מה החיסרון הגדול ביותר של מפלגת העבודה וכיצד את/ה מתכוונ/ת להתמודד עמו?
פרופ' אבנר בן־זקן: "העבודה אינה מצליחה להבקיע לציבורים חדשים. וצעירים. המועמדות שלי מכירה בצורך במהפכה מבנית, תוכנית פינוי־בינוי, פירוק והרכבת המפלגה מחדש על בסיס פריימריז אזוריים פתוחים, שיחברו את המפלגה לישראל".
עמר בר־לב: "מפלגת העבודה נטשה את המגרש הלאומי, שעיקרו ביטחון ושלום, או במילים גבוהות יותר: עתיד הציונות והבית הלאומי לעם היהודי".
אבי גבאי: "המפלגה אינה פועלת ככוח משולב ולכן הפסיקה לכוון לשלטון. כשאבחר נתחיל לדבר באמת עם ישראלים בכל רחבי הארץ. הקמפיין שלנו לראשות הממשלה יתחיל כבר מהיום שבו אבחר".
דינה דיין: "מפלגת העבודה התנתקה מבוחריה הטבעיים, תושבי ישראל שחיים בפריפריה גיאוגרפית וחברתית. בראש המפלגה חונטה שמנותקת ממעמד הפועלים. אני מתכוונת לחזור לקהלים הפריפריאליים, שסובלים תחת שלטון נתניהו".
יצחק הרצוג: "המפלגה סובלת מריבים פנימיים בלתי פוסקים ומתסמונת עריפת ראשו של המנהיג. מפלגה מפוארת שחייבת לעבור רפורמה חוקתית של לכידות בצמרת, כולל חיזוק מעמדו של היו"ר וקביעת כללי התנהגות של נבחריה".
עמירם לוין: "למפלגה כבר שנים חסר מנהיג. הבעיה היא לא בדנ"א של המפלגה, אלא בזה של הפוליטיקאים, שחושבים רק על עצמם. יש יותר מדי עיסוק ב'אני' ומעט מדי ב'אנחנו'. אשים לזה סוף".
אראל מרגלית: "אובדן זהות המחנה. במקום להנהיג את השמאל יש מי שמנסה להתחפש ללפיד. מול הליכוד שמנהיג את הימין צריך מפלגה שתנהיג את השמאל".
עמיר פרץ: "חוסר האמון ביכולת לכבוש את השלטון ולנצח את נתניהו. כיו"ר העבודה אציג מול נתניהו אופוזיציה לוחמת, שתכה אותו בכל מקום ותשיב את האמון".
הוד קרובי: "חוסר מנהיגות, נתפסת כמפלגה שמאלנית ואיבוד הקשר עם שכבת 'הפועלים'".
מה היתרון הגדול של המפלגה, וכיצד תשכנע/י מצביעים לבחור בה?
בן־זקן: "זו המפלגה הדמוקרטית היחידה בשמאל־מרכז, ועתידה הוא למעשה עתיד הדמוקרטיה הישראלית".
בר־לב: "חברי הכנסת של מפלגת העבודה, שנבחרים בפריימריז דמוקרטיים, מייצגים אחד אחד באופן הנאמן ביותר את עקרונות המפלגה, עקרונות של שאיפה לשלום, סוציאל־דמוקרטיה, רווחה ואמונה בדרכם של בן־גוריון ומנהיגיה".
גבאי: "רוב הציבור מחזיק בעמדות של מפלגת העבודה בנושאים הכלכליים והמדיניים. רוב הציבור תומך בפתרון שתי המדינות, ורוב הציבור מרגיש שהמשק לא צומח. אנחנו נשנה את מצבה של המדינה בתחומים הללו".
דיין: "אנשי העבודה שאני מכירה הם אנשי שוויון וצדק במובן הכי עמוק. זה חסר בנוף הפוליטי בישראל. יחד נוכל להבריא את המדינה מאי־השוויון".
הרצוג: "הציבור מאמין בעמדותינו ברוב התחומים: כלכלה, ביטחון, שלום ודמוקרטיה. העבודה היא מפלגה היסטורית ושורשית, שדוגלת בצדק חברתי ובהבטחת ביטחונה של ישראל. יש לנו עשרות אלפי חברים, מאות סניפים וסיעה מצוינת".
לוין: "כוחה של המפלגה בבוחריה. אחזיר למפלגה את עמוד השדרה והביטחון העצמי שהיא איבדה. אבצע פיצוי־בינוי במפלגה, כך שתחזור לשרת את בוחריה ולא את עסקניה. רק כך נהיה אלטרנטיבה אמיתית".
מרגלית: "מפלגת העבודה היא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. זו המפלגה שהקימה את המדינה וכעת צריכה לתקן את מה שביבי הרס. נבחרת הח"כים שלה היא הטובה ביותר".
פרץ: "העבודה היא מפלגת שלטון עם עבר מפואר, סדר יום מדיני וחברתי ותפיסת עולם שרוב הציבור תומך בהם. אחדד את המסרים ואניף את דגל השלום ואת הדגל החברתי ביחד".
קרובי: "היתרון של המפלגה הוא בשני מישורים מרכזיים: אנחנו המפלגה הרצינית בנושא השלום. והשני הוא המדיניות הכלכלית, שהפוכה מזו של ביבי, בכך שהיא מייצרת משק תחרותי ולא מונופוליסטי".
מה בחייך האישיים הכין אותך למנהיגות?
בן־זקן: "מעורבות חברתית ופוליטית מגיל מוקדם, השתתפות בהקמת ארגונים חברתיים ומפלגות, כתיבת מצעים וסיפור חיים של הצלחה כנגד כל הסיכויים".
בר־לב: "בכל תחנות חיי, בצה"ל, בהייטק ובתנועת 'אחרי' שייסדתי, תמיד הובלתי. מנהיגות היא היכולת לגבש חזון ולחתור אליו בנחישות, תוך שילוב כוחות ושיתופי פעולה עם אנשים המאמינים במטרה ובעומד בראשם".
גבאי: "אני, כמו שאומרים, סיפור חוצה ישראל. נולדתי במעברה שבה גדלתי עד שנת 1981. הייתי כלכלן במשרד האוצר, מנכ"ל של חברה מצליחה, הייתי שר. בכל מקום הובלתי והצלחתי".
דיין: "גדלתי בפריפריה. בעם. בלי כפית של כסף בפה, בלי פרוטקציות וקיצורי דרך. אני מכירה מבפנים את מה שרוב האנשים שאנו פוגשים ביום־יום צריכים, ויודעת כיצד לענות על הצרכים האלה".
הרצוג: "ניסיון ציבורי של עשרות שנים. כיהנתי בחמישה תפקידי שר, חבר קבינט מדיני־ביטחוני ומזכיר הממשלה. כשר רווחה נחשבתי מהפכן. לפני שנתיים הייתי כפסע מראשות הממשלה, ואני מנהיג האופוזיציה כמה שנים".
לוין: "מנהיגות נבנית במעשים ונבחנת ברגעי האמת. הובלתי אלפי חיילים. תמיד שירתי אותם ולא הם אותי. כשקראתי 'אחרי', הם תמיד הסתערו איתי. זו מנהיגות: להוביל אנשים למטרה ולנצח. ביחד".
מרגלית: "כל חיי הפכתי את הבלתי אפשרי לאפשרי. גייסתי תשע ממשלות זרות לפרויקטים בישראל. יצרתי 37 אלף מקומות עבודה. עשיתי הכל בעשר אצבעות".
פרץ: "כל חיי לחמתי בעד דרכי ועקרונותי, גם כאשר אלו לא היו פופולריים. המאבק לשיקום עצמי לאחר הפציעה הקשה שעברתי בצבא חישל אותי וסייע לי להאמין שהטוב מנצח".
קרובי: "האכפתיות, ההחלטה לקחת אחריות ולהוביל את כולם לדרך ולעשייה נכונה. הכריזמה".
מהו ההישג הכי גדול שלך?
בן־זקן: "אשתי עטר ושלוש הבנות שנולדו לנו".
בר־לב: "ההצלחה של תנועת 'אחרי', שייסדתי והנהגתי במשך 15 שנה. מטרתה לפתח מעורבות חברתית, עזרה הדדית ומנהיגות בקרב בני נוער בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל".
גבאי: "כל חיי אני אנדרדוג ולשמחתי מצליח".
דיין: "הקמת תנועת הפריפריות. תנועה שמקדמת שיח חדש בחברה הישראלית. ממנה תצא הנהגה מחוברת לעם וקשובה לצרכיו".
הרצוג: "יצירת גוש פוליטי עם ציפי לבני, חיבור שהביא להישג אדיר של 24 מנדטים. כמו כן, יצירת מתווה מדיני חלופי לשלום אזורי, שהיה יכול לשנות את חיינו אלמלא נתניהו ברח".
לוין: "כאלוף פיקוד צפון, במשך שנים של לחימה בחיזבאללה, לא חדר מחבל לישראל, לא נחטף חייל, אף נעדר וגופה לא נלקחו בידי האויב. חיילים לא נחקרו ונשפטו במצ"ח על אירוע מבצעי".
מרגלית: "הקמת פארק סייבר בבאר שבע ורובע הניו־מדיה בירושלים, שיצרו עשרות אלפי מקומות עבודה. וכמובן, ארגון 'בקהילה', שייסדתי עם אשתי ונותן תקווה ל־30 אלף ילדים בירושלים".
פרץ: "שינוי תפיסת הביטחון של ישראל והפיכת ההגנה על העורף לאחת מהרגליים שעליהן מבוססת התפיסה הביטחונית, כאשר 'כיפת ברזל' היא הבולטת בתוך שלל האמצעים. זה וחוק שכר מינימום".
קרובי: "מסטודנט אלמוני בשנה ב' למנהל עסקים, ללא ניסיון פוליטי וללא ניסיון כחבר אגודה ועם סיכויים אפסיים, ניצחתי ב־1993 בבחירות לראשות אגודת הסטודנטים. בבחירות לקדנציה נוספת ב־1994 זכיתי ב־90% מהקולות".
מהו הכישלון הכי גדול שלך?
בן־זקן: "חוסר היכולת, בינתיים, לשנות את החברה הישראלית".
בר־לב: "אני יכול לחשוב על דוגמה אחת שבה לא נעתרתי להצעה עסקית באחת החברות הראשונות שניהלתי".
גבאי: "שלא הפכתי נהג מרוצי ראלי".
דיין: "מאז הקמפיין זכיתי לקבל חיבוק חם מרבבות אנשים. חיבוק שמלמד מה גדול הצורך בקול כמו שלי. היינו צריכים להתחיל מזמן. העם בשל למהפכה".
הרצוג: "שלא הצלחתי ללכד את צמרת המפלגה, שסובלת מהתסמונת של כל קודמותיה. כיום, כשאצלנו רבים בצמרת בטונים גזעניים, השכן לפיד בשתיקתו התמידית רק נהנה מהפירות".
לוין: "אני מתחרט שלא התמודדתי קודם. שהשארתי את הזירה לפוליטיקאים שיצרו את המצב הקשה, שבו המפלגה והמדינה נמצאים. היום אני מתייצב לשקם את המפלגה ולהגן על המדינה מפני השנאה, ההפחדה וההסתה".
מרגלית: "קריירה מפוספסת בקבוצת הכדורסל של בית"ר ירושלים".
פרץ: "חוסר היכולת לשמור על כספי הפנסיה של העובדים מפני הידיים החמדניות של נתניהו ובעלי ההון באמצעות חקיקה. המאבק הזה נמשך עד עכשיו ויימשך עד שתהיה פנסיה מוגנת לכל עובד".
קרובי: "העובדה ששנים רבות לא קפצתי למרכז העשייה המפלגתי ונתתי למפלגה להמשיך להיכשל תוך שאני סומך על מנהיגיה".
ציין/י חסרון ויתרון אחד שלך.
בן־זקן: "איני יודע להתנהל בפרקטיקות הפוליטיות של פעילים ועסקנים. והיתרון - יש לי מחשבה מקורית, אומץ לב ונחישות לקדם רעיונות למען כולנו".
בר־לב: "טוענים שאני יותר מדי 'בסדר' עבור פוליטיקאי. והיתרון - הציבור הכללי רואה בי כמתאים ביותר לעמוד בראשות הממשלה (על פי סקר 'ליברל'). הציבור סומך עלי בנושאים מדיניים, ביטחוניים וחברתיים".
גבאי: "אני לא מספיק בבית עם המשפחה, במיוחד עכשיו בתקופת הפריימריז. והיתרון - יכולת להתחבר לאנשים ולגרום להם להאמין בדרכי. זה יסייע בידי להביא קהלים חדשים ולהחזיר את המפלגה לניצחון".
דיין: "אני לא דמות מוכרת בפוליטיקה הישראלית, ואני גאה בזה. והיתרון - אני באה מלמטה. ראיתי את הדברים שהכי קל להתעלם מהם, וזה הפך אותי למישהי שונה מאנשי 'המנגנון' ששולטים בנו".
הרצוג: "אני לא מתלהם. בעיני לכל מילה יש משמעות, ויש הסבורים שזו חולשה. והיתרון - אני יודע לחבר אנשים, לבנות קואליציות, לאפסן את האגו, להיות שקול ולבנות גוש פוליטי שיחליף את השלטון".
לוין: "אין לי ארגזי מתפקדים. מצד שני, אני מאמין שהמצביעים מגיעים עם האמת שלהם ולא עם פתק שמישהו נתן להם. והיתרון - אני מביא מנהיגות שקולה ומנוסה ותפיסת עולם מגובשת".
מרגלית: "חיסרון: פייטר. יתרון: פייטר".
פרץ: "החיסרון שלי הוא מדומה. הקריירה העשירה שלי מביאה את המתמודדים לחשוב שזה יותר מדי ולא לתפוס את היתרון שבניסיון. והיתרון - אני היחיד שיכול להביא ציבורים נוספים למפלגה ולנצח את נתניהו".
קרובי: "איני מנוסה בפוליטיקה, וזה בפירוש גם היתרון. לא הגעתי כדי ללמוד להיות פוליטיקאי, אלא לשנות את המושג מתחמן לא נאמן לשליח ציבור נאמן ומסור".
במקרה שתנצח ותתבקש להצטרף לבנימין נתניהו כדי לחתום על הסכם שלום היסטורי, בעקבות מתווה שיציע הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, מה תעשה?
בן־זקן: "נצטרף כולנו ונגבה את הממשלה, תהיה אשר תהיה, כדי להוביל להצלחת המהלך".
בר־לב: "ממשלת ישראל צריכה לבוא עם יוזמה בלי קשר לנשיא אמריקאי או לשאלה אם יש פרטנר או אין. בכל מקרה של מהלך שיביא משא ומתן ותקווה לעתיד טוב יותר, אנחנו ניתן רשת ביטחון מהאופוזיציה לנתניהו ולא נצטרף לממשלתו".
גבאי: "צריך לבחון אדם לפי מעשיו ולא לפי דבריו. לנתניהו היו שמונה שנים לקדם מהלך מדיני, והוא לא עשה דבר. אני לא מאמין שהוא באמת יקדם תהליך מדיני. נתמוך מהאופוזיציה".
דיין: "שבענו מנתניהו, שעושה בעם שימוש ציני ואינטרסנטי. אם אפשר להביא להסדר איתו בטח ובטח שאפשר להביא להסדר בלעדיו".
הרצוג: "מניסיוני הישיר, כמנהיג היחיד שהציג יוזמת שלום רצינית בשנתיים האחרונות ובחן אותה מול נתניהו, מסקנתי היא שנתניהו לא ילך למהלך מדיני אמיץ. אם יפתיע יקבל גיבוי מהאופוזיציה".
לוין: "הייתי מפקד של נתניהו. אני מכיר אותו טוב מכולם. לא אתן לו להתעלל שוב במפלגת העבודה ולהוליך אותה שולל. נתניהו הוא לא פרטנר. נקודה. אם יעשה, יקבל תמיכה מבחוץ".
מרגלית: "אם נראה שזה אמיתי, נתמוך מבחוץ".
פרץ: "זה תפקידו של נתניהו להציג לעם מתווה שלום, ולא של טראמפ. אם נתניהו יבוא עם הצעה לסדר, כיו"ר האופוזיציה אעניק לו רשת ביטחון עד הבחירות, וכל עוד הוא צועד בדרך השלום".
קרובי: "במידה שהולכים לעשות שלום, אני הראשון להצטרף".
עם מי אינך מוכן/ה לשבת בממשלה?
בן־זקן: "איני מחרים איש, איני מחרים שום ציבור. זו המדינה של כולם. כל מי שיסכים לקווי היסוד שלנו, שיצטרף".
בר־לב: "לא אשב עם הבית היהודי ועם הרשימה המשותפת. אשב עם כל מפלגה שמחייבת רוב יהודי מובהק, שמאמינה שעל ישראל להיות בטוחה ודמוקרטית ושמקדשת חיי בנים על קברי אבות".
גבאי: "עם אנטי־ציונים".
דיין: "עם מי שהעם בשבילו הוא כלי משחק על לוח שחמט, לא משנה מאיזה כיוון פוליטי הוא מגיע. כאן מתחילות הבעיות, כשמנהיגים חושבים שהם מעל העם. לא אתן לזה יד".
הרצוג: "לא אשב עם מי שדוגל בגזענות, דורש סיפוח ומחריב את עתידה של המדינה".
לוין: "אני מוכן לשבת בממשלה עם כל מפלגה ציונית שתסכים לקווי היסוד שלי: כניסה מיידית למו"מ מדיני שסופו היפרדות מהפלסטינים, משאבים אדירים לפריפריה, לחינוך, לפתרון משבר הדיור, לקשישים ולניצולי שואה".
מרגלית: "לא פוסל איש".
פרץ: "לא אשב עם נתניהו, עם בנט ושקד. הניסיון שלי עם נתניהו מוכיח שאסור להאמין לו. ואילו הבית היהודי מחזיק בתפיסת עולם משיחית וצועד בדרך שמאיימת על הציונות".
הוד קרובי: "עם נתניהו".
מה לדעתך הסכנה החמורה ביותר הנשקפת לישראל?
בן־זקן: "הכרסום בחוסן הפנימי, הפירוק לשבטים, המשיחיות הלאומנית, היעדר חוקה".
בר־לב: "מדינה אחת לשני עמים - זה הרס הציונות".
גבאי: "ההסתה הפנימית של נתניהו ואנשיו, שמביאה להתפרקות החברה לקבוצות שלעתים ממש שונאות אחת את השנייה. זו הסיבה שהתפטרתי מהממשלה".
דיין: "הפערים החברתיים, העוני וחוסר היכולת של אנשים לצאת מהמקום הקשה שבו הם נמצאים. אין כאן התחלות שוות, וזה צועק לשמיים. חייבים לתקן".
הרצוג: "אובדן מדינת הלאום של העם היהודי על ידי סיפוחם של מיליוני פלסטינים. אני מוטרד מהפאשיזציה של המדינה, כשמאיימים על יוצרים, שופטים, עיתונאים ואקדמאים, ורואה בחומרה את קהות החושים נגד החלשים בחברה".
לוין: "אסטרטגית, חד־משמעית, איבוד הרוב היהודי במדינת ישראל. אם לא נשנה כיוון ומהר, ילדינו לא יהיו פה הרוב. הגיע הזמן שנקבע גבולות קבע בטוחים ונתחיל את התיקון החברתי העמוק בתוכנו".
מרגלית: "המשך שליטה בעם אחר והתרסקות הרעיון הציוני של מדינת היהודים".
פרץ: "הידרדרות למצב של מדינה לא דמוקרטית עם רוב לא יהודי בתחומיה. לכך מובילה דרכה של הממשלה הזאת. במצב זה ייפגעו גם החברה, גם הכלכלה וגם החזון. נהפוך למדינה ענייה ומצורעת".
קרובי: "המדיניות הכלכלית של נתניהו וממשלת הבובות שלו".