“אחי הגדול היה איש לח"י, והוא זה שנתן לי את שמי"- מדינה מזרחי, תושבת ירושלים
"נולדתי בה' באייר תש"ח למשפחה ירושלמית בת עשרה ילדים. את ילדותי העברתי בשכונת נחלאות. גרנו בחדר אחד עם בור מים בחצר. אבא שלי, בנימין כהן ז"ל, היה איש לח"י וגם אחי הגדול, יוסף כהן ז"ל, היה איש לח"י, והוא למעשה זה שנתן לי את שמי: עם קום המדינה הוא השתחרר מהכלא הבריטי שבו שהה בתקופת השלטון המנדטורי, וכשהוא בא הביתה וסיפרו לו שנולדה לו אחות, הוא הציע לאמא שלי, מלכה, לקרוא לה ‘מדינה'".
אמונה כהן היא הזוכה הגדולה בחידון התנ"ך המסורתי
"גאים להימנות מבין ידידיה": בעולם מברכים את ישראל
אילו תגובות קיבלת מהסביבה על השם?
“כשאני אומרת שקוראים לי ‘מדינה', יש אנשים שחושבים שזה שם המשפחה שלי ולא שם פרטי. כילדה, מדי יום עצמאות היו קוראים לי לעלות לבמה ונחשבתי בין הבנות זאת עם השם המיוחד. אני מאוד גאה בשם הזה".
כמי שמלווה את המדינה 75 שנה, מה את חושבת עליה כיום?
“באופן כללי, יחסית, היא התפתחה מאוד יפה, עם קצת בעיות כמובן היום".
את מרגישה מחויבות מיוחדת למדינה בגלל שמך?
“אני גרה פה ולא אעזוב את המדינה שלנו, אני מאוד אוהבת את המדינה. בהחלט יש לי מחויבות".
מה תאחלי למדינה לרגל יום הולדתה ה־75?
“אני מאחלת למדינה שתהיה אחווה בין כל חלקי העם וחיזוק הכלכלה".
“תמיד ידעו מי אני, לא הייתי צריכה להגיד את שם המשפחה שלי"- מדינה פאיאנס, תושבת תל אביב
"בשנת 1948, דור תש"ח, המדינה הוקמה, ובדור הזה ניתנו שמות כמו ‘מדינה', ‘ישראלה', ‘ציונה' ו'עצמאות' שביטאו את ההרגשה שקרה פה נס, ואנחנו חלק מהנס הזה. ביוני 1948, כשנולדתי, שני הוריי, שעלו ארצה מאירופה, נתנו לי את השם. בכל מקום הורגש שקרה פה דבר נפלא וגדול וקיבלתי את השם כבונוס".
איך הסתדרת עם השם הזה לאורך השנים?
“הייתה אז הרגשה שהכל נפלא, וקיבלתי שם שהיה חלק מהדברים היותר יפים במדינה, חלק מהביחד, בניגוד להיום. נולדתי וגדלתי בתל אביב, והייחוד הוא שתמיד ידעו מי אני, לא הייתי צריכה להגיד את שם המשפחה שלי כי זה היה שם מיוחד שכולם הכירו. הסביבה קיבלה את השם הזה בטבעיות. היה ברור מדוע קיבלתי את השם ‘מדינה'.
השאלה ‘למה?' לא נשאלה בשנים ההן כי זה היה כל כך מובן מאליו. השאלה הייתה מיותרת. כעבור שנים רבות אולי זה כבר לא תמיד היה ברור למה נקראתי כך, אבל בזמני זה היה מאוד ברור. עכשיו, אם ארצה להסתיר את הגיל – לא אוכל. השם הזה תמיד היה פתיח טוב לשיחה".
כמי שמלווה את המדינה 75 שנה, מה את חושבת עליה כיום?
“נולדתי כחלק מנס, ומערכת החינוך סיפרה לנו שאנחנו, ילידי 48', דור ראשון למדינה, זה ‘וואו'. בשנת 66' סיימתי תיכון, ובמלחמת ששת הימים כבר סיימתי קורס קצינות. איך שלא אסתכל על זה – החיים שלי קשורים בחיי המדינה, גם בימים אלו, כשאני מרגישה שאנחנו בסוג של נקודת שפל. הזהות שלי היא ישראלית מוחלטת. אין פה בכלל שאלה. ילדיי ומשפחתי כולם בארץ. אני גם גרה בכיכר המדינה".
את מרגישה מחויבות מיוחדת למדינה בגלל השם?
“אני מרגישה הזדהות טוטאלית. אני יודעת שאני לא המדינה, אבל ההזדהות עם המדינה והישראליות היא מוחלטת. זה חלק מהאישיות שלי".
מה דעתך על המצב במדינה כיום?
“במילה אחת: אוי. בזמנו ה'ביחד' היה מובן מאליו, והיום, כשאומרים ‘ביחד', זה בשביל להראות שאנחנו לא ביחד. המצב היום עצוב. זה חלום ושיברונו. אני מקווה שאני מגזימה ושיהיה טוב במדינה הזו".
מה תאחלי למדינה לרגל יום הולדתה ה־75?
“אני מאחלת לה שתחזור להיות דומה יותר למדינה שאני זוכרת".
“פעם קיבלתי מכתב שבו נקראתי ‘מדונה'"- מדינה אלוני, תושבת אבן יהודה
"ההורים שלי הגיעו ארצה מתוניסיה בעלייה בלתי לגאלית ובשנת 1947 שהו שנה במעצר בקפריסין עם אח שלי, ישי. בשנת 1948, חודשיים אחרי קום המדינה, הם עלו ארצה. ההורים שלי אהבו את המדינה בלי תנאי וחינכו אותי, את אחי ואת אחיותיי גם לאהוב את המדינה ככה. אמא שלי הרתה אותי בקפריסין.
כשהגיעו ארצה, ההורים שלי נשלחו למחנה עולים ברעננה. נולדתי בבית חולים בחדרה באוגוסט 1948. אחרי כן הסוכנות העבירה אותנו לדירה ביפו. היו לי שני אחים שנפטרו בדרך לישראל מתלאות הדרך. אני נקראתי בשם ‘מדינה', יש לי עוד אחות שצעירה ממני בשנתיים בשם ‘יהודית', ואחות נוספת שנקראת ‘יפה'. ביחד זה יוצא ‘מדינה יהודית יפה'. אבא שלי קרא לנו בשמות האלה כדי ליצור את צירוף המילים הזה. היה ברור לו שהשמות של ילדיו יהיו ציוניים. השמות האלה נולדו לו באופן טבעי".
אילו תגובות קיבלת מהסביבה על השם?
“בצעירותי זה היה קצת מוזר להיקרא ‘מדינה' כי כולם שאלו והתפעלו מהשם הזה. התלהבו מהשם הזה והתחילו לתחקר אותי אם נולדתי בקום המדינה. לאורך השנים השם קוצר, ורוב האנשים קוראים לי ‘מדי', וזה חוסך הרבה שאלות. אני יודעת שיש לי שם מיוחד ואני מאוד אוהבת את השם הזה. אני מאוד שלמה עם השם שלי. היום אנשים לא כל כך מבינים את משמעות השם. פעם קיבלתי מכתב שבו נקראתי ‘מדונה', ויש אנשים שחושבים ש'מדינה' זה שם המשפחה שלי ולא קולטים שזה שם פרטי".
כמי שמלווה את המדינה 75 שנה, מה את חושבת עליה כיום?
“זה נס. המדינה התפתחה בצורה נהדרת, מתקדמת, טובה ויפה. אנחנו הולכים לפחות צביון יהודי, פחות ערכים יהודיים, וזה מדאיג אותי. כיום ילדים פחות לומדים תנ"ך ויהדות, ואלו דברים חשובים שצריכים להיות במדינה יהודית".
את מרגישה מחויבות מיוחדת למדינה בגלל השם?
“אני מרגישה שליחות ומחויבות למדינה. מכעיס אותי אנשים שעוזבים את הארץ. השם שלי הוא ‘מדינה', נולדתי במדינת ישראל בקום המדינה, אז אני מרגישה שזו המדינה שלי, וזה מקום שאני לא יכולה לעזוב. אני נשארת פה - מה שלא יהיה".
מה דעתך על המצב במדינה כיום?
“כמי שבאה מהימין הפוליטי, אני בעד הרפורמה, וחושבת שצריך לתת לממשלה לעשות את מה שלשמו היא נבחרה".
מה תאחלי למדינה לרגל יום הולדתה ה־75?
“אני מאחלת למדינה שתחיה באושר, ושתהיה מדינה יהודית עם שקט ושלווה, הרבה־הרבה־הרבה שנים אחריי. אמן".