מעולם לא החזיקו רבים כל כך אצבעות רבות כל כך למען מטרה זניחה כל כך. מה בסך הכל רצתה קרלי פיורינה – רק להשתתף בעימות טלוויזיוני. אישה שנדמה שכבר עשתה כמעט הכל.



היא כבר הצליחה במגזר העסקי ומונתה לעמוד בראש חברת ענק – HP. היא כבר התמודדה על משרת סנאטור במדינת קליפורניה ואפילו ניצחה בפריימריז (אך הפסידה בבחירות 2010 לסנאטורית המכהנת ברברה בוקסר). מה שחסר לה זה כמה דקות של מסך. לעמוד על הבמה, כשלצדה קבוצת גברים חמורי סבר, ולמכור את עצמה בפעם המי יודע כמה. אלא שהפעם, היא רוצה למכור את עצמה כמועמדת לנשיאות ארצות הברית.



פיורינה היא השם החם והמסקרן במרוץ על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. זה מרוץ שנמצא רק בראשיתו. ההצבעות יתחילו רק בסוף ינואר או בתחילת פברואר של השנה הבאה. הן יסתיימו עמוק באביב של השנה הבאה. וממילא, במרוץ שנמצא בשלב כזה פחות חשוב המיקום, ויותר חשובה הדינמיקה. אבל לקרלי פיורינה יש גם מיקום וגם דינמיקה. היא בתנופה.

בסקרים נרשם זינוק נחשוני. אם עד לא מזמן פיורינה עוד הופיעה בקצה זנב המועמדים הארוך של המפלגה – 17 מועמדים לפחות – כעת היא כבר בעשירייה המובילה, ובחלק מהסקרים כבר בחמישייה הפותחת, לפני ג’ב בוש, המועמד שעד לא מזמן כולם חשבו שהוא המועמד הסביר לנצח במרוץ.
 

ובמילים אחרות: פיורינה היא לפתע מועמדת משמעותית, והיא רוצה במה כדי להוכיח שהיא משמעותית. אלא שעד השבוע שעבר לא היה בטוח שהבמה הזאת תינתן לה – לא בקרוב. הרשת הבאה שתארח עימות מועמדים, העימות השני בסדרה, היא רשת CNN. היא כמובן לא יכולה לארח את כולם: אי אפשר לנהל עימות של 17 מועמדים. אז הרשת רוצה רק עשרה.

ואיך תבחר את העשרה? כאן הייתה לפיורינה בעיה. הרשת קבעה שהעשרה ייבחרו על פי תוצאות הסקרים, אך לא הסקרים האחרונים אלא הסקרים של החודשיים האחרונים. פיורינה בילתה חצי מהזמן הזה בתחתית הרשימה, ולא היה לה ביטחון שתספיק להעפיל למרכזה מהר מספיק כדי לזכות באור הזרקורים בעימות שייערך בשבוע הבא, ב־16 בספטמבר.
 
כדי לא למתוח את הסוף הטוב ראוי לומר: היא תהיה שם. ביום שלישי האחרון נסוגה CNN מתוכניתה המקורית. הממזרים שינו את הכללים והתאימו אותם למציאות. הסקרים של החודש האחרון יקבעו, ובסקרים האלה פיורינה היא כוכבת. השאלה אם טוב לה להיות שם היא כבר שאלה אחרת. מצד אחד, לכאורה, מי שלא שם - כאילו לא קיים. מצד אחר, פיורינה כבר הוכיחה שאפשר להפוך את הקש הטלוויזיוני לזהב.

סיפור נסיקתה בסקרים הוא דווקא הסיפור הזה: בעימות הקודם, של רשת פוקס, פיורינה לא קיבלה מקום. היא אפילו לא הייתה קרובה לקבל מקום. אבל הרשת עשתה איתה חסד – איתה ועם שאר המועמדים האומללים שלא התקבלו למופע המרכזי - היא אירחה אותם לעימות קטן, בשעת שידור זניחה, של המועמדים החשובים פחות.
 
היא היחידה שהתכוננה לאירוע הזה כראוי. היא היחידה שהבינה שגם ממנו אפשר להפיק תועלת. התוצאה ניכרת בסקרים שבהם ג’ב רואה לה את הגב. פיורינה הצטיינה בעימות הזניח, הרשימה והפתיעה. ביום שאחרי דיברו כולם על שני דברים: הקטטה הלא נעימה בעימות המרכזי בין המנחה של פוקס, מייגן קלי, ובין המועמד המוביל במרוץ דונלד טראמפ (זוכרים? טראמפ רמז שהמנחה תקפה אותו כי הייתה במחזור) – וההפתעה של פיורינה.


רואה לה את הגב בסקרים. ג'ב בוש. צילום: רויטרס 

“היא בלטה ברצינותה, בגמישותה, ובנכונותה לתקוף לא רק דמוקרטים, אלא גם את יריביה במפלגה הרפובליקנית”, כתב על ההופעה הזאת העיתון המקוון “פוליטיקו”. ופיורינה – אישה יחידה במרוץ שיש בו 16 גברים – אכן לא היססה לתקוף. בין השאר תקפה את בוש על כך שאמר כי “בעיות בריאות של נשים” מקבלות מימון מופרז מהממשלה ועל שגיאות מביכות אחרות שלו. “אנחנו צריכים מועמד שאינו כושל עוד בטרם נכנס לזירה”, אמרה.
 
מכישלון לכישלון

פיורינה נולדה בטקסס, בשנת 1954. היא נשרה מבית הספר למשפטים – צעד שאביה, פרופסור למשפטים, לא ראה בעין יפה; אבל היה זה צעד שהוביל אותה למשרה זוטרה כסוכנת מכירות באיי־טי־אנד־טי – החברה שבה טיפסה בהדרגה לצמרת. היא גוללה את קורותיה בביוגרפיה שכתבה לאחר פיטוריה מ־HP, “בחירות קשות” – לא במובן של בחירות פוליטיות, אלא של מה שצריך לבחור בחיים.

מהר מאוד פנתה לעשות בחירות גם בפוליטיקה. היא שימשה כיועצת במסע הבחירות שלא עלה יפה של ג’ון מקיין, שהפסיד לברק אובמה בשנת 2008. אחר כך התמודדה לסנאט, ועכשיו לנשיאות. כבר נשמעו רשעים הקובעים: מכישלון לכישלון היא מטפסת גבוה יותר בסולם.
 
אומנם אין מחלוקת על איכות הופעתה בעימות ההוא ברשת פוקס, אך יש כמובן מחלוקת על השאלה אם היא המועמדת המתאימה למפלגתה בפרט ולאמריקה בכלל. פיורינה אכן הצליחה להעפיל לראש פירמידת העסקים האמריקאית, אך משהגיעה לפסגה לא שרדה – היא התגלגלה במורד והתרסקה, יחד עם החברה שניהלה.

HP איבדה תחת פיורינה מחצית משווייה. היא נקלעה למשבר חריף. היא נאלצה לפטר עשרות אלפי עובדים – ופיטרה כאמור גם את פיורינה עצמה. כמה מגזינים מובילים דירגו אותה ברשימת מנהלי ההייטק הגרועים בכל הזמנים. היא החליטה למזג את החברה עם קומפאק, והמיזוג, הגדול ביותר בין שתי חברות הייטק עד לאותה עת, לא עלה יפה, בלשון המעטה. כשיצאה ההודעה על פיטוריה זינקו המניות של HP ב־10%. כלומר: ספק אם הסוחרים בשוק המניות היו נותנים לפיורינה להחזיק במפתחות של קונצרן הענק הנקרא ארצות הברית של אמריקה.
 
אבל כל זה לא מונע ממנה למכור את עצמה לציבור האמריקאי כסיפור הצלחה. האישה הראשונה שעמדה בראש אחת מ־20 החברות הגדולות באמריקה – מי מתאימה יותר ממנה לעמוד מול האישה האחרת, הילארי קלינטון, שתתמודד במרוץ?
 
הקרב הגדול

בימים האחרונים בילתה פיורינה במסע בחירות ארוך במדינת איווה, הראשונה שתצביע בתחילת השנה הבאה, בחברת בוחרים שרובם שמרנים מאוד, סקרנים במידה, ויודעים עליה מעט. “אני לא מכירה את ההיסטוריה שלה, אבל התרשמתי מההופעה”, אמרה בוחרת בסקרנטון, איווה, לאחר שצפתה בה. זו התרשמות שיש לה שותפים רבים. 
 
פיורינה נמצאת עוד בתחילת הדרך; רק לאחרונה העפילה למעמד שמצדיק מעקב צמוד של התקשורת, רק לאחרונה החלה להיחשב למועמדת שיש טעם לשים לב לביצועיה. עד כמה היא באמת שמרנית? (היא שמרנית, אבל פחות מהשמרנים באמת – היא תוקפת את טראמפ בלי היסוס על עמדותיו בנושאי הגירה). עד כמה היא דתייה? (דתייה מספיק – השבוע הודיעה שאין לחייב הורים לחסן ילדים מטעמי חופש דת). עד כמה תגוון את המפלגה? (אישה זה טוב, וכולם מבינים את זה, גם אם לא אומרים בקול רם).

בוחרים רבים הבינו שיש כאן משהו ששווה לראות. בוחרים רבים עוד לא יודעים עליה כלום. הם שומעים אותה מציגה את עצמה כאשת עסקים מצליחה, אך עוד לא נחשפו למאמרי הביקורת המנתחים את ביצועיה כמנהיגה עסקית. 


  עוד לא נשלפו כלפיה הסכינים. פיורינה לפני העימות. צילום: רויטרס

פיורינה מבינה שעוד ייחשפו לביקורות הללו, שעוד ישמעו על המיזוג הכושל, על הפיטורים ועל המניה הקורסת. ברגע שיריביה למפלגה יתחילו לחשוב שיש לה אכן סיכוי להיבחר, שהיא אכן מאיימת על סיכוייהם שלהם, ישלפו את הציפורניים. על כן היא מקדימה תרופה למכה. היא מזכירה שלא רק היא פוטרה, רבים וטובים מאנשי העסקים הגדולים בהיסטוריה פוטרו.

היא מזכירה שלא רק בחיים הפוליטיים יש פוליטיקה – גם בחיי הכלכלה ובחדרי הישיבות של התאגידים הגדולים יש פוליטיקה. ובמילים אחרות: היא לא פוטרה מכיוון שכשלה, אלא בגלל תככים פנימיים ובגלל אנשים שלא קיבלו את רצונה לבצע רפורמות ולחשוב מחוץ לקופסה. מכיוון שרק מעט מהבוחרים יעמיקו לחקור במחלוקות הנוגעות לביצועיה של חברה לפני עשור ומחצה, בסופו של דבר הם יצטרכו לבחור לאיזו גרסה להאמין – זו של מומחים כלכליים שאינם מוקסמים מפיורינה, או זו של פיורינה עצמה.
 
בשבועיים האחרונים השקיעו יועציה הפוליטיים בהתקפות על חוקי המשחק שאיימו להשאיר אותה מחוץ לעימות המועמדים. זה היה חישוב נכון – לא היה להם הרבה מה להפסיד. מצד אחד, ברור שהציבור איתם לפחות במובן זה שהציבור מעוניין להכיר אותה, לשמוע אותה ולהבין מי המועמדת שהתברגה לצמרת. אם ינצחו – אם היא תופיע בעימות – כבר יירשמו נקודות לזכותה. מצד אחר, אם לא היו משנים את החוקים, פיורינה שוב הייתה נהנית ממעמד של נגזל, של אנדרדוג.
 
בשבוע שעבר, כאמור, הקרב הוכרע. פיורינה זכתה בעוד כמה נקודות כשגברה על CNN וכפתה חוקי משחק חדשים, צודקים יותר וגם חכמים יותר. אין טעם לעשות עימות מרכזי בלעדיה. אבל אחרי שניצחה בקרב הקטן הזה, ממתין לה הקרב הגדול – העימות המרכזי. היא תגיע אליו מועמדת אחרת מכפי שהגיעה לעימות הקודם.

עכשיו יהיה מי שירצה לתקוף אותה, מי שירצה לנטרל אותה, מי שירצה לעצור אותה. זה גורלם של מועמדים מובילים, בזה הם נבחנים. בזה, ובעוד משהו: פיורינה כבר הפתיעה – ולכן לא יכולה להפתיע יותר. היא יכולה רק לאכזב, או לעמוד בציפיות, שנעשו הרבה יותר גבוהות.