30 שנה ל"קלטת הלוהטת": בחזרה לפרשה שהרעידה את הפוליטיקה הישראלית

ב-14 בינואר 1993 הדהים נתניהו את המדינה כולה, כאשר חשף קיום קשר עם אישה אחרת, וטען כי אלמוני איים שיפיץ קלטת המתעדת את הרומן. כיצד הפרשה השפיעה על הקריירה שלו ואיך תיזכר בראי ההיסטוריה?

תמונה צילום: ללא
נתניהו באולפן מבט
נתניהו באולפן מבט | צילום: פלאש 90
5
גלריה
שער מעריב לאחר הראיון של נתניהו במבט
שער מעריב לאחר הראיון של נתניהו במבט | צילום: ארכיון מעריב

לדברי שדור, "נתניהו מייצר בשידור הזה אירוע טלוויזיוני, בו הוא מכתיב את השיח למרות שהוא נקלע אליו מתוך מצוקה, כביכול. הוא מצליח לייצר ספין מארץ הספינים, משחק בין הקורבן למתקיף בצורה מלהטטת - שני קטבים שהוא נע בתוכם מאז ועד היום במיומנות מאוד מרשימה".

"אני בדיוק קורא בימים אלו את הספר 'ביבי', ספר היסטורי ואישי מרתק, וכשאני נדרש לשאלה למה נהג נתניהו כפי שנהג בפרשת הקלטת – התשובה שלי היא: אמריקה", אומר רימון. "נתניהו חי שנים לא מעטות בארה"ב, כנער וכנציג ישראל בשגרירות ישראל בוושינגטון וכשגריר ישראל באו"ם. ברור ששהות רבת שנים, יחסית, שכולה בגיל צעיר, גורמת לך להיות מושפע מדרך ההתנהלות האמריקאית. בארה"ב, התקשורת ובעקבותיה הציבור, מוקיעה פוליטיקאים על רומנים מחוץ לנשואים ועושה מזה סיפור גדול. בישראל, אירוע כזה, כמעט ולא משפיע על איש. נתניהו, כנראה, חשש שהדלפת הרומן תעלה לו באובדן קולות בפריימריז של הליכוד, ולכן הוא בחר בדרך של יוזמה וחשיפת האירוע מיוזמתו. לתפישתו, כך אני מאמין, גם אם יש כנגדך חדשות רעות – אתה תקהה את המכה אם אתה תהיה היוזם".

"זהו אגב, דפוס אופייני לנתניהו – יוזמה", מוסיף היועץ האסטרטגי הבכיר. "נתניהו תמיד מעדיף להיות יוזם מאשר ניזום. נתניהו אימץ לחלוטין את אמרתו הידועה של ז'בוטינסקי: 'שקט הוא רפש'. הוא לא רוצה לשבת ולתת לאירועים לשלוט בו, הוא רוצה לשלוט בהם. סוג של חתירה למגע".

רוני רימון
רוני רימון | צילום: ישראל הדרי

זיכרון דברים

ב-25 בינואר, כשבוע וחצי לאחר הווידוי החושפני והפניית האצבע המאשימה כלפי בכיר בליכוד, נראה היה שנתניהו הצליח להשאיר את האירוע הזה מאחוריו. חרף הדי הפרשה, מתפקדי הליכוד שהגיעו לקלפיות העניקו לו 52% מקולותיהם, והכתירו אותו כיו"ר החדש של המפלגה.

נתניהו בכניסה לרשות השידור
נתניהו בכניסה לרשות השידור | צילום: פלאש 90
נתניהו עם העיתונאי אורי כהן-אהרונוב ז''ל
נתניהו עם העיתונאי אורי כהן-אהרונוב ז''ל | צילום: פלאש 90

לקראת סיום הראיון עמו, אני חושב לעצמי מה היה קורה לו נתניהו היה נדרש להוכיח שהקלטת אכן קיימת טרם הגעתו לאולפן. האם ייתכן שהפרשה הזו כלל לא הייתה באה לעולם לו התקשורת הייתה נוברת בפרטים הקטנים? "באופן עקרוני, התקשורת הייתה צריכה לבדוק את זה, אבל כאשר מגיע אדם כל כך בכיר לאולפן ומוסר מרצונו מידע על משהו שמציג אותו באור רע, אז באופן אינטואיטיבי אנחנו סבורים שזה אמיתי", משיב פרופ' מאיירס, שעוסק רבות במסגרת עבודתו גם בחקר פרקטיקות וערכים עיתונאיים. "עיתונאים לא יכולים לבדוק כל דבר שמפרסמים. כאשר יש תאונת דרכים למשל, ואיש מספר על אוטובוס שפגע באשתו. עיתונאים צריכים להחליט איפה הם משקיעים את האנרגיה שלהם. ייתכן שהם היו צריכים לבדוק את זה, אבל ההנחה הייתה שלנתניהו אין אינטרס אחר לחשוף את זה אם זה לא אמיתי. סביר להניח שבזמן שהוא אמר את זה באולפן הוא חשב שיש קלטת כזו".

אז הייתה או לא הייתה? כנראה שלעולם לא נדע.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
הליכוד
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף