עם זאת, הסיטואציה העכשווית מסוכנת ורגישה אף יותר בעיקר בשל המיקום הגיאוגרפי של אזורי המתיחות, כך מסביר ד"ר בני פירסט, מומחה ליבשת אפריקה, האוניברסיטה העברית: "מחוז אמהרה בו פועלת המיליציה המקומית FANO קרוב יותר לבירה אדיס אבבה. תיגראי היה חבל ארץ די נידח, ואילו בהר דאר וגונדר נמצאות רק כמה מאות ק"מ ממנה. בהר דאר שוכנת לחופו של אגם טאנה, שהוא מקורו העיקרי של הנילוס, הנהר הארוך בעולם שמגיע ומקיים מזה אלפי שנים את מצרים. מיקום אסטרטגי ורגיש במיוחד, המצטרף למתיחות הקשורה להקמת סכר הרנסאנס באתיופיה, כך שלשתי המדינות, לאתיופיה ולמצרים, יש בהחלט ממה לחשוש".
עוד המשיך והוסיף באותו נושא: "ההיקף של הסכסוך הזה, אם חלילה לא ייעצר והשלטון המרכזי באתיופיה יאבד את השליטה על מחוז אמהרה והערים הראשיות בו, עלול להתפתח לקונפליקט אזורי. זה כבר לא יהיה רק סכסוך אתני פנימי, אלא אירוע גיאו-פוליטי רגיש ביותר שבמרכזו מי הנילוס, שיוצאים מאתיופיה ומגיעים למצרים, מדינה עם 110 מיליון איש, שתלויה לחלוטין בנילוס".
פירסט ציין כי אותם מורדים השתלטו גם על אחד הסמלים התרבותיים הידועים של אתיופיה, העיר לליבלה, מקום קדוש המוכר כאתר מורשת עולמית: "חצובות בעיר 13 כנסיות מתחת לאדמה שהוקמו במאה ה-12, ולפני 900 שנה זו הייתה הבירה של אתיופיה. מדובר במקום היסטורי, דתי, כמעט כמו ירושלים, או הכעבה במכה, והוא מהווה את אחד ממוקדי האמונה והעליה לרגל הנוצרית באתיופיה".
לדבריו, "מאז עלייתו של אבי אחמד לשלטון ב-2018, השתנתה הגישה כלפי ההתקוממויות המקומיות. תפיסת מדיניות החוץ של ראש ממשלת אתיופיה היא כינון שלום עם האויבת לשעבר אריתריאה (בזה הוא הצליח, ואף זכה לקבל על כך פרס נובל), ומבית לחזק את המשילות הפדרלית הריכוזית, תוך מתן הכרה לתרבויות של העמים המקומיים, אך לא לאפשר הקמת מיליציות צבאיות ואוטונומיות מלאות. לקבוצות אתניות בתוך המדינה יש שאיפות אחרות; הן רוצות לשמר את הזהות שלהן, את עצמאותן, ולא מעוניינות להיות מחוברות בכל תחום לשלטון המרכזי. האירוע במחוז אמהרה הוא זליגה של מה שהחל ב-2020 בחבל תיגראי והסתיים כעבור שנתיים כאמור, בנובמבר 2022. המסר של המורדים התיגרינים לפדרציה הכללית של אתיופיה היה עצמאות תרבותית ואוטונומיה פוליטית".
ולמרות זאת, לא היה מדובר בגורם היחידי שהביא לפרוץ המלחמה, אלא גם להסכם השלום שעליו חתם ראש הממשלה עם האויבת הוותיקה אריתראה בשנת 2020, היה חלק בעניין: "ב-1991 הסתיימה מלחמת האזרחים בין אתיופיה לאריתראה ושתי המדינות האלו הוקמו מחדש, אתיופיה כפי שאנו מכירים אותה כיום ואריתראה בנפרד, ובאופן כללי, למעט מלחמה מול אריתריאה בין 2000-1998, נהנתה אתיופיה עד 2019 משקט ושגשוג חברתי, כלכלי, התיירות פרחה, הקשרים עם מדינות העולם וגם ישראל התחזקו מאוד. ב-2020, אחרי החתימה על הסכם שלום עם האויבת לשעבר, הגבולות ביניהן נפתחו, אך חלק מהעם התיגרי המתגורר משני עברי הגבול בין המדינות לא ראה זאת בעין יפה, והתוצאה הייתה מרד מקומי, שהתפתח לשנתיים של קרבות, ואירועים שיש המחשיבים אותם בעולם כרצח עם".
אתיופיה היא פדרציה המורכבת מ-12 מדינות, 120 מיליון בני אדם ומעל 200 קבוצות אתניות שונות הדוברות 80 שפות ומעוניינות לשמור על ייחודן התרבותי. המתח שבין השלטון המרכזי לעמים השונים הוא רב שנים, וקיים עוד מהמאה ה-18: "האמהרים והתיגרינים מדברים בשפות שונות אבל משתמשים באותן אותיות וסימנים, וכולם חיים במרחב אחד גדול שמבחינה היסטורית הם נמצאים שם כבר כמה אלפי שנים, אך אחד מנושאי העימות המרכזיים בתרבות הפוליטית של אתיופיה היה האם השלטון המרכזי, שבעבר נוהל כקיסרות וכיום כפדרציה הנחשבת בעיניהם כדמוקרטית, יכול לקבוע לכל מחוז וקבוצה אתנית את סדרי החיים או לנקוט בגישה פוליטית ביזורית, וריכוזית פחות".
התרעות פיקוד העורף