מסמכים חדשים של מחלקת ההיסטוריה של משרד החוץ האמריקני שמתפרסמים הלילה בארצות הברית, חושפים את הדיונים הסודיים שהתנהלו בקשר לתכנית הגרעין של ישראל, מהם עולה כי שתי המדינות גיבשו במשותף את הדוקטרינה הגרעינית של ישראל.  

מהמסמכים עולה כי ישראל תכננה שיהיו לה עד 1970 עשרה טילים קרקע-קרקע מדגם יריחו (המבוסס על טיל צרפתי - י.מ.) חמושים בראשי חץ גרעיניים. הפרסום הוא לכאורה שגרתי, כחלק מחשיפת חומרים היסטוריים על ידי הממשל. אך בעת זו, כשברקע הוויכוחים על הסכם הגרעין עם איראן הוא מקבל משמעות מיוחדת. 

יהיו מי שיטענו כי הפרסום אינו מיקרי והוא מכוון כדי להביך את ישראל, שמתנגדת בתוקף להסכם הגרעין עם איראן ואת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שממשיך במאמציו לנגח את הממשל ולהשפיע על הקונגרס לדחות את ההסכם. לפי המסמכים שמתייחסים לשנים 1969-1972 ישראל נדרשה למסור התחייבות בכתב כי לא תחמש בנשק גרעיני את טילי הקרקע קרקע שלה מדגם יריחו.

עד אז, העמדה הרשמית של ישראל שנוסחה והועברה על ידי סגן שר הביטחון דאז, שמעון פרס לאמריקנים בראשית שנות ה-60 היתה "לא נהיה הראשונים להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון". עמדה זו מוגדרת מאז ועד היום מדיניות "העמימות הגרעינית". בעקבות הבהרות אלה סוכם בתקופת ממשלו של הנשיא ג'ון קנדי כי פקחים של ארצות הברית יבקרו פעם או פעמיים בשנה בכור הגרעיני בדימונה שבו לפי החשדות יוצרו החומרים הבקיעים להרכבת הנשק הגרעיני בישראל.


עמימות גרעינית. צילום: גטי אימג'ס, פלאש 90

ואולם ב-1969 בעקבות מלחמת ששת הימים ועל רקע המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות ומגעים לקדום משא ומתן בין ישראל למדינות ערב, ביקש הממשל של הנשיא רצ'רד ניקסון לגבש גישה חדשה שבמרכזה הרצון למנוע מישראל או לפחות להגביל את המשך פיתוח תכנית הגרעין שלה. 

הממשל האמריקני דרש מישראל לחתום על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני  (NPT) וישראל התחייבה כמה שנים קודם לכן להצטרף לאמנה שנחתמה ב-1968 ונכנסה לתוקף ב-1970, אך נקטה בתכסיסי השהייה כדי שלא לעמוד בהתחייבותה. 

בדיונים הסודיים שהתקיימו בהשתתפות נציגי הפנטגון, משרד החוץ, הסי.אי.איי והיועץ לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר, נדונו גם דרכי התגובה של ארצות הברית, למקרה שברית המועצות שתמכה וחימשה את מדינות ערב תתקוף את ישראל.

הממשל הקים ועדה מיוחדת לבחינת כל הסוגיות. הוועדה קבעה כי "המטרה שלנו לשכנע את ישראל להצטרף עד סוף השנה ל-NPT ולאשררה". בהמשך זומנה פגישה בין נציגי הממשל לשגריר ישראל בוושינגטון יצחק רבין. לפי המסמכים, נדרשה ישראל "להעניק לנו הבטחה בכתב שהיא תפסיק לייצר ולא תפרוס טילי יריחו או טיל אסטרטגי אחר בעל יכולת גרעינית".

במסמך אחר מובעת דאגה אמריקנית כי גם אם ישראל תצטרף לאמנה, היא עלולה להמשיך ולשקוד על ייצור חשאי של נשק גרעיני ושל הטילים. באחד המזכרים שכתב אז קיסינג'ר נאמר "אנחנו קובעים שהצגת נשק גרעיני במזרח התיכון תגביר את הסכנה במצב מסוכן ממילא, ולכן זה לא יהיה אינטרס שלנו. לישראל יש 12 טילי קרקע-קרקע שסיפקה צרפת. הוקם קו ייצור ומתוכנן כך שעד סוף 1970 יהיו ברשותה 30-24, עשרה מהם עם ראשי חץ גרעיניים", כתב קיסינג'ר. 

עוד הזכיר כי כאשר ישראל רכשה מארצות הברית את מטוסי הפנטום, היא חזרה על עמדה העקרונית כי לא תהיה ראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון. אך לפי קיסינג'ר, התחייבות זו אינה מספקת משום ש"היה ברור מהשיחות שהם פירשו זאת כך שהם יוכלו להחזיק נשק גרעיני כל עוד לא יערכו ניסויים, יפרסו או יהפכו את הנושא לפומבי".

לא ברור מהמסמכים שהתפרסמו אם אכן סיפקה ישראל את ההתחייבות שארצות הברית דרשה ממנה. אך העובדה היא שבעקבות ביקורה של ראש הממשלה גולדה מאיר בארצות הברית ופגישתה עם ניקסון, הפסיק הממשל ב-1969 את הפיקוח על הכור הגרעיני בדימונה. בפרסומים זרים מאוחרים יותר נכתב כי השגריר רבין וגולדה מאיר העבירו בתמורה להסרת הפיקוח התחייבות שישראל לא תהיה ראשונה לפרוס או לחמש נשק גרעיני וכנראה גם התחייבו שלא לקיים ניסוי גרעיני.

מאז ועד היום ישראל לא הצטרפה ל-NPT והיא נחשבת לפי פרסומים רבים בעולם למעצמה הגרעינית השישית הגדולה בעולם עם מלאי של עד כמאה ראשי חץ גרעיניים.