ככל ייצור חי על מנת לשרוד, זקוקים בני האדם למזון. במהלך האבולוציה התפתחו מנגנונים של מרכזי רעב ושובע במוח, המושפעים מסיגנלים רבים, בכדי לשמור על המשך הקיום האנושי. גופינו יעיל מאד בניצול מירבי ומיטבי של המזון הנעכל. מערכת העיכול בנויה מרזרבות עצומות, למשל קיבה המסוגלת להכיל כמות מזון רבה (2-3 ליטרים), מעי דק ארוך ובעל שטח פנים רב המאפשר ספיגה מעולה של אבות מזון וקלוריות לצורכי הגוף.
אך העידן בו נזקקנו לצוד, ללקט ולקטוף את מזוננו, חלף והגוף מתמודד כיום עם עידן השפע, בו האוכל זמין, בעל ערך קלורי גבוה, מעובד ובעל טעמים ממכרים. תעשיית המזון משקיעה מאמצים כבירים בכדי להפוך את האכול לנחשק ביותר ומושך, כך שנתקשה לעמוד בפיתוי. במקביל אנו מבלים שעות ארוכות בעבודה, מול המסכים, בנהיגה ובכלל ממעטים בפעילות גופנית. כך שהוצאת האנרגיה הקלורית שלנו מועטה יחסית.
מה שמוסיף לקושי היא רמת הסטרס הגבוהה בה אנחנו חיים בשגרה העולמית בכלל ובישראלית בפרט, מוטרדים מבעיות כלכליות, גידול ילדים, בדידות חברתית, אלימות מסוגים שונים (בכבישים, ברחובות, במסכים) ובעתות משבר אישי או לאומי תחושות אלו מתעצמות אף ביתר שאת.
אחת ה"נחמות" הנפוצות ביותר להתמודדויות בשגרה ובטח להתמודדות עם משברים עמוקים יותר, היא הנחמה באוכל. אכילה רגשית אינה נובעת מרעב או מצורך הגוף למזון, רובינו איבדנו עם הזמן את תחושת הרעב ואנחנו פונים לאוכל מסיבות כגון: שעמום, עצבות, עייפות, נהנתנות ומתח נפשי.
אכילה זו הינה אכילה דיסוציאטיבית, בה יש נתק מהכמות ואיכות האוכל מהקוגניציה ואין לנו מושג כמה קלוריות צרכנו. לעיתים קרובות אנחנו מתמלאים בתחושות אשמה וכעס לאחר אכילה רגשית לא מווסתת. אז מה ניתן לעשות בכדי להתמודד עמה? ד"ר אילנית מלר, מנתחת בכירה ברפאל, מומחית בכירורגיה כללית וכירורגיה בריאטרית, מעניקה מספר עצות "זהב" להתמודדות עם המצב:
קודם לזהות את האכילה הרגשית ולנסות להבין מה הגורם לה. כי חשוב לטפל בסיבה ולא בסימפטום שזה האכילה הרגשית. צריך לנסות ולשבור את הקשר בין מצב המצוקה לנחמה באוכל. לעיתים אין די בעצם זיהוי המצב בכדי לטפל בבעיה בכוחות עצמינו ויש להסתייע באנשי מקצוע.
לנסות להקטין את החשיפה שלנו לאוכל בעל ערך קלורי רב וממכר, להפחית צריכת שוקולד, עוגות, פיצוחים, חטיפים מלוחים וכו' ולהעדיף למלא את הבית בירקות או בנשנושים בריאים: כגון: אדממה, גרגרי חומוס, גזר גמדי וכו'.
הקפדה על שתיה מרובה שיוצרת תחושת שובע. הקפידו לשתות לאורך כל היום. ישנם בקבוקים חכמים המזכירים לנו לשתות, למלא קנקן מים ולהציב לעצמינו משימה לסיימו במהלך היום. להוסיף למים פרוסות לימון, פרוסות מלפפון קלוף ונענע, שוברים את טעם המים ומעודדים שתיה מרובה יותר.
בימים מורכבים אלו, מצב של חוסר וודאות וחוסר שליטה על מה שקורה, אנחנו רוצים יותר שליטה. יצירת עוגן מוביל לתחושת שליטה. לדוגמה: ארוחות בזמנים קבועים, תיכנון ארוחות יום קודם לכן, הגבלת שעות האכילה, למשל: לא לאכול אחרי שמונה בערב, לאכול חלבון בערב ולא פחמימה בכדי להגביר פירוק רקמת שומן במהלך הצום של הלילה.
אכילה מודעת, לשבת לאכול, לעשות מספר נשימות לפני האוכל, להיות מודעים לקצב האכילה, להקפיד על לעיסה, להיות ערים לטעמים, לא להיות מוסחים ע"י שיחות או מסכים.
העזרו באנשי מקצוע מנוסים, אל תתמודדו לבד, תעטפו את עצמיכם בליווי תזונאית, פסיכולוגית, קבוצות תמיכה, כי מניסיון אישי זו ההתמודדות לא פשוטה ותוצאותיה עלולות להוביל לדכדוך, עליה במשקל ואף מחלות נלוות.
נסו להסיח את תשומת הלב מהאכילה ע"י יציאה מהבית להליכה, לפעילות גופנית, אפילו אם רק תצעדו מספר דקות כל יום, זו התחלה של שינוי. תפרגנו לעצמכם על הבחירה הנכונה.
במידה ושקעתם לאכילה רגשית, תעצרו, שימו נקודה ותתחילו שוב מהתחלה. אל תתייסרו בייסורי מצפון קשים, אלא באופטימיות תתחילו יום חדש של שינויים בריאים ורצויים. כי כל יום הוא הזמנות חדשה להצליח.
כותבת המאמר היא ד"ר אילנית מלר, מנתחת בכירה ברפאל, מומחית בכירורגיה כללית וכירורגיה בריאטרית.