הכומר ג׳יימס מרטין פנה השבוע בתחינה נואשת ליושב במרומים בשמם של תושבי בוסטון. ״האל הכל יכול, שברא את הדשא הירוק בפנוויי (המגרש של קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס - ח״א), את המים הכחולים במפרץ דורצ׳סטר ואת החולות השזופים של הקייפ, יש לנו תפילה פשוטה: די כבר עם השלג״, כתב איש הדת הישועי בחשבון הפייסבוק שלו. ״ורק כדי שנהיה ברורים, כאשר אנחנו אומרים שלג, אנחנו גם מתכוונים לגשם מקפיא, ברד, קרח שחור וכל סוג של סערות, וגם את הבריאה החדשה שלך - שלג רעמים״.
ראש העיר בוסטון, מרטין וולש, ומושל מסצ׳וסטס, צ׳רלי בייקר, נראו ביום ראשון השבוע כמי שמסכימים לכל מילה. ״אני לא יודע מה עוד אפשר להגיד. אני מקווה שזה ייעצר מתישהו. זה כבר מתסכל גם אותי״, אמר וולש במסיבת עיתונאים. ״יש תחושה של דז׳ה וו״, הוסיף המושל בייקר.
כאשר בירושלים נערכו להתמודד עם אירוע בלתי שגרתי של מנת שלג שנייה בחורף הנוכחי, בבוסטון דווקא יכלו לנשום קצת יותר לרווחה. השמש צפויה להפציע יותר והטמפרטורות ינועו סביב שמונה מעלות עד שתי מעלות, הכל מתחת לאפס. אבל זו רק מנוחה קלה לקראת אפשרות של שלגים נוספים בימים הבאים, שימשיכו את אחד החורפים הסוערים ביותר בתולדות העיר.
שירות החיזוי הלאומי של ארצות הברית מסר כי בוסטון נמצאת כעת בחורף המושלג השני בעוצמתו, מאז החלו הרישומים בשנת 1872, עם שלג בגובה 2.44 מטרים, בדיוק כמו החורף של 93'־94'. החורף המושלג ביותר היה בשנת 95'־96', השלג הגיע לגובה 2.73 מטרים. בהתחשב בכך שההערכות הן שהחורף יימשך עוד כארבעה שבועות, נראה כי השיא הזה נמצא בסכנה.
בינתיים בוסטון כבר שברה שיא אחד: החודש המושלג ביותר בתולדותיה. השבוע נמסר כי 150 סנטימטר ירדו מאז ראשית פברואר, וזאת לעומת השיא הקודם של 109 סנטימטר של שלג בינואר 2005. לשיא הנוכחי תרמו לא פחות מארבע סופות שלג רבות עוצמה שפקדו את העיר בזו אחר זו בתוך שלושה שבועות בלבד, שתיים מהן כבר מופיעות ברשימת עשר הסופות החזקות ביותר בתולדות בוסטון: ג׳ונו ב־ 26־28 בינואר (62.4 סנטימטר של שלג) ומרקוס ב־7־10 בפברואר (60.4 סנטימטר).
מי שמסייר בימים האחרונים ברחבי בוסטון, יכול לחשוב שהוא נמצא בתוך הרי האלפים או אפילו אי שם בסיביר. מכוניות, מדחני חנייה ודוכני עיתונים שקועים בשלג שמתנשא לגובה של כשני מטרים, ודובר שירותי הכיבוי של בוסטון סיפר כי הכבאים נאלצים לצאת פעמיים ביום כדי לחלץ מתוך השלג העמוק את אלפי ברזי כיבוי האש.
״זה היסטורי, זה תנ״כי״, אמר עורך הדין פרנק ליבי לסוכנות הידיעות איי־פי בעת שהלך ברחוב נטוש לחלוטין בשכונת באק ביי. ״אני חושב שאנחנו בשטח לא נודע. אנשים פשוט לא יודעים איך להתמודד עם כל הלוגיסטיקה של זה״.
״אני שואל את עצמי כל הזמן 'מתי זה ייגמר?'״, תהה לארי רגאן בעת שהמתין לאוטובוס בכיכר אנדרו. ״אמרתי לחבר שאני לא זוכר שראיתי שלג שגבוה יותר ממשאית. פשוט מספיק עם זה״.
המכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס (mit), אחד המוסדות האקדמיים המובילים והחשובים ביותר בארצות הברית, הפך לאתר איסוף שלג עם הר שמתנשא לגובה של חמש קומות. לשמחתם של הסטודנטים והתושבים המקומיים שפתאום גילו אתר סקי חדש, ולמורת רוחם של השוטרים המקומיים שמנסים למנוע תאונות מצערות.
״מהפסגה אני יכול להסתכל למטה, לעבר הגגות של הבניינים הסמוכים״, אמר דירה ונקטרמן, דוקטורנט באוניברסיטה שנהנה מטיפוס על ההר שזכה לכינוי ״האלפים של mit״. ״אני אוהב לגלוש בחורף בהרים הלבנים, וחשבתי לנסוע לשם עם נעלי השלג שלי. זובל מאחר שהייתי עסוק עם העבודה שלי, נאלצתי להישאר ולטפס על הר קיימברידג' במקום זה״.
מבחן מנהיגות
בעקבות כל התרעה חדשה של החזאים על סופת שלגים נוספת שמתקרבת לאזור, מיהרו ראש העיר וולש והמושל בייקר להתייצב מול המצלמות ולהזהיר את התושבים שלא לקחת כל סיכון ולא להסתובב ברחובות. הם אף לא נמנעו מלפרסם איסורים גורפים על נסיעה בכבישים, כדי למנוע החלקות או להפריע לפינוי השלג. ״אני לא יכול להדגיש את זה מספיק. בבקשה, תתרחקו מהכבישים״, קרא בייקר.
השניים גם גייסו את כל המשאבים כדי להקל על התושבים שמתקשים למצוא את עצמם בין הררי השלג שמכסים את העיר, ועד כה כבר הוציאה העיר 35 מיליון דולר על עבודות הפינוי, פי שניים מהתקציב הראשוני. יחידות המשמר הלאומי של מסצ׳וסטס גויסו כדי לסייע לעובדי העירייה לפנות את השלג מהרחובות, חיילים וציוד כבד הובאו משמונה מדינות שכנות, ואפילו אסירים שמשתתפים בעבודות שירות התייצבו עם אתים ברחובות הלבנים. ״יצירת הזדמנויות עבור האסירים שלנו היא מרכיב חשוב בשילובם מחדש בחברה״, הסביר וולש.
עבור וולש ובייקר, ההתמודדות עם החורף המורכב היא מבחן מנהיגות משמעותי בשלב מוקדם יחסית של כהונתם. בייקר נכנס ללשכת המושל רק בראשית ינואר, בעוד וולש פתח את שנתו השנייה בתפקיד אחרי שירש את תומס מנינו, ראש העיר המיתולוגי שמילא את התפקיד במשך 20 שנה. השניים יודעים כי כל כישלון כעת מצדם ייזכר היטב בשנים הבאות שנותרו להם בלשכותיהם.
עד כה נראה כי השניים זוכים להערכה רבה למדי בקרב התושבים בבוסטון. לפי סקר שפרסם ערוץ החדשות wbur ביום רביעי, מקבל וולש ציון חיובי של 65%, בעוד המושל מקבל 50%. "עד כה הכל טוב", אמר פרופסור ג'פרי ברי מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת טאפטס. "מה שחשוב מבחינת מושל וראש עיר הוא להיראות כמי שנמצאים בשליטה, ויש להם תוכנית לסיים את המשימה ולאפשר לעיר ולמדינה לשוב לעבודה".
גם ראש העיר לשעבר, ריימונד פלין, שבע רצון מתפקודם של וולש ובייקר. "התפקיד של המושל ושל ראש העיר במהלך סופת שלגים או משבר הוא לספק השראה ולעודד את האנשים, וזה בדיוק מה שהמושל וראש העיר עשו", אמר.
למרות זאת, השבוע כבר החלה לצוץ מתוך השלג בעיה לא פשוטה עבור המושל בייקר, שעלולה להשפיע על דעת הקהל כלפי תפקודו. הסופות החוזרות ונשנות אילצו את רשות התחבורה של מסצ׳וסטס להפסיק שוב ושוב את הפעילות של כל אמצעי התחבורה במרחב בוסטון, מהאוטובוסים והחשמליות ועד הרכבת התחתית הראשונה בתולדות ארצות הברית.
ביום שני נדהמו תושבי בוסטון לשמוע כיצד מנהלת רשות התחבורה, בוורלי סקוט, מכריזה כי אם לא יהיו סופות נוספות, הפעילות של מכלול התחבורה הציבורית תחודש במלואה רק בעוד 30 יום, ובינתיים ייאלצו התושבים להתמודד עם עיכובים משמעותיים. "זה כמו מלחמה", אמרה סקוט, שתעזוב את תפקידה באפריל הקרוב. "אנחנו משתלטים מחדש על תחנה אחרי תחנה, קו אחרי קו, מתג אחרי מתג".
ההתמרמרות של התושבים לא איחרה לבוא. לפי הסקר של wbur, אומנם רק 5% הודו כי הם רואים במושל בייקר כמי שאחראי לבעיות של רשות התחבורה ו־49% נתנו ציון חיובי להתנהלותו בפרשה, אבל יותר מ־80% הבהירו כי הם מצפים שבייקר יציב את הטיפול במערכת התחבורה במקום הגבוה ביותר בסדר העדיפויות שלו, כדי למנוע הישנות של תקלות דומות בסופות העתידיות.
"אלוהים יודע אם במקרה שיהיה לנו עוד חורף גרוע כזה זה יקרה שוב", אמר קרנג'ה גורדון שמשתמש קבוע בקו הרכבת T. "ברור שזו האחריות של המושל. הוא מנהל את המדינה, לא? אם הוא מושל מסצ'וסטס וזו רשות התחבורה של מסצ'וסטס, אז זו האחריות שלו".
המושל בייקר, שמבין את הפוטנציאל הנפיץ של ציבור מתוסכל, מיהר להביע את חוסר שביעות רצונו מלוח הזמנים שהציגה מנהלת הרשות. "בוו סקוט אמרה 30 יום, ואנחנו רואים את זה בתור המועד הכי רחוק", אמר. "אנחנו צריכים להיות מהירים יותר מכך, אבל אני לא רוצה שמישהו יבטיח יותר מדי ויקיים מעט מדי".
מחיר ההתחממות
בוסטון היא רק מקרה מייצג אחד מהחורף הסוער - שנראה כאילו נלקח מסרטי אסונות עתידיים, כמו "היום שאחרי מחר" - אשר עובר השנה על מדינות ניו אינגלנד (מסצ'וסטס, ורמונט, קונטיקט, מיין, רוד איילנד וניו המפשייר) שבצפון־מזרח ארצות הברית, ערש האומה האמריקאית.
מלבד שלג, הסופות הנוכחיות גם סיפקו רוחות עזות, גלים גבוהים שהתנפצו על יישובי החוף ומופעים מרהיבים של ברקים. "לא הייתי בטוח מה קורה, זה נראה כמו אירוע רוחני. כל השמיים נדלקו כאילו מישהו הדליק נורה", סיפר פטריק מק׳גיהי מקייפ אן, צפונית לבוסטון. "אלוהים אדירים, זה די מעניין".
הסופות העזות עוררו מחדש את הוויכוח סביב שאלת התחממות כדור הארץ. "למה ההתחממות העולמית לא עוצרת את השלג?", תהו בפוקס ניוז והעלו מחדש את הגרסה השמרנית שלפיה קביעת המדענים שהטמפרטורות הולכות ועולות ולכן צריך להילחם בפליטת גזי החממה, שגויה.
מנגד מבהירים המדענים כי החורף הנוכחי הוא רק עדות לתופעות החריגות שגורמים שינויי האקלים, אשר הביאו לכך ששנת 2014 הייתה החמה ביותר שתועדה אי פעם. הגורם המרכזי הוא העלייה החדה בטמפרטורה של פני האוקיינוס האטלנטי מול חופי ארצות הברית שנמדדה בשנה שעברה, ושהגדילה בעשרה אחוזים את כמות אדי המים באטמוספירה. מקורה של מחצית מכלל הלחות הזאת הוא ההתחממות העולמית.
"החורפים צפויים להיות קצרים יותר כתוצאה משינויי האקלים", אמר מייקל אופנהיימר, פרופסור למדעי כדור הארץ מאוניברסיטת פרינסטון בשיחה עם רשת הטלוויזיה הממלכתית. "במהלך פרק הזמן הזה, כאשר קר מספיק ואם יש מספיק לחות באוויר, יכולות להתחולל כמה סופות שלגים גדולות ומשוגעות".
במסעדה בבוסטון מצאו את הסיבה "האמיתית" לסופות הכבדות. "אם לא רציתם שלג, אז לא הייתם צריכים לשיר את כל השירים האלה מתוך 'לשבור את הקרח'", נכתב על השלט שהתייחס ללהיט של דיסני משנת 2013, שהפך לסרט האנימציה המצליח והמכניס ביותר בכל הזמנים.
בראשית החודש, בטקס המסורתי של יום המרמיטה, קבע המכרסם המפורסם פיל כי החורף יימשך עוד שישה שבועות. מחצית מהזמן כמעט כבר עברה, ובבוסטון ובכל החוף המזרחי של ארצות הברית מקווים שהתחזית של פיל תתממש, ואולי האביב יגיע אפילו מהר יותר.
עד שזה יקרה, היומון הוותיק "בוסטון גלוב" העניק לקוראיו עצה להתמודדות עם החורף הלא פשוט: חפשו את הצד החיובי והמצחיק של העניין. "בלי סיום נראה לעין לקור ולשלג המאסיביים, רבים בניו אינגלנד עברו מכעס ומהכחשה לשלב הקבלה. אנחנו נספר לנכדים שלנו על החורף מעורר האימה הזה, ולכן אולי כדאי שלכולנו יהיו כמה סיפורים מצחיקים", הציע העיתון.