נשיא המדינה יצחק הרצוג נפגש היום (חמישי) עם נשיאת הפרלמנט האירופי רוברטה מטוסלה לרגל כינוס מיוחד לציון יום השואה הבינלאומי בו נשא דברים כנואם המרכזי.
הרצוג פתח את דבריו בסיפור על סבו שניסח מחדש את תפילת "אל מלא רחמים", "כדי שתוכל להביע, אם ניתן בכלל להביע, את הכאב, האובדן והיגון בעקבות החורבן המצמית שהתגלה לנגד עיניו. הוא ניסח אותה, ופנה אל האל, בבקשה שימצא לאחינו ואחיותינו קורבנות השואה הנוראה, מנוחה נכונה, אחרי אלף מיתות משונות וקשות שידעו על פני האדמה".
"אני עומד בפניכם היום כנשיא מדינת ישראל – מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי, אבל ליבי ומחשבותיי עם אחיי ואחיותיי שנספו בשואה, שכל חטאם היה יהדותם, וצלם האנוש שבהם. הנאהבים והנעימים, שבחייהם ובמותם לא נפרדו, והעזו לקוות ולחלום גם בלב האבדון".
הרצוג הוסיף וסיפר את סיפורה של יהדות יוון במהלך השואה כדי להדגים דרך סיפורו של אדם אחד את ממדי השואה הבלתי נתפסת. "הסיפור הקטן הזה מספר את סיפור השואה כולה. את סיפור ההכחדה המחיקה והסופיות. סיפור האובססיה המפלצתית, המטורפת, להביא להשמדה מוחלטת, של אומה ששורשיה נטועים עמוק בהיסטוריה, של חלק בלתי-נפרד ומהותי כל-כך מאירופה – של העם היהודי".
"מכובדי, יש תאריכים בהיסטוריה שחורגים ממסגרת הזמן והופכים לאתרי זיכרון. בשנת 1945 הפך העשרים ושבעה בינואר, מעוד יום רגיל לאתר זיכרון, כשבשעות אחר הצהריים, נפתחו שערי הגיהינום. באיחור של חמש שנים נוראות, מחנה המוות אושוויץ, מפעל המוות הגדול ביותר בתולדות האנושות, שוחרר בידי חיילי הצבא האדום, וחדל מלפעול. שלג כיסה את האדמה הספוגה בדם. בבוכנוולד, בדכאו, בטרייזנשטט, בברגן-בלזן, ובמקומות רבים אחרים המשיכה הזוועה עוד חודשים רבים; עד שחרורם".
"אבי, נשיאה השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג, היה אז קצין בצבא בריטניה הגדולה; וזכה לנחות בנורמנדי, לחצות את הריין, ולהשתתף בשחרור הולנד, בלגיה וצפון גרמניה. לא אשכח לעולם כיצד הוא תיאר בפני את הזוועות שנגלו לנגד עיניו – כאחד מראשוני המשחררים של מחנות המוות, ובהם ברגן בלזן. את שלדי האדם בפיג'מות המפוספסות, את הגיהנום עלי אדמות, את הצחנה, את לב הַמַּאְפֵּלְיָה. מיליוני עולמות, שליש מהעם היהודי, הוכחדו; בְּגֵיאָיוֹת ההריגה, בתאי הגזים, בכבשנים, במחנות המוות".
"בפתרון הסופי המתועב של הנאצים, הם ביקשו לקרוע בשר מבשרה של אירופה. שהרי כפי שהאנושות לא הייתה יכולה להיות מה שהיא ללא אירופה, כך אירופה לא הייתה יכולה להיות מה שהיא, ללא היהודים. האמנם אפשר לדמיין אירופה ללא תורתו של זיגמונד פרויד, וללא הגאונות של אלברט איינשטיין ואמי נֶתֶר? היש אירופה שלא נוכחים בה הדי הגותו של קרל מרקס? כיצד אפשר להעלות על הדעת את הפילוסופיה האירופית ללא ברוך שפינוזה ואַנרי בֶּרְגְסוֹן; ואת רוח התרבות האירופית בלי אמדאו מודיליאני ופרנץ קפקא? אלא שהאנטישמיות – באופן אוטואימוני -גרמה לאירופה לתקוף חלק מה-די.אן.איי של עצמה; וְהִיסְטוֹרְיָה משותפת של אלפי שנים נמחקה כלא הייתה".
"מכובדי חברי הפרלמנט האירופי, השואה לא נולדה בחלל ריק. אל לנו לשכוח שמכונת המוות הנאצית, לא הייתה מצליחה לממש את חזון הבלהות שלה - אילולא הייתה פוגשת קרקע מדושנת בשנאת יהודים, שימיה כימי עולם. הדימוי הסטריאוטיפי של היהודי, חילחל באירופה מאות בשנים, דורות, לפני עליית הנאציזם. האידיאולוגיה הנאצית העצימה את האנטישמיות המסורתית; והפחדים הקמאיים הזינו את להבות השנאה.
"עוד בטרם הוקם מחנה השמדה אחד, בתודעתם של המונים – היהודי כבר היה אבק אדם, תת אדם. דווקא משום כך, דווקא משום שהשואה נשענה על תשתיות אנטישמיות ותיקות, שהתבססו ופרחו באירופה - התהום האפילה הזאת היא הלקח הנורא, העמוק והמחייב של אירופה כולה. כשאנו ניצבים יחד, כאן, בלב ליבו הפועם של האיחוד האירופי, אנו מבינים היטב את משימת הזיכרון המשותפת לכולנו; ומכירים בכך שבאתר הזיכרון שאנו עולים אליו לרגל, עלינו לזכור לא רק את השואה והחורבן; אלא גם את הברית הקדושה שנכרתה בצד האסון הנורא: לקדש את זכר הנספים, להעלות על נס את רווחתם של השורדים שעדיין עמנו, ללמד ולחנך לאור לקחיה של הקטסטרופה ההיסטורית שהייתה השואה, ולמנוע את הישנותם של הפשעים המחרידים".
"אנו רואים כיום תנועות מקצווי הפוליטיקה האירופית והעולמית אשר נושאות בגאון את דגלה המכוער של האנטישמיות, שפעם נוספת מאיימת להפוך חברה דמוקרטית ומתורבתת לחברה שאוכלת את יושביה. לצערי הרב התמונה מדאיגה. מדאיגה מאד. השיח האנטישמי לא מתרחש רק במשטרים אפלים, הוא מתרחש בלב ליבו של המערב, הדמוקרטי, החופשי. שנאת יהודים עדיין קיימת. אנטישמיות עדיין קיימת. הכחשת שואה עדיין קיימת. הדו"חות העדכניים מצביעים על שיאים חדשים של שנאה, כשהאנטישמיות, ממשיכה ללבוש צורות חדשות, והפעם, היא פועלת, ניזונה, מתבססת, צומחת ומרעילה – גם בפלטפורמות וירטואליות".
"ברחבי הרשת נגיף האנטישמיות מופץ במהירות שיא ובלחיצת כפתור. המרחק בין סרטון ויראלי לתקיפה פיזית כמעט לא קיים. המרחק בין פוסט בפייסבוק לניפוץ מצבות בבית עלמין קטן ממה שאנחנו משערים. לציוץ חולני בטוויטר יש יכולת להרוג. ממש כך. האנטישמים שואבים מהפלטפורמות הוירטואליות השראה, רעיונות. הם מוסתים ומלאי כעס כתוצאה משיח מקוון פרוע וחסר גבולות".
"אני עומד בפניכם – מי שמייצגים בזהותכם, בעמדותיכם ובאמונותיכם, את המגוון האירופי המרשים; בעיצומה של ההתכנסות המקודשת הזאת; ובלב המקום שמאז ומעולם העלה על נס את השותפות במלחמה נגד האופל והשרע ואת שילוב הזרועות בשמירה על ערכי היסוד המוסריים, האנושיים והבסיסיים ביותר -וקורא לכם נבחרי אירופה: אל תעמדו מנגד! עליכם לקרוא את תמרורי האזהרה, לזהות את התסמינים של מגפת האנטישמיות, ולהילחם בה בכל מחיר. עליכם להבטיח שכל יהודי שחפץ לחיות חיים יהודים מלאים במדינתכם יעשה זאת בבטחה וללא חשש".
"כאן עכשיו, בדיוק במקום שבו התרחשו הפשעים הגדולים ביותר בין בני אדם אני עומד בשם המדינה היהודית ביום זה של זיכרון השואה בין כותלי הפרלמנט האירופי, סמל בולט של אירופה החדשה", אמר הרצוג בהצהרה שנשא בפתח הכינוס.
"היחסים בין ישראל לאירופה אינם עומדים רק על זכירת השואה, אלא גם על ערכים ומטרות משותפות שיוצרות את ההווה שלנו ומעצבות את העתיד שלנו. אנו מאוחדים במחויבותנו לערכי הדמוקרטיה, ערכים של זכויות אדם, חדשנות, מאבק במשבר האקלים ועוד".
"אל מול המאמצים לפגוע בערכינו המשותפים וביציבות גלובלית אנו עומדים פה היום מאוחדים ואומרים: לא נישאר בשקט אל מול דוקטרינת השיסוי, השנאה והאנטישמיות, בין אם ברחובות אירופה או ברחבי הרשת, בין אם במשטרים אנטישמיים כמו איראן, שמאיימים על מדינת ישראל".
"כשאיראן מתעקשת לפזר שנאה בכל העולם כולל באוקראינה, כשמאיימים על הקיום, במדינה שלנו היהודית, ישראל, לא יכולים לתת לזה לעבור בשקט. אני מצפה לעבוד יחד לשמור את זיכרון העבר, מתוך מחויבות אתית אך גם בשביל ההווה והעתיד בו אנו חיים".
"עליכם ועל מדינותיכם לנקוט בכל הכלים – החל בחינוך וחקיקה, וכלה באבטחה ואכיפה על מנת להרתיע ולמגר את השנאה, הגזענות והאנטישמיות באשר הן. עליכם להנחיל לאירופה כולה, את ההבנה שזכות ההגדרה העצמית, הלאומית והריבונית של העם היהודי – היא קדושה, ומוצאת את ביטויה במדינתו הדמוקרטית – מדינת ישראל. לכן, בין היתר, עליכם לפעול לאימוץ מלא של הגדרת האנטישמיות של IHRA- The International Holocaust Remembrance Alliance.
"אני מבקש להדגיש מעל במה זו - את הגבול החמקמק שבין ביקורת על מדינת ישראל לבין שלילת קיומה של מדינת ישראל. מובן שניתן לבקר את המדינה שאני עומד בראשה. מותר לבקר אותנו, ומותר לחלוק עלינו. בדיוק כמו שניתן לבקר אתכם ואת מדינותיכם, מדינתנו חשופה לביקורת כמו כל חברה במשפחת העמים, והדמוקרטיה הישראלית מצטיינת ממילא בביקורת פנימית עזה ונוקבת.
"אבל, וזה ההבדל החשוב והקריטי – אסור שביקורת על מדינת ישראל תהפוך לשלילת עצם קיומה של מדינת ישראל -מדינת הלאום של העם היהודי, שאף הוכרה ככזו על ידי מוסדות הקהילה הבינלאומית. הטלת ספק בזכותה של מדינת הלאום של העם היהודי להתקיים היא לא דיפלומטיה לגיטימית! היא אנטישמיות במלוא מובן המילה, ויש לעקור אותה מן השורש. הכלל הוא פשוט: הביקורת עלינו חייבת לעבור את המבחן הבסיסי של הגינות ויושרה, ואסור לה להפוך -לא לדה-הומניזציה ולא לדה-לגיטימציה.
"מדינת ישראל קמה כעוף החול מתוך השריפה והחורבן הנורא, ומימשה את זכותנו ההיסטורית למדינה במולדתנו עתיקת היומין. בעוד מספר חודשים נציין את יום העצמאות ה-75 של מדינתנו –שתרומתה העצומה לאנושות – ולאירופה בפרט – בתחומים רבים מספור – ובהם מדע, חקלאות, אנרגיה, ביטחון, טכנולוגיה, תרבות, בריאות, חינוך ועוד ועוד – היא עובדה מוכחת. עמדנו באתגרים כבירים לאורך השנים האלה: קלטנו גלי עלייה מלמעלה ממאה מדינות, מכל קצוות תבל; ביססנו חברה חסונה ודמוקרטית שמורכבת מפסיפס חברתי שאין שני לו – של יהודים וערבים, בני כל הדתות והאמונות; הוכחנו שנפעל בכל דרך, בכל זמן ובכל מקום, להגן על אזרחינו ועל העם היהודי כולו;
"עמדנו בעוז למול מתקפות שונאינו, ולא פחות חשוב – הושטנו יד לשלום, וכרתנו בריתות והסכמי שלום חסרי תקדים, כולל הסכמי אברהם, ששינו ומשנים את המזרח התיכון מקצה לקצה; ואני מתפלל ליום בו נגיע לשלום גם עם שכנינו הפלסטינים. חלק מהותי ובסיסי בצמיחתה של מדינתנו, נשען על קשרים הדוקים ובריתות איתנות עם מדינות אירופה ועם מוסדות האיחוד האירופי. מדינת ישראל ואירופה, קשורים בקשר בל ינתק. האינטרסים המשותפים שלנו, ועוד יותר מכך, הערכים המשותפים, מכתיבים את ההווה שלנו, ומעצבים את העתיד שלנו.
"חירות, שוויון, צדק, שלום - אלה הם ערכי היסוד החקוקים בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ושעליהם נשמור ונגן בכל מחיר; ואלה הם הערכים המכוננים של האיחוד האירופי. אני עומד כאן לא רק בשם העבר, אלא גם למען העתיד - למען שגשוגנו המשותף, למען יישום ההבנה שיחד – בשותפות אמיתית - נוכל לגבור על עוד אתגרים, ולממש עוד הזדמנויות. אני קורא לכם ולמדינותיכם לפעול להרחיב, להעמיק ולחזק את השותפות בינינו. יש כל כך הרבה שאנחנו יכולים וצריכים לעשות יחד, למעננו, למען עתידנו, ולמען הדורות הבאים.
"מכובדי, זוהי שעת מבחן עבור כולנו. אם אנחנו מאמינים שקולו של הצדק לא נדם; אם אנחנו מאמינים באנושות אחרת, חומלת יותר: עלינו לפעול יחד כקהילה אחת – נחושה ומגובשת, נגד כוחות האופל והשנאה שמאיימים עלינו לכלותנו. כנשיאה של מדינת ישראל, אני מתכוון בראש ובראשונה למשטר האיראני – שלא רק קורא בפומבי להשמדה מוחלטת של מדינתי, אלא גם רוצח את בנות ובני עמו המבקשים לעצמם חירות וזכויות אדם ואזרח, מלבה מלחמות אזרחים ברחבי המזרח התיכון, נוטל חלק פעיל וקטלני במלחמה באוקראינה, ומפתח נשק להשמדה המונית – בדרך לאיום דרמטי על היציבות הגלובלית כולה.
"חברותיי וחבריי, עד ש-אֶתִי הִילֶסוּם, אותה משוררת צעירה שציטטתי בפתח דבריי, נרצחה בתא הגזים באושוויץ, חודש וחצי לפני יום הולדתה השלושים, היא המשיכה –לכתוב ביומנה. אתי כתבה על הילדים היתומים שהתבגרו בטרם עת, על אהבת האדם שקמלה ועל כך שהיא כל-כך רוצה לחיות. במילותיה היפהפיות, הנוגעות ללב, היא כתבה כך: "יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זועה עלינו לענות באהבה וטוב לב". אהבה וטוב לב, זו צואתה, זו מורשתה, זו חובתנו שעלינו לפעול לממשה – יחד, כולנו.
"ובמילות התפילה היהודית: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶלֶַךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שֶׁתָּשִֹים שָׁלוֹם בֵּין עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל, וְיִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם עַד שֶׁיֻמְשַךְ הַשָּׁלוֹם בֵּין כָּל בָּאֵי עוֹלָם". יהי זכרם של קורבנות השואה, חָקוּק על לבנו לעד, ותהא נשמתם צרורה בצרור החיים".