שבי ספירו, בן 34 מנוקדים, נשוי לעליזה ואב לארבעה ילדים, איבד בני משפחה בפיגוע הרצחני שאירע בקפה הלל בירושלים ב-9 בספטמבר 2003. מאז הוא לא נח והחליט להקדיש את חייו להנצחת הנופלים. ספירו הפך לכמעט אובססיבי לפרח דם המכבים - סמל יום הזיכרון - תלה תמונת פרח מעל מיטתו והחליט שלא יהיה ישראלי אחד שלא יענוד את הפרח ביום הזיכרון. הייתה רק בעיה אחת - מדובר בפרח מוגן, והוא פורח רק ביום הזיכרון עצמו. כשהיה בן 28, החל להקדיש את זמנו הפנוי להנצחה, חבר למגדל פרחים ויחד הם עשו עשרות ניסיונות לתרבות פרח הבר. יחד עם אחיו, נתן ספירו ובן דודו אריאל מרסקי, השקיעו מאות אלפי שקלים מכיסם ויצאו בפרויקט חייהם - יצירת סיכה שעשויה מפרח דם המכבים אמיתי בתהליך שימור ייחודי, כזה שיהפוך להיות הסמל הלאומי החדש של יום הזיכרון.
ספירו סיפר למעריב, כי הקים את הפרויקט יחד עם אחיו ובן דודם, כשמאז ועד היום הם פועלים מתוך בית הוריו, יונתן ודבי ספירו מקרני שומרון. משפחתו מהעיר קליבלנד, אוהיו, ארה"ב, עלתה לישראל לאחר מות בנם של חבריהם הקרובים - סמל דניאל (דני) האז, חייל בודד שעלה לישראל בשנת 1979, התגייס שנה לאחר מכן ונהרג במלחמת לבנון הראשונה כשהיה בן 27 בלבד בנופלו. "אחרי הלוויתו של החלל, המשפחה כולה החליטה לעשות עלייה ואני נולדתי כמה שנים אחר כך. כשהייתי בן 15, חוויתי משבר כואב מאוד כשאיבדתי את שני הדודים שלי בפיגוע בקפה הלל בירושלים".
מאז, הוא החליט להקדיש את חייו להנצחת הנופלים ולקח על עצמו, יחד עם רננה הדרי, בת 37 מחגור, את "פרויקט דם המכבים" - "פרח דם המכבים הינו פרח בר מוגן שגדל רק במרחב הארצישראלי. מקור שמו הינו מהאגדה שהפרח צומח בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים ארצה, ובכך מסמל את הצמיחה מתוך הכאב ואת ההכרה שכל הצמיחה והפריחה שאנו רואים במדינתנו היפה היא בזכות אותם חללים שהקריבו חייהם למענה", כך לפי אתר האינטרנט של הפרויקט.
לדבריו של ספירו: "סמל יום הזיכרון הופך ברוב ימי הזיכרון למדבקה שבדרך כלל מגיעה לרצפה בסוף היום הכל כך חשוב הזה. אני ושותפתי, חשבנו על פריט רב פעמי, לא כזה שנעלם אחרי יום הזיכרון והופך לחלק מהמדרכה שאנו דורכים עליה, והחלטנו להשתמש בפרח האמיתי". הוא הסביר למעריב: "לא היה לנו שום ניסיון קודם, לקחו לנו שנתיים להפיק תכנית מסודרת, לפיה נוכל להפוך את הפרח הזה לסיכה רב פעמית שתהיה סמל יום הזיכרון החדש-ישן. ייסדנו את העמותה, שבתחילה קהל היעד שלה היה המשפחות השכולות, ומאוחר יותר, התחלנו למכור את הפרח כדי להגדיל את הפרויקט גם לציבור הרחב. מאז, חברנו לעמותות נוספות שעוסקות בשכול והפרויקט הלך והתפתח".
"יש לנו 180 נקודות איסוף לסיכות ברחבי הארץ, ולא מדובר בסניפי דואר או במרכזי מסירה, אלא באנשים פרטיים שפשוט פותחים את הבית שלהם מיום השואה ועד ליום הזיכרון - כשלא מעט מהם ממשפחות שכולות. השנה הגענו אפילו לחו"ל. דניאל מניו ג'רזי, התעקשה להפוך את ביתה לנקודת איסוף בעיר מגוריה. שלחנו לה 200 סיכות ותוך יומיים לא נשארה אפילו אחת", הוסיף ספירו.
הסיכה עצמה עשויה פרח אמיתי לגמרי שגדל במשתלת "זרעים מציון" במושב כרם מהר"ל, בין זכרון יעקב לבין עתלית, תחת ידיהם של ציון סימן טוב ובתו הילה פרידמן, מומחים לפרחי בר ארצישראלים. תוך שעות ספורות מהקטיף, הפרחים נכנסים לתהליך ייבוש ייחודי אשר מצליח לשמר את הפרח הטרי בכל הדרו למשך חמש שנים. "תהליך הייבוש ושימור הפרח אורך כשבעה ימים. כשהם מוכנים, הפרחים מוצאים ומשולבים לתוך סיכה ייעודית שעיצבנו למידות הפרח והגנתו. מכאן עוברים הפרחים לפס אריזה כאשר כל פרח נארז באופן פרטני על ידי אלפי מתנדבים מרחבי הארץ. עם סיום האריזה, הפרחים מוכנים לשילוח לכל מקום אשר יבקשו אותם, בארץ או מחוצה לה".
בנוסף, ספירו בחר לשתף בחוויות אותן הוא עובר בתקופה האחרונה: "אנו עוברים ימים לא קלים במדינה שלנו, בינינו לבין עצמנו ובמרקם החברתי. אבל מה שאני חוויתי בחודשים האחרונים - מקריית שמונה ועד אילת - מימנים ומשמאלנים, קשה לי להסביר במילים כמה אחדות ותמיכה יש בסופו של יום בעם שלנו. חבל שאנחנו לא נחשפים מספיק לצדדים היפים שיש בעם. יש עשרות אם לא מאות אלפים שבסך הכל רוצים לעשות טוב לאחר ומעוניינים להמשיך ולקיים את החברה המדהימה שיש לנו, וזא