ארכיאולוגים והיסטוריונים בריטיים חשפו ממצאים ראשונים מסוגם שמעידים כי כפריים באנגליה של ימי הביניים חששו מהופעתם של זומבים ועל כן השחיתו ושרפו את גופות המתים, כדי להבטיח שלא יקומו לתחייה. החוקרים מאוניברסיטת סאות'המפטון ומאנגליה ההיסטורית, גוף ששייך למשרד התרבות הבריטי, בחנו 137 עצמות מהמאות ה־11 עד ה־13, שהתגלו בתוך בורות ליד וורהאם פרסי, כפר משגשג מתקופת ימי הביניים באזור יורקשייר שהפך לשומם במאה ה־16 ואשר הכנסייה שלו וכמה מבנים עדיין עומדים על תלם. על 17 משרידי הגופות התגלו סימני סכינים, בעוד לפחות 17 גופות נוספות נשרפו.

לפי המחקר שפורסם אתמול בכתב העת למדע ארכיאולוגי, החוקרים בחנו תחילה את האפשרות כי הגופות היוו חלק מטקס קניבלי, אולם סימני החתכים על העצמות לא תאמו את המאפיינים של שחיטת אברי אדם לצורך בישולם. נוסף לכך, האיזוטופים שהתגלו על השיניים הראו כי מדובר בתושבים שהתגוררו באותו אזור, ובעקבות זאת שללו החוקרים את האפשרות שמדובר בזרים שנרצחו אחרי שזוהו כאיום.

סימני השחתה על עצמות בוורהאם פרסי, צילום: אנגליה העתיקה, יח"צסימני השחתה על עצמות בוורהאם פרסי, צילום: אנגליה העתיקה, יח"צ

בעקבות זאת, הגיעו החוקרים למסקנה כי מדובר בראיות מוחשיות ראשונות לסיפורי העם שהתפתחו מאז ימי הביניים על הנוהג של השחתת גופות מתים והעלאתן באש, כדי למנוע מהם לקום לתחייה בתור זומבים. "הרעיון שהעצמות מוורהאם פרסי הן שרידים של גופות שנשרפו והושחתו כדי לעצור אותן מלצאת מהקברים, נראה מתאים הכי טוב לראיות", אמר סיימון מייז, ביולוג לשלדי אדם מאנגליה ההיסטורית. "אם אנחנו צודקים, אז זו הראיה הארכיאולוגית הטובה הראשונה לנוהג הזה. זה מראה לנו את הצד האפל של אמונות ימי הביניים".