לא כך רצתה כריסטינה פרננדס דה קירשנר לפתוח את שנתה האחרונה בארמון הנשיאות בבואנוס איירס. ביום רביעי שעבר השליך התובע המיוחד אלברטו ניסמן פצצה, כאשר האשים בפומבי את נשיאת ארגנטינה, את שר החוץ היהודי הקטור טימרמן, ובכירים נוספים, כי הם עומדים מאחורי מזימה שנועדה לטייח את אחריותה של איראן לפיגוע הקשה ביותר בתולדות המדינה - הפיצוץ בבניין "אמיה" של הקהילה היהודית בבואנוס איירס ביולי 1994, שבו נרצחו 85 בני אדם.

בארמון הנשיאות מיהרו לדחות על הסף את טענותיו של התובע האמיץ, שלא הפסיק לחפש צדק עבור הקורבנות אחרי יותר מ-20 שנה. "מטורפות, אבסורדיות, בלתי הגיוניות, מגוחכות ובלתי חוקתיות", כך כינו דובריה של קירשנר את ההאשמות שפרסם ניסמן ב־300 עמודים של דוח מיוחד שחיבר.

ביום ראשון קיבלה הפרשה תפנית דרמטית ביותר כאשר גופתו של ניסמן התגלתה בתוך שלולית דם בחדר האמבטיה של ביתו, שעות לפני שהיה אמור להתייצב בפני ועדה של הקונגרס כדי לשטוח את טענותיו נגד קירשנר ולהציג ראיות שאמורות לחזק את דבריו. הבדיקה הראשונית קבעה כי ניסמן התאבד בירייה מאקדח בקליבר 22 מ"משהתגלה לידו, אולם גם החוקרת הראשית, ויויאנה פיין, הודתה כי קיימת אפשרות שמישהו אילץ את התובע לשים קץ לחייו.

המוות המסתורי עורר הפגנות המוניות ברחובות הערים הגדולות בארגנטינה, גם מול ארמון הנשיאות בבואנוס איירס, כאשר חלק מהמפגינים לא מהססים לקרוא "קירשנר רוצחת". הנשיאה ואנשיה מיהרו להבהיר שהם נחושים לחשוף את האמת סביב התעלומה, ורמזו כי גורמים זרים עמדו מאחורי מותו של ניסמן, אם כי קירשנר מיהרה להכריז כי ניסמן התאבד ולא נרצח.
 
אתמול, אחרי שהתגלו טביעות ידיים ורגליים מסתוריות בביתו, שינתה את גרסתה והכריזה כי הוא נרצח כחלק ממזימה להכפיש את הממשלה בהנהגתה. "הם השתמשו בו בעודו בחיים ואז היו צריכים אותו מת. הפעולה האמיתית נגד הממשלה הייתה מותו של התובע", כתבה בעמוד הפייסבוק שלה. "בארגנטינה, כמו בכל שאר המקומות, לא הכל הוא כמו שהוא נראה, ולהפך. למה לו להרוג את עצמו כאשר לו, בתור תובע, ולמשפחתו הייתה איכות חיים מצוינת?".

החקירה נמצאת בעיצומה, ובכל יום מתפרסמים פרטים שמעצימים את התעלומה וחושפים את קצה הקרחון של מה שמסתמן כקנוניה שהביאה למותו הפתאומי של התובע החוקר. עדיין לא ברור מה התפקיד שמילאו קירשנר ואנשיה במזימה, אם בכלל, אבל ייתכן שדווקא מתוך הקבר יפיל ניסמן את אחת המנהיגות הצבעוניות והשנויות ביותר במחלוקת בתולדות ארגנטינה, מדינה שכבר הביאה לעולם את אחת הדמויות הססגוניות של המאה ה־20 - אווה (אוויטה) פרון.

עד שהמוות הפריד ביניהם
 
כריסטינה פרננדס דה קירשנר (61), בתו של נהג אוטובוס, סיימה את לימודי המשפטים שלה באוניברסיטת לה פלאטה ושם פגשה את נסטור קירשנר, מי שהפך לבעלה ואבי שני ילדיה, ולשותפה במסע הפוליטי הזוגי שכבש את ארגנטינה. במהלך שלטון החונטה הצבאית בשנים 1976 עד 1983 עבדו השניים כעורכי דין בסנטה אנה, עד שבמחצית השנייה של שנות ה־80 פתחו בקריירה פוליטית במסגרת התנועה הפרוניסטית. קירשנר נבחר לראשות עיריית ריו גאיגוס ולאחר מכן למושל סנטה קרוס, ורעייתו לא נותרה בבית. ב־1989 היא נבחרה למועצה המחוקקת של סנטה קרוס, שש שנים לאחר מכן התקדמה לסנאט מטעם מדינת סנטה קרוס, וכעבור שנה עברה לבית הנבחרים, לפני ששבה לסנאט בשנת 2001 .
 
ב־2003 נסטור קירשנר נבחר לנשיא ארגנטינה אחרי שהנשיא הקודם, קרלוס מנם, הסיר את מועמדותו בסיבוב השני. במקביל להמשך כהונתה בסנאט הייתה קירשנר התומכת הבולטת והקולנית ביותר של בעלה, כשהיא נושאת נאומים חוצבי להבות שלא פעם גרמו להשוואתה לפרון, הגברת הראשונה
המיתולוגית שמתה ב־1952 , בהיותה בת 33 בלבד.

לאורך השנים ניסתה קירשנר להתנער מתדמית "אוויטה החדשה". "לא יהיה חכם מצדי להסכים להשוואה שלי לאוויטה, היא הייתה תופעה מיוחדת מאוד בהיסטוריה שלנו", אמרה בראיון. "נשים מהדור שלי חבות לה הרבה מאוד, מפני שלאחר תקופת הדיקטטורה החשוכה היא שימשה לנו דוגמה בתשוקתה ובאופיה הלוחמני לצאת קדימה".
 
גם סגנונה האופנתי האישי של קירשנר - האיפור הכבד והבגדים היוקרתיים - משך תשומת לב רבה. אותה זה לא ממש ריגש. היא סיפרה כי היא רגילה להתאפר מגיל 14. "למה אני צריכה להתלבש כמו ענייה כדי להיות מנהיגה פוליטית אמיתית?", תהתה.
 
קירשנר הדגישה כל העת כי היא עומדת בזכות עצמה, לא רק כי היא אשתו של. "אני לא רוצה לרשת שום דבר מאווה, או מבעלי קירשנר", אמרה. "כל מה שיש לי הוא תוצאה של ההישגים שלי וגם של הכשלים שלי".
 
ההזדמנות להוכיח זאת הגיעה ב־2007. אף שהוא נחשב למי שהצליח לשקם את כלכלת ארגנטינה, החליט קירשנר לוותר על ההתמודדות, ובמקום זאת הותיר את הבמה לרעייתו שניצחה בסיבוב הראשון בפער מוחץ את יריבתה העיקרית, הגברת הראשונה הקודמת של ארגנטינה, הילדה גונזלס.

ההתחלה הייתה לא פשוטה. קירשנר נאלצה להתמודד עם שביתות והפגנות ענק על רקע כוונת הממשלה להעלות מסים בתחום החקלאות, והתמיכה בה צנחה לכ־20% , עד שלא נותרה לקירשנר ברירה אלא להתקפל. היא ובעלה נאלצו להתמודד גם מול תחקירים בתקשורת שהראו כי אף על פי שקרוב
ל־40% מהתושבים נמצאים מתחת לקו העוני, ההון של בני הזוג צמח מ־6.851 מיליון פזו עם כניסתם לארמון הנשיאות לסכום עתק של 46.036 מיליון פזו
בשנת 2008 בשל החזקתם בשטחי נדל"ן, מלונות ונכסים נוספים. באוקטובר 2010 מת קירשנר במפתיע מהתקף לב מאסיבי. זו לא הייתה רק מכה אישית עבור כריסטינה, אלא גם אירוע שעיצב את המשך דרכה הפוליטית. נסטור קירשנר המשיך להיות היועץ שלה מאחורי הקלעים, אולם יותר מכך הוא היה אמור להתמודד לנשיאות שנה לאחר מכן. כעת, כשהיא לבדה בלי בן הברית הקרוב שלה, החליטה קירשנר לרוץ לכהונה שנייה וזכתה ברוב של יותר
מ־50%, כשמפלגתה משיגה את השליטה בשני בתי הקונגרס.
 
בהדרגה החלה קירשנר להדק את שליטתה במדינה. היא העבירה חוק למאבק בטרור, שיריביה טענו כי יאפשר לה לפעול גם נגד מתנגדיה, וקידמה חוק תקשורת שהיה מכוון נגד קבוצת קלאריון, שמפעילה את היומון הביקורתי ביותר נגדה, ואילצה אותה להיפטר מחלק מהנכסים שברשותה. היא גם ניסתה לבצע רפורמה במערכת המשפט, אולם בית המשפט העליון פסל את המהלך בטענה שהוא מנוגד לחוקה. פחות משנה לאחר הניצחון המרשים כבר צנחה התמיכה הציבורית בקירשנר ל־30% בלבד.

ההסכם המסריח
 
גם ביחסי החוץ לא היה שקט תחת שלטונה של קירשנר, לעתים בשל הרצון לעורר תחושות לאומניות שישכיחו את הצרות האחרות. שלושה עשורים אחרי שצבא ארגנטינה ספג תבוסה קשה במלחמה נגד בריטניה, ממשיכה קירשנר לטעון כי איי פוקלנד (מלווינס) הם חלק בלתי נפרד מארגנטינה, עמדה שזוכה
לתמיכה נרחבת במדינה. ביוני 2012 אף התרחשה תקרית מביכה מול המצלמות, כאשר בשולי פסגת 20 הכלכלות המובילות בעולם (G20), ניסתה קירשנר להעביר מעטפה עם מסמכים על פוקלנד לראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, אולם זה סירב לקבלה.

השנה צפויה הסוגיה להתלקח שוב, כאשר בריטניה תעניק לתושבי האיים מדליה על שירותם במלחמה, במקביל לחשיפתו של פסל חדש של ראש הממשלה בזמן המשבר ב־82', מרגרט תאצ'ר. השגרירה הארגנטינאית בלונדון, אליסיה קסטרו, מיהרה לכנות את המהלך "חגיגה של מלחמה".
 
על אף מאמציו של משרד החוץ הישראלי לקדם את הקשרים עם מדינות אמריקה הלטינית, היחסים עם ארגנטינה, המדינה שבה מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה בדרום אמריקה, ידעו בעיקר מורדות בתקופת שלטונה של קירשנר. בדצמבר 2010 הכירה ארגנטינה במדינת פלסטין, באוגוסט 2013
מתחה קירשנר ביקורת על מועצת הביטחון שמטילה וטו על החלטות למען הפלסטינים, ובקיץ האחרון הוקפאו השיחות על הסכם סחר חופשי בשל המלחמה בעזה.

בירושלים גם צפו בדאגה כיצד ארגנטינה מתקרבת לאיראן, על אף ממצאיו של ניסמן, שקבעו כי צמרת השלטון בטהרן, יחד עם חיזבאללה, היא שעמדה מאחורי שני הפיגועים הקשים ביותר שהתרחשו על אדמת ארגנטינה - פיצוץ השגרירות הישראלית במרץ 1992 והפיגוע בבניין "אמיה" שנתיים לאחר מכן.
בראשית 2013 הודיעו ארגנטינה ואיראן על הקמת "ועדת אמת" משותפת שתבחן את הטענות נגד הבכירים האיראנים המבוקשים.
 
"אחרי כמעט 19 שנה מאז הפיצוץ ב'אמיה', השגנו לראשונה כלי של החוק הבינלאומי בין ארגנטינה ובין איראן כדי לקדם את גילוי האמת לגבי ההתקפה", אמרה קירשנר, שכינתה את ההסכם "היסטורי". ייתכן שההסכם המסריח הוא שעורר את ניסמן לחקור לעומק מה עומד מאחורי טוב לבה של קירשנר כלפי איראן, ולגלות את הפרטים המסעירים שככל הנראההובילו השבוע למותו.

בשנתיים האחרונות סבלה קירשנר מסדרה של בעיות רפואיות. בסוף 2013 עברה ניתוח במוח כדי להוציא קריש דם, בינואר שעבר אושפזה בשל כאב בירך, באוקטובר שהתה מספר ימים בבית החולים אחרי שסבלה מדלקת חריפה בקיבה ובמעיים, ובחופשת חג המולד נשבר קרסולה השמאלי. אבל נראה כי
כל המכות לא צפויות להכאיב לקירשנר כמו מותו של אלברטו ניסמן, שמסתמן כאירוע הדרמטי ביותר שיאפיל על כל כהונתה.