חוקרים, מרצים, סטודנטים ואפילו חתני פרס נובל התאספו הלילה (שישי) כמדי שנה באוניברסיטת הארוורד לחלוקת פרסי האיגנובל, התשובה ההומוריסטית לפרסי הנובל, זאת השנה ה-25.

הפרסים ניתנים על ההישגים הטריוויאליים, המוזרים והמיותרים ביותר שהושגו בשנה זאת בתחומים רבים: כימיה, פיזיקה, ספרות, רפואה ועוד.
הראשון לקבל השנה את הפרס היה חוקר החרקים ג'אסטין שמידט, אשר בדק היכן הכי כואב להיעקץ על ידי חרק. ג'אסטין הצמיד חרקים לאזורים שונים בגופו 190 פעם במשך קצת יותר מחודש ודירג את הכאב בכל מקום בסולם של אחד עד עשר. שלושת המקומות הכואבים ביותר לפי ג'אסטין הם נחיר האף, השפה העליונה ו... באיבר מינו.

ג'אסטין תיאר את הכאב של עקיצת צרעה מסוג אחד כ"כאב עשיר, חם ועמוק, כמו שטורקים דלת על ידך", לעומת זאת את כאב העקיצה של צרעה אחרת היא "חמה ומעושנת, עמו כיבוי סיגר על הלשון".
בנוסף לג'אסטין, "זכו" בפרס גם אליזבת אוברזוקר וקארל גרמר. הם בדקו האם האגדה על הקיסר המרוקני בן המאה ה-17, מולאי איסמעיל, שהיה אב ל-600 ילדים יכולה להיות אמיתית. לטענתם זה אפשרי, אך קשה מאוד, מכיוון שבשביל להגיע לכמות כזאת של ילדים, היה עליו לקיים יחסי מין לפחות פעמיים ביום, כל יום במשך כל חייו הבוגרים.

ייחודיות הצליל "הא"

כמו כן זכו חוקרים שבדקו את יתרונותיה הבריאותיים של הנשיקה, על ידי כך שנישקו אחד את השני לאורך כל המחקר. בנוסף, צויינו מחקרים על היכולת לאבחן דלקת תוספתן על פי כאב מפסי האטה, השפעת הצמדת מקל לתרנגולות בשביל לדמות את אופן הליכת הדינוזאורים והשפעת טראומות ילדות על החלטות עיסקיות. פרס הספרות ניתן על כך שהצליל "הא" מופיע בכל שפה אנושית מוכרת.
אבל אולי את גולת הכותרת קיבל מחקר אשר הצליח להחזיר ביצה קשה למצבה הטבעי, בתהליך של הפיכת פרוטאינים מיושרים לפרוטאינים מקופלים. לפעולה זאת ייתכנו השלכות משמעותיות על טיפול בסרטן או ייצור גבינות, אבל החזרת ביצים למצבן הטבעי לא נראה כשימוש האופטימלי לתהליך.
הפרס מאורגן על ידי המגזין למדע "מחקר לא סביר" (improbable research), מגזין מדע הומוריסטי של אוניברסיטת הארוורד ומפוקח על ידי ילדה בת שמונה. כאשר יש כיום רק אדם אחד אשר מחזיק גם בפרס איגנובל (על כך שגרם לצפרדע לרחף בעזרת השראה מגנטית) וגם בפרס נובל, אנדרה גיין  מאוניברסיטת מנצ'סטר.
.