"מתוך ההבנה שהזירה הבינלאומית היא מאוד חשובה, הפנינו מסוף שנת 2012 את הפעילות שלנו גם כלפי חו"ל", אומרת שרה העצני־כהן (35), יו"ר תנועת "ישראל שלי". "הבנו שצריך גם בחו"ל את הישראלים כאקטיביסטים, ולא רק כאנשים שצופים מדי פעם בחדשות ואומרים 'שהקהילה היהודית תטפל בבעיה זו או אחרת'".

"ישראל שלי", המגדירה את עצמה א־פוליטית וא־מפלגתית, הוקמה ב־2010 על ידי נפתלי בנט ואיילת שקד, במטרה לייצר אקטיביזם ציוני ברשתות החברתיות. "היום יש הרבה מאוד כוח לאנשים ברשת, והוא לא מנוצל מספיק לטובת פעילות פרו־ישראלית בתוך ישראל ומחוצה לה", אומרת העצני־כהן. "בנט ושקד הקימו את 'ישראל שלי' כדי לייסד כוח פעולה אזרחי דיגיטלי, והתנועה עשתה הרבה דברים מאז שהוקמה".

במה אתם מתמקדים כיום?

"אנחנו מבצעים מעקב אחרי הפעילות האנטי־ישראלית בעולם. אלה יכולים להיות קמפיינים תומכי BDS בכל מדינות אירופה או כותרות מוטעות בתקשורת זרה שצריך לתת להן קונטרה, וזה קורה הרבה מאוד אחרי פיגועים. יש הרבה מאוד תופעות, אנחנו לא מקיפים את כולן, אפילו לא מדגדגים אותן, אבל אנחנו מאמינים שיש הרבה מאוד כוח שישראלים יכולים להניע אותו ולהיות שותפים לו. אנחנו פועלים גם נגד BDS מבית. למשל, יש בארץ פעילי BDS שמקבלים חותמת כשרות מממשלת ישראל, כמו לדוגמה רשת אל־ג'זירה שפעלנו נגדה בעבר והצלחנו לבטל נוכחות שלה בכנס ממשלתי, או שישנו פעיל BDS מאוד מרכזי שכרגע עובד ב'ארגון זכויות אדם', מה שנקרא. הוא נמצא כיום בארץ עם ויזה, ואנחנו עוררנו על זה מהומה מאוד גדולה, וזה הגיע לבית משפט. אני מאמינה שהרבה כוח נמצא פה בבית, בישראל. זה לא מספיק לבוא בבקשות למחוקקים אמריקאים, אלא צריך לרתום את הכוח האזרחי, וגם ממשלת ישראל צריכה להבין שיש לה תפקיד מאוד מרכזי במלחמה על התודעה".




שרה העצני כהן. צילום: חן-לי העצנישרה העצני כהן. צילום: חן-לי העצני

מה זה אומר להיות אקטיביסט ברשת?

"כדי להיות אקטיביסט ב'ישראל שלי', מספיק להפיץ תכנים בעד ישראל ולבצע פעולות מאוד פשוטות שהן ממש בקליק. יש לנו יותר מ־167 אלף לייקים בפייסבוק, קרוב ל־80 אלף איש ברשימת התפוצה שלנו במייל, וחשבון טוויטר פעיל עם יותר מ־2,600 עוקבים. בעולם זה כלום מבחינה מספרית, אבל בארץ המספר הזה מאוד משמעותי. אנחנו מאתרים את הידיעה הרלוונטית, מאמתים אותה ואז בדרך כלל מאתרים מהו ומיהו מוקד הלחץ. כלומר, אנחנו מחפשים את האדם שיקבל מאות מיילים שיגרמו לו לשנות החלטה אנטי־ישראלית מסוימת. או לחלופין, אם מדובר בפעולה חיובית - למשל סנטור או מושל שעשה פעולה למען ישראל - חשוב לנו לחזק אותו. אירלנד, למשל, היא מדינה מאוד אנטי־ישראלית, בעיקר בבית המחוקקים שלה. הם העבירו כמה החלטות נגד ישראל, ואנחנו מפנים את האנשים לעבר השגרירות שלהם בארץ. אנחנו משיגים את כתובות המייל הרלוונטיות ומפנים לשם את הלחץ הציבורי. מצד שני, הציבור הישראלי גם יודע להגיד תודה ומעריך אנשים שמתייצבים לצדו. בשבוע שעבר, למשל, בעקבות המהומות בעזה, הדובר של נשיא צ'כיה פרסם בטוויטר שלו דגל ישראל וכתב: 'סולידריות'. עד שאנחנו גילינו את זה, הוא קיבל תגובות מאוד כועסות. כשנתקלנו בכך, ביקשנו מאנשים לפנות אליו ולומר תודה. הם הגיבו לו בטוויטר, וזה פשוט מדהים. הוא קיבל עשרות תגובות מישראלים שהודו לו וכתבו שהם מעריכים את התגובה שלו. זו פעולה קטנה על הדרך, שלא מצריכה מאיתנו יותר מדי, ובסופו של דבר היא משפיעה".

שיחשבו פעמיים

העצני־כהן מספרת שלא פעם הפניות של פעילי התנועה גם גורמות לשינוי כותרות. "כשיש כותרת מוטה בחו"ל, אנחנו מאתרים את הכתובת של העורך הרלוונטי ומפנים אליו אנשים שכותבים לו בשיא הכעס", היא מספרת. "כך אנחנו מצליחים גם לשנות כותרות. סביב גל הסכינאות שידענו פה, למשל, היו לנו הרבה הצלחות. זכורה לי כתבה על הפיגוע שבוצע בטיילת של יפו. באחד מערוצי התקשורת נכתב שלטענת משטרת ישראל, 'טרוריסט' במירכאות הרג ישראלי. זו חוצפה, זה אפילו לא לעשות תקשורת מקצועית. הפנינו אנשים לעורך, ובתוך רגע הם שינו את זה. המטרה שלי בסופו של דבר היא לא לשנות כותרות, אלא שאחרי מקרים חוזרים ונשנים שבהם ישראלים יתקפו עורכים על חוסר מקצועיות והטיה אידיולוגית אנטי־ישראלית - אז הם מיוזמתם יחשבו פעמיים לפני שהם מעלים כותרת".

איך אתם מניעים אקטיביסטים לפעולה?

"אנחנו מסבירים בצורה אינטליגנטית את הסוגיה, ואז מפנים אותם לכתובת הנכונה ומבקשים מהם לפעול. יש לנו עשרות אלפי אנשים שמשתתפים בכל פעולה, תלוי בסוגיה. הם מדווחים לנו על ביצוע, משתפים מה הם כתבו ומשתפים פעולה ברצון. אנשים עושים את זה מתוך הבנה שהם נמצאים בקרב על הבית שלהם ומתוך פטריוטיות".