ממשלת השינוי היא פג פוליטי שבא לעולם בלידת עכוז, כשעל ישבנו החותמת "פג תוקף". כל יום מאז כינונה הוא נס מקרטע. בשלב זה מדובר בממשלת לטיפונדיות, כל שר הוא מלך בתחומו בגלל התלות של כולם בכולם. בנושאי מחלוקת כולם סותמים את האף ומצביעים כל אחד ואחת חרף הפגיעה במצפונם או בהבטחותיהם כראוי וכצפוי. כדי שהפג הזה יהפוך לתמנון קטלני שיחסל את ציפיות הממשלה הקודמת הוא זקוק לאותה אנרגיה ציבורית ותקשורתית שהביאה למהפך.

ניתן להבין את תחושת הרווחה שאחזה בציבור ובתקשורת הרלוונטיים לעניין אחרי הגירוש מבלפור (סבלנות, המובילים בדרך). אין צידוק לתחושת הרפיון שבאה בעקבות אותה תחושת רווחה. זה לא היה יום עיון, זה היה בקושי המשחק המקדים. נראה שאפילו רביב דרוקר, תחקירן חד ודעתן לא פחות, כבר מתגעגע לימים הטובים ההם כאשר עיתונאי לא היה צריך לתפוס צד, כאשר "עיתונאים תומכי התנתקות פרסמו תחקירים נגד ההתנתקות. ...עיתונאים תומכי הסכם עם אבו מאזן מצצו את דמו של אהוד אולמרט. תחקירים של עיתונאים שמאלנים נהפכו לחקירות משטרה נגדו, אפילו לכתב אישום אחד לפחות", כפי שכתב במאמר שפרסם שלשום ב"הארץ".

נתניהו, זה שלחם בתקשורת ובדמוקרטיה, גרם לדרוקר, על פי עדותו, לחיבוטי נפש קשים: "האם להיות העיתונאי שמפרסם תחקיר על אלכסיי נבלני? ייתכן שכל מילה בתחקיר עליו היא אמת, אך בסופו של דבר היא משרתת שליט חסר רחמים ובעייתי כמו ולדימיר פוטין… לא לפרסם? לפרסם ולהצניע? אין החלטה טובה", כתב. ודאי שיש. ויש אלף ואחת דרכים ליישם אותה.

למשל באמצעות עריכת חדשות שעומדת הן ביעדי האמת והן ביעדי האינטרס הלאומי לשמירת הדמוקרטיה. מיקום הסיפור שמקרין על חשיבותו או ניסוח הסיפור באורח שישמר את עליונות ממשלת השינוי על ממשלת הגינוי. רק לא אייטם עיתונאי שמאלני ומולו אייטם ימני "כדי לאזן" ולהיות אובייקטיבי. יש סיפור שמשרת אינטרס לאומי ויש סיפור שמשרת אינטרס לאומני, והעיתונאי חייב להכריע.

מי שסבור שהשעה היא שש אחרי המלחמה ואפשר להסיר את השכפ"צ - לא מבין שאנחנו אפילו לא בדקה ה־90. שלא ניתן לחזור לשגרת המקצוען האובייקטיבי. מקצוענות ואמת זה בסדר, אבל האובייקטיביות היא לוקסוס של חברות מתוקנות. כשההולוגרמה של טראמפ עדיין מתפקדת כמנוע בעירה של טראמפיזם מטורלל ואלים, התגייסה תקשורת המיינסטרים בארצות הברית כדי להמשיך במאבק נגדו ונגד הרפובליקנים, כאילו המאבק על הדמוקרטיה נמשך.

על המרקע ובפרינט זה נראה כך: קודם מדווחים על הפעילות של ביידן ושות'. בהמשך על המעידות הכי אזוטריות של טראמפ. כולל שקרי "הונאת הבחירות" (המילה "הונאה" משותפת לטראמפ ונתניהו. זה בספירת קולות וזה בהפרת הבטחה של בנט). לפעמים כאשר התובע המחוזי בניו יורק מבצע צעד קדימה בניהול תיקי טראמפ, אזי המידע הזה קופץ לקדמת החדשות ולא במקרה. המטרה היא לא רק לסלק את נתניהו וטראמפ אלא גם את האידיאולוגיה שלהם.