שגריר ישראל בגרמניה, רון פרושאור, הגיש היום (שני) את כתב האמנה לנשיא גרמניה, פרנק-ואלטר שטיינמאייר, וביצע סגירת מעגל אישית ומקצועית, לאחר שאביו, אורי, נולד בברלין ונכדו של ברתולד פרוסקאוור, קצין מעוטר בצבא הפרסי.
בכתב האמנה, כתב פרושאור: "לפני זמן קצר נפגשתי עם נשיא גרמניה, פרנק וולטר שטנמאייר, והגשתי לו את כתב האמנתי כשגריר ישראל בברלין. מארמון הנשיאות בחרתי לבוא לכאן, לכיכר בבל, מכיוון שהמקום הזה, שהיה ידוע בעבר ככיכר האופרה, מחבר את השליחות הלאומית שלי כשגריר עם השליחות האישית שלי כבן ליוצאי גרמניה. כאן, לפני 89 שנים, ב-1933, המון גרמני מוסת שרף לא פחות מ-20,000 ספרים. יצירות מופת שנכתבו על ידי היוצרים הגדולים ביותר– מאן, פרויד, אריך קסטנר ואחרים. חטאם? היו יהודים או השתייכו לאוכלוסיות אחרות שהנאצים לא אהבו".
"אחד מאותם אנשי רוח שיצירותיהם נשרפו באותו לילה ארור היה היינריך היינה, שבצעד כמו נבואי כתב כבר במאה ה-19 "במקום בו שורפים ספרים ישרפו לבסוף גם בני אדם", "Dort wo man Bücher verbrennt, verbrennt man auch am Ende Menschen". בזמן שזה קרה, אבי, אולריש, לימים אורי, עליו השלום, היה ילד קטן פה בברלין. אמו, סבתי פרידל ז"ל, הבינה שגרמניה היא כבר לא מקום ליהודים ותוך מס' חודשים קמה ועזבה את ביתה ומולדתה. משפחת פרוסקאוור, שהיום היא פרושאור, עלתה לארץ ישראל, ובכך הצילה את עצמה. מביתה החדש בחיפה סבתי התגעגעה לגרמניה של לפני המלחמה, לתרבות הגרמנית שהנאצים ניסו למחוק, ולשפה, שהייתה שפת האם שלה".
"אותו מאורע, של שריפת ספרים, היה בעל חשיבות מכוננת בהידרדרותה של גרמניה לתהומות שכמותן לא ידע המין האנושי לפני כן וכולנו מקווים שגם לא ידע לעולם. גרמניה נחשבה עד לאותה תקופה כ"ארץ המשוררים וההוגים", Das Land der Dichter und Denker. העם היהודי תמיד היה ידוע, ועדיין ידוע, כעם הספר. שריפת הספרים לא הייתה שריפה של נייר, היא הייתה שריפה של מהות, של נשמה, של הרוח היהודית, עוד לפני שהתחילו לשרוף את הגוף של העם היהודי במחנות ההשמדה".
פרושאור הוסיף: "והיכן כל זה התחולל? כאן, מול אוניברסיטת הומבולדט. אוניברסיטה היא מקום של ידע, של מחשבה, של ספרים. אוניברסיטת זאת הייתה הבית האקדמי של כמה מהמוחות המבריקים ביותר - איינשטיין, מרקס, הגל. איש לא פצה פה כאשר הספרים הוצאו מספריית האוניברסיטה והועלו באש בכיכר מולה, הניסיון למחוק את הידע האנושי התקבל בשתיקה מצד האנשים שהיו אמורים לשמר את הידע הזה ולטפח אותו, מהאנשים שהתרבות הייתה חייהם והיו אמורים לפעול למען האנושות".
"הנאצים לא הצליחו לשרוף את הידע האנושי. הנאצים לא הצליחו למחות את עם הספר מעל פני האדמה. הנאצים לא הצליחו להשליט משטר של בורות, שנאה ורצח בעולם כולו. זאת ההוכחה לחוזקה של הרוח היהודית ולעוצמה שיש בספרים ובתרבות".
בסיום, כתב: "חוזק זה, עוצמה זאת, הם חלק מהמחויבות שיש לדור הצעיר, לבני הנוער בישראל ובגרמניה. מחויבות לא רק לשמר את זיכרון העבר אלא להפוך אותו למצפן שיוביל אותנו בדרך לבניית עתיד טוב יותר, עתיד של פתיחות, סובלנות, התנגדות לאנטישמיות ולכל סוג של גזענות, עתיד של סולידריות ושיתוף פעולה, כפי שהם באים לידי ביטוי בחילופי נוער וצעירים בין ערים בשתי המדינות ובין מוסדות חינוך בשתי המדינות. עתיד שנבנה על העבר אך מתחייב שהוא לעולם לא יחזור"
"היום, 84 שנים לאחר שסבתי פרידל עזבה את ביתה, אני ניצב כאן כבן גאה לעם היהודי, כבן גאה למשפחת פרוסקאוור-פרושאור, וסוגר מעגל כשגריר ישראל כברלין. כאן, בכיכר בבל, אני מתרגש להכריז, עם ישראל חי!", סיכם.