כמה ימים לאחר שפורסם המחקר הגדול, המקיף, של מכון ״פיו״ על יהודי ארצות הברית, סיפקה התנועה הרפורמית לרבניה מזכר קצר של הממצאים בדגש תנועתי. כדרכם של מזכרים מהסוג הזה, הטון השתדל להיות אופטימי. יש לא מעט דברים שהתנועה יכולה להתגאות בהם, הזכירו הכותבים. וכמובן, יש גם בעיות - שהן באופן כללי בעיות של כלל קהילת יהודי אמריקה. ההצלחות הן של הרפורמים, הבעיות הן של כולם. לא באמת, רק בתזכיר. מנהיגי התנועה הרפורמית חריפים מספיק, מנוסים מספיק, כדי להכיר גם את הבעיות של תנועתם שלהם.
הם כשליש מיהודי ארצות הברית. כלומר - שליש מהיהודים באמריקה, כאשר הם מתבקשים לזהות את עצמם זיהוי לפי זרם דתי, יבחרו בזיהוי רפורמי. זה לא אומר הרבה על מידת המחויבות שלהם לאידיאולוגיה התנועתית, או על מידת הדבקות שלהם בפעילות קהילתית, או על תכיפות ביקוריהם בבית הכנסת. יש הרבה יהודים רפורמים בעולם - הרבה יותר ממספר מצביעי ש״ס - ויש הרבה דרכים להיות יהודי רפורמי בעולם. שר הדתות, דוד אזולאי, אמר עליהם שאינו בטוח שהם יהודים. אחר כך תיקן. דבריו, כך אמר, ״נוצלו על ידי אינטרסנטים ללבות את הקרע בעם ולהגביר את השיסוי״. אם מטרתו שלו היא למנוע קרע בעם, לא ברור למה אמר את דבריו. אם מטרתו למנוע שיסוי, יכול היה פשוט לשתוק.
אזולאי ננזף על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. שר החינוך נפתלי בנט, שבמקרה הזה חשוב לא פחות שהוא שר התפוצות, גינה אותו. לישראל, ולממשלה החדשה, אין עניין לפתוח חזית מול הקהילה היהודית החזקה בעולם. זו ממשלה שגם כך היהודים של אמריקה - רובם לפחות - לא מתלהבים ממנה. ארגונים יהודיים באמריקה הצטרפו כמובן לגינוי. מבחינתם, התואר עושה את האדם. מבחינתם, אם אזולאי ראוי לתפקיד שר הדתות, אפשר לצפות ממנו לא לדבר שטויות. כך מקובל באמריקה, שבה השרים אינם תוצר של פוליטיקה פרלמנטרית מבולגנת, אלא מינויים של הנשיא. כלומר, אנשים שנמצאו ראויים ומתאימים למלא תפקיד ממלכתי.

הגינוי המעניין ביותר לדבריו של אזולאי בא מצד הארגון הגדול של רבני אמריקה האורתודוקסים. הרב מרק דרץ', מראשי הארגון, הביע חשש ש״דבריו של השר אזולאי יסכלו את המאמץ שכולנו תומכים בו, לקרב את היהודים למסורתם״. כן - הנה עוד מנהג אמריקאי שראוי לאמץ, לצד המנהג הגורס מינוי שרים ראויים: לתת מידה של כבוד גם למי שאינך מסכים איתו. אורתודוקסים ורפורמים מקיימים את היהדות בדרכים אחרות אלה מאלה. האורתודוקסים סבורים - ויש להם על מה להישען - שהרפורמים מקרבים את קצה של היהדות. הרפורמים סבורים - גם להם יש על מה להישען - שהאורתודוקסים נגועים במנהגים חשוכים. אפשר להפוך את זה למריבה גדולה, אפשר להחליט שזו מחלוקת מהסוג שצריך ללמוד לחיות איתה.
התחנה האחרונה
מה קפץ על אזולאי - אין לדעת, אבל דבריו מספקים הזדמנות ללמוד דבר או שניים על היהדות הרפורמית. אזולאי לא בטוח שהם יהודים? מנקודת מבטו אכן צפוי ספק כזה, אם לא עכשיו אזי בעוד דור או שניים. מבין הצעירים הרפורמים הנישאים בשנים האחרונות, שמונה מכל עשרה מוצאים בן זוג לא יהודי. כלומר, חלק גדול מהם - גם אם יבחרו לגדל ילדים יהודים - יגדלו ילדים יהודים שאמם אינה יהודייה על פי ההלכה האורתודוקסית. וראוי לומר ביושר: רבים מהם לא יבחרו לגדל את ילדיהם כיהודים, אלא כמשהו אחר, ללא דת, או כדתו של בן או בת הזוג. היהדות הרפורמית כועסת בצדק כאשר שר ישראלי משמיץ אותה. אבל אין לה סיבה לכעוס כאשר יש מי שתוהה על עתידם של צעיריה, ועל מה שעתידם מבשר לכלל יהדות אמריקה (ויהדות העולם - שיהדות אמריקה היא כ-40% מתוכה).

נפתלי בנט. אין לו עניין לפתוח חזית מול הקהילה היהודית החזקה בעולם. צילום: מרים אלסטר. פלאש 90 
 
מה עוד אפשר להגיד על הרפורמים? שיש מהם רבים מאוד שהם רפורמים כבר דורות רבים. כלומר, אין כל הכרח שזיקה רפורמית תהיה שביל המוביל להתבוללות ולהיעלמות. לרפורמים, בדיוק כמו שאר כל היהודים של אמריקה, יש דפוסי התנהגות שאפשר לחזות בצורה טובה. מי שקיבל חינוך יהודי חזק, מי שנסע לישראל, מי שהוריו חברים בבית כנסת, מי שמשקיע ביהדותו - יישאר יהודי. בהרבה מאוד מקרים, הוא יישאר יהודי רפורמי. כך, משום שלתנועה הרפורמית יש רקורד משכנע יותר של שימור חברים מכפי שיש לזרמים האחרים. יותר ממחצית היהודים שגדלו כרפורמים נשארו רפורמים. רק שליש ממי שגדלו כקונסרבטיבים יישארו קונסרבטיבים. פחות ממחצית ממי שגדלו כאורתודוקסים נשארו אורתודוקסים.
מה קרה לכל הרפורמים לשעבר? חלק גדול מהם עזבו, נטמעו בהמון. מה קרה לקונסרבטיבים ולאורתודוקסים לשעבר? חלק גדול מהם נעשו רפורמים. זה כיוון התנועה המקובל: מאורתודוקסי, לקונסרבטיבי, לרפורמי - ושם נשארים או יוצאים. התנועה הרפורמית היא תחנה אחרונה עבור רבים. אם תהיה חזקה, תצליח לשמור עוד יהודים על האוטובוס. אם תיחלש, איש לא ירוויח. גם לא השרים של ש"ס.
סחורה מחפשת קונים
 
כיוון התנועה מלמד כמובן גם על מידת האינטנסיביות שבה מקיימים יהודים את היהדות שלהם. כמעט בכל מבחן, כמעט על פי כל מפתח, יהודים רפורמים עושים פחות יהדות ממה שעושים יהודים קונסרבטיבים או אורתודוקסים. היהדות חשובה להם פחות, הם חברים בפחות בתי כנסת, הם הולכים פחות לתפילות, הם מקיימים פחות מנהגי חגים, מדליקים פחות נרות שבת, לומדים פחות יהדות, וכן, גם לישראל הם פחות קשורים. ובכל זאת, ארבעה מכל עשרה מהם אומרים שהדאגה לישראל היא ״חלק מהותי״ מהיהדות שלהם. וגם הארבעה האלה נעלבו מאזולאי. ארבעה מכל עשרה מהם ביקרו בישראל. וגם הם נעלבו. 35% מהם יסכימו עם אזולאי שארץ ישראל ניתנה ליהודים על ידי אלוהים. כשליש מהם סבורים שתמיכתה של ארצות הברית בישראל נמוכה מדי.
שבעה מכל עשרה מהם אומרים שהם קשורים לישראל - לפחות חלקית. ונכון, זה פחות מכפי שהאורתודוקסים באמריקה (91%) והקונסרבטיבים באמריקה (88%) קשורים לישראל, אבל זה גם די הרבה. בשנים האחרונות החליטה התנועה הרפורמית לעשות מאמץ מוגבר (החליטה, אבל ביחס לרמת היישום הדעות חלוקות) לחזק את הענף הרזה שלה שמתפתח בישראל. זה מעיד על החשיבות שהתנועה מייחסת לקשר עם ישראל. זה מעיד על הרצון שלה להשפיע על עיצוב תרבותה של מדינת ישראל. וכמובן, לא בטוח שהיא תצליח בזה: התנועה הרפורמית צמחה מתוך תנאים של חיים בקרבם של לא יהודים, והתאימה את עצמה לתנאים הללו. לא בטוח שהישראלים זקוקים למתכון הזה, לא בטוח שגם בהינתן ההתאמות הנדרשות יהיו לסחורה הזאת הרבה קונים.
אבלברורשישמישמבוהלמהאפשרות שבכל זאת יהיו לה קונים, ובאופן פרדוקסלי, הבהלה דווקא טובה להתפתחות של התנועה הרפורמית (והקונסרבטיבית) בישראל. זאת, משום שחלק ניכר מהישראלים המעוניינים בקהילות רפורמיות, חלק ניכר ממי שהיו רוצים לראות בשגשוגן ובהצלחתן, הם אנשים ונשים שקצה נפשם ביהדות האורתודוקסית כפי שהיא מעוצבת על ידי נציגיה המרכזיים בישראל.
במילים אחרות: אזולאי וחבריו - השר לשעבר שלמה בניזרי מיהר לצאת להגנתו - הם מתנה לתנועה הרפורמית. זאת משום שכאשר מנהיג של ציבור חרדי משתלח בתנועה הרפורמית, הוא איננו מרחיק ממנה ישראלים - הוא שולח אליה ישראלים. אותם ישראלים שחיי בית הכנסת לא בהכרח חשובים להם, ושהמגע היומיומי שלהם עם יהדות במובנה הדתי מצומצם, וששאלות תיאולוגיות הנוגעות למהות המחלוקת שבין יהדות אורתודוקסית ליהדות רפורמית לא מטרידות אותם, אבל שרוצים בכל זאת לפגוש מעת לעת את היהדות שלהם בצורה מאורגנת. ואם כבר לפגוש אותה, מוטב בנוסח מסביר פנים ונינוח, ולא בנוסח קדורני ונוקשה.