הצעת חוק חדשה מבקשת להגדיר לראשונה את מעמדם מול רשויות המדינה של צעירים חסרי עורף משפחתי. המדינה אומנם מספקת שירותי דיור, הכוונה וליווי לצעירים בסיכון במסגרת התוכנית "יתד", אך עדיין לא ברור מי נכלל בהגדרת "צעיר חסר עורף משפחתי" ומהם הפרמטרים הרלוונטיים להכרה.

כתוצאה מכך אין מידע על מספר הצעירים הזקוקים לסיוע וקיים קושי בהתאמת המענים הנדרשים. מעטפת התמיכה שניתנה לאותם צעירים על ידי המדינה מצטמצמת מאוד, והיעדרה של הגדרה מקשה על איסוף נתונים, הנחוצים לצורך מעקב ובקרה אחר מצבם.

יוזמי החוק, ח"כ נעמה לזימי וח"כ רם שפע ממפלגת העבודה, מסבירים כי לפי הערכות מדובר באלפי צעירים, והצעת החוק מבקשת להגדיר "חסרי עורף משפחתי" כצעירים שהופנו על ידי משרד הרווחה למסגרות השמה חוץ־ביתיות, מכיוון שהמשך השהות בבית משפחתם היה עלול לפגוע בהם, או כאלה שהתחנכו בכפרי נוער והוכרו בידי שירותי הרווחה כילדים ובני נוער במצבי סיכון. המטרה היא לאפשר לנותני השירות עבור הצעירים לבחון את צורכיהם, וכך להצליח להעניק להם מענים שונים שיאפשרו להם להשתלב בצורה טובה יותר בחברה.

יוזמי החוק מדגישים כי מדובר בתנאי למימוש זכותם של צעירים הנתלשים מהמסגרות ללא תמיכה מספקת של המדינה לשוויון, אוטונומיה אישית וחיים עצמאיים. בהיעדר מקום מגורים, הכוונה וליווי נגרם לצעירים רבים נזק וחלקם נמצאים בסיכון אמיתי לשלומם. רבים מהם נאלצים לגור במקומות מפוקפקים, חלקם ברחוב, ואף לעבוד בזנות כדי לשרוד.

הצעת החוק של לזימי ושפע היא שיתוף פעולה של מספר גופים, בהם הקליניקה לזכויות נוער וצעירים במצבי סיכון של האוניברסיטה העברית, הפורום הציבורי של כפרי הנוער ופנימיות הרווחה והאומנה, ועמותת "מקום". הצעות חוק דומות הונחו כבר בכנסות הקודמות אולם החקיקה נתקעה.

ג' (23), בוגרת פנימיית רווחה: "יצאתי בגיל 18 מהפנימייה ללא עורף משפחתי כלל, וההישרדות היומיומית הקשתה עליי בדברים נפשיים שחוויתי. לא היו לי מסגרת ובית שיעטפו אותי. "למזלי מצאה אותי עמותה, שאחוז קטן מאותן צעירות ללא עורף משפחתי מגיעות אליה. הלוואי שאותם ילדים שעדיין לא יצאו ממסגרות יוכלו לקבל מענה ויד חמה מושטת כי זה מציל חיים. את החיים שלי זה הציל".

לזימי: "לצעירים וצעירות חסרי עורף אין מעטפת והזדמנות לממש, לחלום ולהגשים. המדינה לא יכולה להפקיר את צעיריה. אני מאמינה שבהצעת החוק הזאת נוכל לומר לאותם צעירים שלא גדלו בבית חם ועוטף שיש מי שרואה אותם ופועל להעניק להם הזדמנות טובה יותר בעולם הזה.

"כולי תקווה כי כבר במושב הבא נוביל את ההצעה הזאת להצבעה - למען כל אותם נערים ונערות, שלא צריכים לפחד להגיע לגיל 18".