הניצחון של ג'רמי קורבין ("החבר של חמאס") בפריימריז של מפלגת הלייבור בבריטניה העצימה את ההשוואה שמנוהלת בעיתונות כבר זמן מה בינו ובין המועמד השמאל העצמאי לנשיאות ארה"ב, ברני סנדרס.
נכון, יש מספר נקודות דמיון: שניהם שייכים לקצה השמאלי של המפה הפוליטית, ושניהם זוכים לתמיכה גורפת מקהלים צעירים (כלומר, אותם אלה שאין להם מושג כמה נזק יכולה לעשות המדיניות הכלכלית שהמועמדים הללו מיצגים).
יחד עם זאת, יש שתי נקודות מרכזיות שמפרידות ביניהם: הראשונה היא שלקורבין היה סיכוי אמיתי לנצח (ואכן כך קרה) בעוד שלסנדרס אין כל סיכוי לגבור על קלינטון. השנייה היא, שלמרות שהמדיניות של סנדרס איננה נכונה לדעתי, הוא לפחות שפוי - שזה הרבה יותר ממה שניתן לומר על קורבין ותוכניותיו הכלכליות. סנדרס רוצה להוביל את אמריקה למסלול יותר סוציאל-דמוקרטי, קורבין רוצה להוביל את בריטניה לתהום של סוציאליזם בוליברי.
סנדרס אומר שחברות צריכות לשלם יותר מיסים. קורבין טוען שבבריטניה קיימת השתמטות מתשלום מס חברות בגובה 93 מיליארד פאונד. הטענה שלו מבוססת על כך שכאשר לא ממסים חברות על הכסף בו הן רוכשות מכונות, אז יוצרים מערכת שמאפשרת להם להשתמט ממס. אך מכיוון שצבירת הון היא ללא ספק חלק הכרחי מכל מערכת מיסוי, חברות אינן יכולות להידרש לתשלום מס על המחזור העסקי שלהן, אלא על הרווחים שלהן. סנדרס טוען שצריך להיות מעט יותר מס על הרווחים האלה - טענה שאפשר להתווכח עליה, אבל היא איננה שוברת את המסגרת.
אם קורבין יצליח לשחזר את ההישג שלו במפלגת הלייבור גם בבחירות הכלליות, נראה שבריטניה תהיה במצב מאוד לא פשוט - ואז רק נוכל להודות על כך שאנחנו איננו אזרחי הממלכה.