השנה זה שונה. השנה, חג הפורים נחגג בצל המלחמה. קולות נפץ הם לא רק משחק ילדים; כולנו - ילדים כמבוגרים שמענו וחווינו אזעקות, קולות נפץ של יירוטים, ואפילו פיצוצים אמיתיים ונפילות טילים. אחרים חוו זאת על בשרם בקרבות המלחמה ובשבי חמאס, וכל רעש חזק מקפיץ אותם, מזניק אותם כאילו ממש עכשיו הם בקרב או בשבי ולוקח להם הרבה זמן עד שנרגעים שוב.

למה זה קורה לנו? 

יש הבדל משמעותי בין רעש של נפץ כמשחק לבין רעשי המלחמה. התגובה שלנו לרעשי נפץ לא מבחינה בין משחק למציאות. אנו יכולים לראות זאת על בעלי החיים הגרים איתנו בבית; כלב או חתול השומעים קולות נפץ (מזיקוקי דינור או נפצים), נכנסים באופן מיידי למצוקה, מייבבים, בוכים ומנסים להסתתר. רעשים אלו מוטבעים בנו כמעוררי סכנה. המערכת שלנו בנויה כך שנפעיל את מנגנון " הסכנה" מאשר להימנע מכך ולהיקלע בטעות לסכנה אמיתית. מעבר לכך, חשיפה חוזרת לרעשים אלה, יוצרת גריית-יתר במערכת והיא "מופעלת" בקלות רבה יותר. 

נפצים שהוחרמו ע''י המשטרה בירושלים, ארכיון (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
נפצים שהוחרמו ע''י המשטרה בירושלים, ארכיון (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

אז למה חשוב כל כך להימנע מנפצים השנה? 

היות והמלחמה עדיין כאן, צריך לעשות הפרדה מלאה בין "מצב חירום אמיתי" לבין "מצב משחקי", ובכך להימנע מהפעלת מנגנון הסכנה שלא לצורך. בנוסף, הקטנת החשיפה החוזרת (הניתנת לשליטה) לרעשי נפץ יכולה להקטין את המצוקה העלולה להתעורר היות ולא ניתן למנוע לחלוטין את רעשי הנפץ, שהרי תמיד יהיה זה שיתעלם מהבקשה. 

מה ניתן לעשות?

אנשים הסובלים מפוסט טראומה הנמצאים בתהליך טיפולי מקצועי, עוברים לא פעם טיפול המכונה טיפול בחשיפה הדרגתית. מנסים להרגיל אותם לרעשים חזקים באופן מבוקר, עד אשר מחזירים לעצמם את השליטה במצב. 

לא צריכים להיות "פוסט-טראומתיים" כדי לפחד. חשוב לזכור שיש לנו אפשרויות לא מעטות על מנת להשפיע על התוצאות של רעשים אלו. אנו יודעים כי כאשר אנו עייפים רעשים חזקים משפיעים עלינו בעוצמה חזקה יותר. לכן אם חשוב לנו להיות באירועי החג, כדאי שניתן לעצמנו לנוח היטב לפני האירוע. גם אם נבחר להישאר בבית, אפשר השנה לשים אוזניות ולהקשיב למוזיקה העושה לנו טוב ומרגיעה אותנו, או להחליט כי השנה ננסה להימנע מחשיפה ישירה לאירועים ונלך לטיול בפארק או לחגוג בחיק הטבע, רחוק מהרעש של העיר או מרכזי האירועים.

יואב רודניקי, פסיכולוג קליני מדריך, מנהל מרפאת ברה''ן ילדים ונוער (צילום: פרטי)
יואב רודניקי, פסיכולוג קליני מדריך, מנהל מרפאת ברה''ן ילדים ונוער (צילום: פרטי)

חשוב לזכור שאנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה. המערכת הנפשית שלנו זקוקה לזמן על מנת לנוח, לחזור לשגרה, להירגע. בעזרת תמיכה של הסביבה, שיחה עם הקרובים לנו, הבנה שאין צורך "ללחוץ" לחזור לשגרה, הדברים לרוב יחזרו לבד למצבם הטבעי. אצל חלק זה יכול להיות תהליך מהיר ואצל חלק זה ייקח קצת יותר זמן. אולם, במידה והמצב ממשיך לעורר מצוקה, חשוב לפנות לאנשי מקצוע הקיימים בתחום ולבקש את עזרתם.

אנא, המנעו השנה מחגיגות מלוות בקולות נפצים והתחשבו באלו המושפעים מכך. 

הכותב הוא יואב רודניקי, פסיכולוג קליני מדריך, מנהל מרפאת ברה"ן ילדים ונוער, גבעת שמואל, מאוחדת מחוז מרכז