הוא האמין בנו. הוא היה דוגמה, גם כשאנחנו לא מאמינים בכך בעצמנו. תבחרו בחיים, שמעון נתן לנו את האפשרות לבחון בחיים. שמעון, תודה רבה חבר יקר".