נציגי המשלחת הערבית למשחקים הצבאיים בריו דה ז'נרו לא יכלו לדעת שהברזילאי גדל הגוף שפטפט איתם באנגלית קולחת במבטא דרום אמריקאי כבד היה בעצם מומחה ישראלי לאבטחה בינלאומית. “איל קולונל" קראו לו כולם, והוא הפגין פמיליאריות רבה גם כשדיבר בפורטוגזית עם המארחים ועם אנשי צוות האבטחה. המשחקים בשנת 2011 משכו אליהם משלחות צבאיות מכל העולם, שהתחרו ביניהן בענפי ספורט מגוונים. צה"ל אינו נוטה להשתתף באירועים כאלו, מסיבות תקציביות ואחרות, ו"הקולונל", ליאו גלסר, היה ככל הנראה נציגנו היחיד והבלתי רשמי באירוע שמשך אליו קרוב ל– 5,000 בני אדם.

גלסר הוא הבעלים הגאה של חברת האבטחה הבינה לאומית International Security Defense  Systems“) ISDS"), ומלבד ההנאה הצרופה שהייתה לו מהשיחה עם חברי המשלחת הערבית, הוא היה שם בעיקר בענייני עבודה, כיועץ המתמחה בארגון ובאבטחה של אירועי ספורט גדולים. קשריו וניסיונו הרב, בעיקר באמריקה הלטינית, הביאו לו לאחרונה את המעמד הבלתי נתפס כמעט של נותן חסות ויועץ למערכות האבטחה לאולימפיאדת ריו 2016.

הבחירה בגלסר אינה מקרית. הברזילאים הכירו אותו בעיקר בזכות עבודתו במשחקים הפאן־אמריקאיים שהתקיימו במדינה בשנת 2011. ישראל אינה מעצמת ספורט, ובוודאי שקשה למצוא כאן אנשים המעורבים בארגון אירועי ספורט בינלאומיים, למעט אולי האיש שלנו בוועד האולימפי אלכס גלעדי. גלסר לא מכחיש שהוא נהנה מהמוניטין הישראלי בתחום הביטחוני. ״הבחירה בי בהחלט קשורה בעובדה שיש לישראל ניסיון בהתמודדות עם טרור בינלאומי", הוא אומר.


האח הגדול


״זו תהיה האולימפיאדה המאוימת ביותר והמאובטחת יותר בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים״, מבהיר גלסר את גודל המשימה, ״האירועים האחרונים של הטרור בצרפת ובאירופה כולה יכולים כבר לרמז מול מה אנחנו צריכים להיערך. אנחנו צריכים להיות מודאגים מכל סוגי האיומים. בעולם המודרני גם מגיפות הן איום. צריך להתכונן גם לאפשרות של התפרצות מחלת האבולה למשל, באירוע שבו מגיעות משלחות רבות ממדינות שנגועות במחלה או מאזורים הנחשבים לעתירי סיכון״.
 

גלסר מזהיר שגם הטכנולוגיה שתעמוד לרשות מי שעלולים לנסות לפגוע במשחקים, תהיה מגוונת ומשוכללת יותר: ״הטרור מאמץ את כל מה שהעולם הטכנולוגי מציע לו, ומשתמש בו לצרכיו. הוא יודע להשתמש בסמארטפון וברשתות חברתיות. טרוריסטים יכולים להשתמש גם בטכנולוגיה של הצד השני כדי לפגוע, כמו למשל הרעלה באמצעות מערכות מים או מיזוג אוויר. אחד מחברי הצוות שלנו מתמחה בתחום הביולוגי והכימי. בצוות שהקמנו לקראת ריו 2016 יש לנו מומחים בכל התחומים, שניהלו את מערכי האבטחה באולימפיאדות בברצלונה, באטלנטה, בסידני, באתונה, ובלונדון״.


הברזילאים מתרגלים תרחישי טרור לקראת האולימפיאדה. צילום: רויטרס
 

בסתיו 2009, כאשר הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי על הבחירה בריו כמארחת משחקי 2016, היו רבים שהזהירו מפני שיעור הפשיעה הגבוה בעיר ובברזיל בכלל. מיליונים מבין תושבי העיר גרים בשכונות מצוקה, שנשלטו על ידי ארגוני פשע אלימים ורבי כוח, ושלחו זרועות גם למסדרונות השלטון. איום הטרור הבינלאומי נחשב משני, אבל הוא גבר מאוד מאז.
 

״אני לא מודאג באופן מיוחד מהפשע בברזיל״, אומר גלסר, ״הוא קיים והברזילאים למדו להתמודד איתו בצורה די טובה. מה שמדאיג אותי יותר הוא הנטייה של הטרור הבינלאומי להתחבר לתשתיות הפשע, לצורך העברת אנשים ואמצעי לחימה. ראינו דוגמאות לכך בפיגועים שנערכו בעבר. הקשר של הפשע הברזילאי עם מוקדי הטרור הבינלאומי, ובמיוחד עם הטרור האסלאמיסטי, ידוע לנו כבר זמן רב, ואנחנו יודעים איך הוא פועל״.
 

אולימפיאדות הן בעיקר מפגן כלכלי ותרבותי של המדינה המארחת. גלסר, שמתוקף מעמדו מתפקד גם כשגריר וכאיש יחסי הציבור של המשחקים ושל ברזיל, אומר שהמדינה מבקשת לנצל את ההזדמנות כדי להפגין לא רק את תרבותה הססגונית, אלא גם את עוצמתה התעשייתית הגדולה. ״אנשים לא יודעים, אבל ברזיל היא אחת מיצרניות המטוסים הגדולות בעולם והיא שולטת בשוק מטוסי התובלה הקטנים. היא יצרנית גדולה גם בתחום הרכב, המכונות והאלקטרוניקה״.
 

מארגני האולימפיאדה הקצו תקציב ענק של 2.2 מיליארד דולר לאבטחת המשחקים, ויוצגו בהם החידושים המתקדמים ביותר בתחום טכנולוגיות הביטחון והגנת המולדת. האמצעים כוללים מעקב אחרי תנועות המונים, מערכות בידוק משוכללות למניעת הכנסת חומרי נפץ וכלי נשק, ואלפי מצלמות במעגל סגור שיוצבו על הקרקע ועל מערכות אוויריות. כמו כן, עשרות אלפי אנשי אבטחה יעסקו בהפעלת אותן מערכות. בכל שערי הביטחון יהיו מערכות למעקב אחר כרטיסים מגנטיים, וניתן יהיה לעקוב ולשחזר כל תנועה של נושא כרטיס חכם: היכן נמצא ודרך איזה שער עבר.
 

אחריותה של חברת ISDS הישראלית תהיה לאפיין את דרישות הביטחון לקראת האולימפיאדה. גלסר עצמו לא יהיה איש הרכש של מערכי האבטחה, אבל תהיה לו השפעה גדולה על סוג המערכות שיוקמו והציוד שיירכש. אף ש-ISDS מתוארת לרוב כספקית של שירותי אבטחה, מנצל גלסר את קשריו ומומחיותו גם לשיווק מערכות בטיחות והגנה, ויש לו חלק בקידום מכירות של התעשייה האווירית הישראלית וחברות אחרות בדרום אמריקה. בין היתר, הייתה ISDS מעורבת במכירת מטוסים ללא טייס מסוג ״הרון״ באמריקה הלטינית.
 

הסכם החסות שחתם עם הוועדה המארגנת, עלה לו סכום דו-ספרתי של מיליוני דולרים, ואפשר להניח שגלסר ישאף למנף אותו ככל האפשר, על מנת להחזיר לעצמו את ההשקעה, באמצעות שירותים שהוא יספק לאולימפיאדה בתחום הייעוץ הביטחוני ומכירת מערכות ביטחון. את חלק מהמערכות הוא מתכוון למכור למארגנים ישירות. בשנים האחרונות הוא מעורב כמשקיע בחברת סטארט-אפ שפיתחה מכונת שיקוף מהירה ומשוכללת, המכילה תאים לבידוק מהיר של חמישה תיקים במקביל.

המערכת מסוגלת לזהות חומרי נפץ וחומרים כימיים מסוכנים, ומיועדת לבידוק מהיר בכניסות לאצטדיונים. היא פותחה על פי תכנון של ד״ר ליסה דולב, מיוצרת על ידי מפעל פלקסטרוניקס בישראל, ומכירתה לאולימפיאדה עשויה לסלול את הדרך לפריצת דרך משמעותית של החברה. גלסר מתכוון לקדם גם מכירה של רכב קרבי משוריין בשם ״1 FORT״, המתוכנן במיוחד ללחימה באזורים אורבניים, שהוא שותף לפיתוחו וייצורו בישראל.
 

״בברזיל מעריכים מאוד את הטכנולוגיה הישראלית, ואני מכיר את כל החברות העוסקות בתחומי הביטחון והאבטחה, ברור שכאשר אתבקש להמליץ או לאפיין מערכות, אני אבחר בטכנולוגיות שאני מכיר״, אומר גלסר.


מוכר החלומות


כמו חבריו למקצוע, גלסר הוא איש סוד. גם בשיחה ממושכת במשרדים הסמוכים לביתו שבמושב ניר צבי, הוא ממעט להסגיר שמות ומקומות, כמו גם פרטים עלומים מעברו המקצועי והאישי. הוא נולד לפני 66 שנה בכפר קטן ליד קורדובה שבארגנטינה. ״אני ארגנטינאי אמיתי. באתי מהאדמה, לא מהעיר כמו הרבה מהעולים שאתם מכירים פה״, הוא אומר בחצי חיוך, כשהוא רומז לבן גילו, פרופ' מנואל טרכטנברג, שמוצאו גם כן מהעיר קורדובה, הידועה כמרכז תרבות והשכלה גבוהה בארגנטינה.

כשהיה בן 9, התגרשו הוריו של גלסר ואמו עברה לעיר הבירה בואנוס איירס, שם גם התחיל הקשר הברזילאי שלו. הוריו שלחו אותו לבית הספר הברזילאי בעיר, שהתנהל בחסות השגרירות הברזילאית, ובו טופחה האוריינטציה שלו למדינה. גלסר מפזם עד היום ברגש את ההמנון הברזילאי ונזכר במתנות שחולקו לילדים ב-7 בספטמבר, יום העצמאות של ברזיל.
 

התנועה הציונית הייתה פעילה מאוד בבואנוס איירס, וגלסר השתלב בסניף השומר הצעיר, שם נוצרו קשרים גם עם שליחיה של מדינת ישראל. גלסר התאהב ברעיונות הסוציאליסטיים, וקרא ספרים על צ׳ה גווארה והמהפכה הסוציאליסטית העולמית. הוא מעיד על עצמו עד היום כשמאלן. בעיר הגדולה פגש גם את האנטישמיות. ארגונים ימניים קיצוניים, חלקם בעלי אידיאולוגיה ניאו-נאצית, רדפו יהודים, חטפו והכו אותם, ושרפו בתי כנסת.

ממשלת ישראל החליטה לפעול כדי להגן על היהודים. שליחי המוסד סייעו בהתארגנות להגנה עצמית, וגלסר החל את הקריירה הביטחונית שלו כחבר באותו ארגון הגנה. הוא אומן במחנות שהקימו השליחים מישראל, והיה פעיל במחתרת יהודית שפעלה להגנה על הקהילה היהודית, ועסקה גם בפעולות נקם על ההתנכלויות האנטישמיות. במהלך השירות בארגון הגיע גלסר גם לאימונים בישראל, והתגורר בקיבוץ רבדים שבנגב. לאחר מכן נשלח שוב כדי לעמוד בראש הארגון בארגנטינה.


שוטר ברזילאי שומר על אחת משכונות העוני בריו. צילום: רויטרס

גם היום, לאחר שחלפו 47 שנים מאז האירוע שדרבן אותו לעזוב בבהילות את מולדתו, מסרב גלסר להרחיב עליו את הדיבור ולומר מה גרם לו לעלות לארץ ולהשתקע סופית בישראל. אפשר רק לנחש. הוא אומר, עם זאת, שהוא חזר מאז לבקר בארגנטינה ואין לו כל מגבלות תנועה. גלסר התגייס לשייטת, אך במהלך הקורס הממושך החליט לפרוש מהיחידה ועשה את יתרת שירותו בסיירת אגוז, יחידת העילית שהוקמה במטרה להילחם בחדירות של מחבלים ומבריחים מגבול ירדן. מימיו בקומנדו הימי נשארה לו תמונה בשחור-לבן, התלויה במקום בולט בין מאות תמונות חייו המכסות את קירות משרדו.
 

לאחר השחרור עבד גלסר, כמו יוצאי יחידות קרביות רבים אחרים, כמאבטח מטוסים באל-על, והתקדם במערך הביטחון של החברה. המעבר לקריירה עצמאית בתחום האבטחה התרחש במפתיע. שני אנשי שב״כ לשעבר, שפרשו מהשירות ונשכרו על ידי איש העסקים הבינלאומי שאול אייזנברג, פנו אליו בבקשה לסיוע. לאייזנברג היו עסקים בגוואטמלה, שם הקים בשותפות תחנת כוח הידרו-אלקטרית. שותפתו של אייזנברג הייתה משפחת גרנדוס, משפחה ידועה שאחד מבניה, מיגל, ייצג את גוואטמלה באו"ם והיה בין ראשי קבוצת מדינות אמריקה הלטינית שהצביעה ב-1947 בעד תוכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל.

ב-1979 נחטף אחד מבני המשפחה, חורחה גרנדוס, על ידי מחתרת קיצונית והוחזק בשבי. אייזנברג אמר לשותפיו שהוא יכול לגייס בישראל אנשי ביטחון מנוסים, המסוגלים לסייע בשחרור החטוף. גלסר נטל חופשה מאל-על ונסע לגוואטמלה. בסופו של דבר, לא היה מבצע חילוץ נועז. משפחת גרנדוס, בשיתוף עם יועצים אמריקאים, ניהלה עם החוטפים מו"מ על תשלום כופר. תרומתו העיקרית של גלסר למבצע השחרור הייתה תמיכה בתשלום דמי הכופר ומתן ליווי לצוות שהעביר את הכסף למקום מוסכם, במנחת בלב הג׳ונגלים.

חורחה גרנדוס שוחרר, וגלסר מצא את ייעודו בחיים. הוא פרש מאל-על והפך לאחראי האבטחה של המשפחה. "מפרשת חורחה ראול למדתי איך העולם הזה מתנהל", סיפר גלסר לפני תשע שנים לכתב "הארץ" דאז יוסי מלמן, "הבנתי שאנשים מבקשים שימכרו להם חלומות, שהרי מה היה חלקי בפרשה? עזרתי למשפחה במצוקה. מי שנמצא במצו¬קה, מחפש להיאחז בתקווה. אני באתי ונתתי להם את התקווה, את החלום. לפעמים אפשר להתעורר מהחלום לתוך סיוט. בחיים יש או חלום יפה או סיוט, אין משהו באמצע. למזלי, במקרה הזה, החלום התגשם עם סוף טוב. מאז אני מוכר חלומות".
 

בהמשך דרכו פגש גלסר מספר לא קטן של טייקונים יהודים בינלאומיים, שביקשו סיוע בהגנה על עסקיהם, רכושם הפרטי ומשפחותיהם. האופן שבו נוצר הקשר בין הצדדים דומה: המשפחה העשירה מנצלת את קשריה הטובים עם צמרת המדינה ומשרד ראש הממשלה, מעבירה את בקשתה בצינורות לא מקובלים ליחידה לאבטחה בשירות הביטחון הכללי, הפועל תחת משרד ראש הממשלה, וראש השירות פונה בדיסקרטיות לגלסר. בדרך זו פנו אנשי השב״כ בשנות ה-80 לגלסר בבקשה שיארגן את מערך האבטחה על וילה לאופולדה, בית קיץ שרכש הבנקאי הבינלאומי אדמונד ספרא, שמשפחתו שלטה, בין היתר, בבנק הבינלאומי הראשון ובסלקום.

״ראש אגף האבטחה בשב״כ פנה אלי ואמר שמשפחת ספרא הפכה את הווילה למטה הפעילות שלה באירופה, ושהיא זקוקה לאבטחה. לא הייתי יכול לספק את האבטחה עצמה, אבל טסתי לכמה ימים למקום, עשיתי להם את תוכנית האבטחה וחזרתי לישראל".
 

גלסר נקרא גם לתכנן את מערך האבטחה של עסקי משפחת לוי ממילנו - משפחה עשירה של תעשייני טקסטיל, שבראשה עמד אניו לוי. בנו, מיכאל, עלה לישראל, הקים כאן את מפעל החוטים המצליח נילית, והוא גם בעליה של חברת סמל"ת, יבואנית פיאט בישראל.
 

הלקוחות הגדולים של גלסר הם לרוב ממשלות, שאותן הוא משרת על פי אישור משרד הביטחון, ולעתים הוא אף משמש קבלן ביצוע לסיוע לא רשמי שישראל מעדיפה להגיש למדינות ידידותיות. כך ייעץ וסייע גלסר לפיתוחו של צבא הונדורס באמצע שנות ה-80, ועזר לו להתחדש במערכות ובציוד צבאי מתוצרת ישראל. בהמשך שירת כיועץ גם באקוודור, באל סלבדור ובפרו.
 

במרחק נגיעה מאיראן


ISDS היא חברה משפחתית קטנה, המונה קצת יותר מ-20 מקבלי שכר קבוע. מנכ״ל החברה הוא רון שפרן (40), יוצא יחידה מובחרת וחתנו של גלסר. החברה בנויה בעיקר על אישיותו וקשריו של גלסר עצמו, והידע שלו כיועץ ביטחוני. כאשר היא מקבלת פרויקט, מגייס גלסר את אחיו, ד״ר מריו גלסר, פסיכיאטר במקצועו, לצורך אבחון ומיון המועמדים, ומגייס מומחים מקצועיים על פי צורכי המבצע.

לדבריו, הוא לעולם אינו מבקש עזרה בגיוס אנשים העובדים בשירות המדי¬נה. ״להפך. הם פונים אלינו לפעמים בבקשה לסיוע, ואנחנו עוזרים להם במידת הצורך״, אומר גלסר וכדרכו לא נכנס לפרטים.
 

אבל היו תקופות שבהן העסיקה החברה כמה עשרות ואף מאות עובדים נוספים, על פי צורך. בעשור האחרון התפרסם חלק מפעילותה של החברה בתחום אבטחת התעבורה הימית. התחום הפך לוהט, כאשר התפתחה בעולם תופעה של פיראטים מודרניים, ששדדו וחטפו אוניות.
 

״הפעילות שלנו בתחום יצאה לדרך בתחילת שנות ה-2000, בעת ההיערכות לאבטחת אולימפיאדת אתונה ב-2004״, מספר גלסר. ״ביוון יש פעילות ענפה של מאות מעבורות, שמשנעות נוסעים בין האיים, ולמדינות השכנות. היה צריך לפקח על הפעילות הזאת במסגרת ההכנות למשחקים, ואנחנו הכנו את מערך הביטחון לתנועה של המעבורות״. בהמשך, ביצעה החברה פעולות אבטחה בנ-מלים ועל ספינות. בחלק מהן נדרשה החברה לאבטח העברות רגישות של נשק באמצעות ספינות. גלסר אינו מוכן לפרט מניין ולהיכן בוצעו ההובלות, אבל יש להזכיר ש-ISDS פועלת בקשר ותחת פיקוח משרד הביטחון.
 

הפעולה היחידה שעליה מוכן גלסר לדבר בכל זאת, הייתה גם ככל הנראה הפעולה הנוצצת ביותר של החברה. בשנת 2001 נפל מטוס מודיעין של חיל הים האמריקאי במצרי הורמוז, ביציאה מהמפרץ הפרסי לאוקיינוס ההודי. המטוס, שהיה בדרכו מזירת הלחימה באפגניסטן לבסיס האמריקאי בנסיכות בחריין, צלל לעומק של 3,500 מטר. ISDS שימשה כקבלן לעבודות מיוחדות עבור משרד ההגנה האמריקאי והיא התבקשה לסייע. ״גייסנו את האנשים הנדרשים, כולם היו צריכים להיות בעלי דרכונים זרים כדי לצמצם את האפשרות של הסתבכות בינלאומית, שמעורבים בה ישראלים״, נזכר גלסר. ״גייסנו את הציוד המתאים לחילוץ. משרד הביטחון אישר את הפעולה. המבצע נמשך 24 יום ובסיומו חילצנו את המטוס. באופן חריג אישר הפנטגון את פרסום מעורבותנו בפעולה״.
 

כדרכו משאיר גלסר בסיפור הזה חורים לא קטנים: לחברת ISDS אין התמחות או ציוד למבצעי חילוץ מהסוג זה. מהיכן ״גויס״ ציוד החילוץ? מדוע נזקק הפנטגון לחברה קטנה ועלומה ממושב ניר צבי כדי לחלץ את המטוס, שככל הנראה נשא עליו ציוד צבאי רגיש? קשה להשתחרר מהתחושה שבמקרה זה שימש גלסר ככפפה על ידה הארוכה של המדינה, שנמנעה מלשלוח לאזור הרגיש, סמוך מאוד למים הטריטוריאליים של איראן ומדינות לא ידידותיות אחרות, אנשים וציוד מטעמה.
 

היקף פעילות אבטחת הספינות של ISDS, מעיד גלסר, ירד בשנים האחרונות, לאחר שהמעצמות שיגרו כוחות שחיסלו כמעט לחלוטין את בעיית הפיראטים במזרח אפריקה, אבל הנושא צץ שנית כאשר החלו בישראל הדיונים על אבטחת מתקני הפקת הגז, שהוקמו בעקבות התגליות מול חופי ישראל. ISDS הייתה אמורה להיות אחת החברות הפרטיות המעורבות. ״דיברו איתנו, הצגנו מצגת, אני מניח שאם יצטרכו את עזרתנו, הם יגידו לנו״, מסכם גלסר את הנושא.


בחודש שעבר הוא המריא בבהילות לעוד לקוח מודאג, קבוצת הפוטבול ניו אינגלנד פטריוטס, שעלתה לגמר הסופר- בול מול סיאטל סיהוקס. בעלי הפטריוטס, המיליארדר היהודי רוברט קראפט, מעסיק את גלסר כיועץ למערך הביטחון של הקבוצה. הסופרבול היה חגיגת ענק, שכללה אבטחה, ספורט ואדרנלין, וזה כמעט כל מה שגלסר אוהב.