תחילתה של ההצבעה המוקדמת בבחירות הכלליות בקנדה בסוף השבוע שעבר נראתה כמו מסיבה של ליל כל הקדושים, אף שהחג יצוין רק בסוף החודש.
מצביעה הגיעה לקלפי בקאפ־רוג', ליד קוויבק סיטי, כשהיא עוטה על ראשה שק תפוחי אדמה; אדם אחר התייצב בקלפי בגאטינו, סמוך לבירה אוטווה, כשהוא מחופש לרוח רפאים; ואילו גבר נוסף הצביע בקלפי בדוראל, פרבר של מונטריאול, כשהוא בתחפושת של ליצן.
בוועדת הבחירות הכללית של קנדה הסבירו כי אין מניעה להצביע בפנים מכוסות, מאחר שלפי הנהלים, גם מי שלא מוכן להסיר את הכיסוי, עדיין יכול לממש את זכותו הדמוקרטית אם הוא נשבע כי הוא זכאי להצביע ומספק שתי תעודות זהות. "זה לא משנה איזה סוג כיסוי זה. זו יכולה להיות מסיכה וזה יכול להיות ניקאב, אבל אין דבר שעוצר את הבוחרים מלהתייצב עם כיסוי. הם מתקבלים בברכה", אמר נציג הוועדה דוגאלד מודסלי.
מי שעוררה את מצעד התחפושות הזה, שלא באופן מכוון, הייתה זונרה אישאק (29), מורה שהיגרה מפקיסטן לקנדה לפני שבע שנים וקיבלה אישור להפוך לאזרחית המדינה. בשלוש השנים האחרונות היא נאבקה נגד האיסור שהטילה הממשלה השמרנית על נשים מוסלמיות לכסות את פניהן במהלך טקס האזרחות, עד אשר קיבל בית המשפט העליון את עמדתה. בשבוע שעבר היא הגיעה ללשכתו של שופט באונטריו, שם הרימה את ידה ונשבעה אמונים למולדתה החדשה, כאשר רק עיניה מבצבצות מבעד לניקאב.
ראש הממשלה סטיבן הארפר מיהר להגן על העמדה של ממשלתו והכריז כי הוא תומך גם באיסור על עובדות ציבור לעטות את הניקאב, שלטענתו פוגע בחופש של הנשים. "אני לעולם לא אגיד לבתי שאישה צריכה לכסות את פניה", אמר הארפר בעימות טלוויזיוני עם מנהיגי המפלגות האחרות, "המציאות היא שאנחנו מכירים בכך שמפעם לפעם אסור לנו להסתיר את זהותנו. אנחנו עושים את זה מסיבות הגיוניות, והכרחי שתהיה חקיקה בעניין. האוכלוסייה תומכת בזה, אנחנו רוצים לעודד שוויון בין גברים לנשים בקנדה".
ג'סטין טרודו. צילום: רויטרס
בתוך זמן קצר הפכה שאלת הניקאב לסוגיה מרכזית במערכת הבחירות. בעוד הסקרים הראו כי מרבית הציבור תומך באיסור על כיסוי פנים בטקס האזרחות, נראה שהמתקפה של הארפר הצליחה. המפלגה השמרנית, שנראתה בדרך הבטוחה לאבד את השלטון, פתאום החלה להתאושש על חשבונה של המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP) שהביעה התנגדות גורפת לאיסור הניקאב.
הוויכוח עורר גם את פרץ התחפושות שמלווה את ההצבעה הנוכחית. עמוד פייסבוק שכותרתו "אני מצביע/ה בכיסוי פנים" קרא לאזרחים להתייצב בקלפיות בניקאב או בחיג'אב כדי למחות נגד סמלים דתיים שפוגעים בשוויון. "אנחנו מזמינים אתכם להשתתף בתנועה החוקית והשלווה הזו", נאמר בעמוד, "אנחנו מבקשים שהבחירה תיעשה בפתיחות. אנחנו מבקשים ששבועת האזרחות תיעשה בפתיחות".
בעקבות זאת החלו אלפי מצביעים להעלות לרשתות החברתיות את תמונותיהם כשהם משתתפים בהצבעה המוקדמת במגוון תחפושות. "באמת עצוב שאני יכול לבחור את ראש הממשלה הקנדי בלי להראות את פני ולהוכיח את זהותי", אמר ראפיק האנה שהגיע מחופש לליצן.
אבל לא כולם אהבו את האסטרטגיה של הארפר, שלטענת יריביו נועדה להסיט את תשומת הלב מהכישלון של ממשלתו בתחומי הכלכלה ואיכות הסביבה. מאות אקדמאים פרסמו מכתב גלוי המאשים את ראש הממשלה ב"תעמולה אכזרית" שנועדה להציב את הקנדים אלה מול אלה. גם בקהילה המוסלמית דרשו להפסיק לנצל את הניקאב לתעמולת בחירות. "מרבית המוסלמים בקנדה סבורים שהרעלה המסורתית היא בבירור סמל של הפרדה, ורואים בה מרכיב של הצד הקנאי של האסלאם", הסביר טאהיר גורה, מנכ"ל פורום הוגי הדעות הקנדים, מכון מחקר של מוסלמים מתונים.
פליטים בשער
סערת הניקאב פרצה במקביל לסוגיה אחרת שלא הייתה אמורה להיות חלק ממערכת הבחירות - שאלת הפליטים והמהגרים המגיעים לקנדה. את הדיון הציתה תמונתו של הילד הסורי, איילאן כורדי (3), ששכב מת על החוף בטורקיה. איילאן טבע עם אחיו ואמו לפני כחודש וחצי בעת שניסו להגיע ליוון לאחר שנמלטו מהעיר כובאני שבצפון סוריה. דודתו של כורדי וקרובי משפחה נוספים שמתגוררים בקנדה טענו כי הם ניסו להביא אליהם את בני המשפחה, אולם הרשויות דחו את הבקשה - טענה שהתבררה לאחר מכן כלא נכונה, מאחר שהדודה ניסתה תחילה לארגן את הגעתם של קרובים אחרים.
הפרשה עוררה זעם כלפי הממשלה השמרנית, בטענה שאינה עושה די לנוכח משבר הפליטים הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה: קנדה קיבלה לתחומה פחות מ־2,500 מבקשי מקלט סורים מתוך עשרות אלפים שהגישו בקשות. בעקבות זאת התחייב הארפר כי אם ייבחר הוא יכניס למדינה עוד עשרת אלפים פליטים עד ספטמבר הבא; הליברלים מצדם הכריזו כי יכניסו 25 אלף פליטים עוד השנה, בעוד הדמוקרטים החדשים הבטיחו לקבל 46 אלף בתוך ארבע שנים.
בשבוע שעבר התלהט הוויכוח כאשר היומון "הגלוב אנד מייל" טען כי הארפר עצר את תהליך קבלת הפליטים מוקדם יותר השנה, כדי להבטיח כי בין השאר תינתן עדיפות למיעוטים דתיים ובראשם נוצרים על פני מוסלמים סונים ושיעים, למי שהיו בעלי עסקים ולמי שיודעים היטב אנגלית וצרפתית. גורמים במשרד ההגירה אף טענו בשיחה עם הטלוויזיה הקנדית כי במשרד ראש הממשלה קיוו לנצל זאת לצורך השגת תמיכה בקרב אותן קהילות של מיעוטים.
הארפר ואנשיו הכחישו את הדיווח, וטענו כי השהיית התהליך נבעה מרצון לבצע בדיקות ביטחוניות בנוגע לזהותם של מבקשי המקלט. הם גם שבו על עמדתם כי קבלת הפליטים לא תקדם את פתרון המשבר, וכי יש צורך להמשיך בהפצצות נגד יעדי דאע"ש בסוריה כדי להביא סוף למלחמה. את היריבים הפוליטיים זה לא שכנע, והם האשימו את השמרנים בחוסר אחריות ובכך שהם ממיטים "בושה על קנדה".
עניין כלכלי
ביום שני הקרוב, לאחר קמפיין אינטנסיבי שנמשך כשלושה חודשים, תגיע מערכת הבחירות בקנדה - שמוגדרת כאחת החשובות בהיסטוריה של המדינה - לרגע האמת, כאשר אזרחי קנדה ילכו לקלפיות על מנת לבחור את 338 חברי בית הנבחרים, ולהחליט מי ירכיב את הממשלה הבאה.
סטיבן הארפר, שמכהן בתפקיד כבר תשע שנים, ינסה לשמור על כיסאו ולהיות ראש הממשלה הראשון של קנדה זה יותר ממאה שנה שנבחר ארבע פעמים לתפקיד. אולם הסקרים האחרונים נותנים יתרון קל דווקא למנהיג הליברלים ג'סטין טרודו, בנו של ראש הממשלה לשעבר פייר טרודו, שעשוי להקים ממשלת מיעוט ולשוב למעון שבו העביר את ילדותו, הפעם כראש הממשלה.
הקמפיין החל כאשר הדמוקרטים החדשים בהנהגתו של טום מולקייר הובילו את המרוץ, ומיד אחריהם היו השמרנים והליברלים. אולם בשלושת השבועות האחרונים - על רקע סערת הניקאב - נדחקו הדמוקרטים החדשים למקום השלישי והמרוץ נותר בין הארפר לבין טרודו בן ה־43, שמנסה להציג את עצמו בתור התקווה החדשה של קנדה.
על אף הניסיון להסיט את תשומת הלב לעבר סוגיות הפליטים והניקאב, נראה כי השאלה הכלכלית היא זו שעדיין עומדת במרכזה של מערכת הבחירות הנוכחית. בשבוע שעבר פורסמו הנתונים הכלכליים, ולפיהם על אף שנוספו יותר מ־12 אלף מקומות עבודה בספטמבר, עלתה האבטלה לרמה של 7.1%, הגבוהה ביותר מאז פברואר 2014, אם כי ברבעון השלישי התחדשה הצמיחה הכלכלית לאחר מיתון קל במחצית הראשונה של השנה.
טרודו ומולקייר מיהרו להאשים כי בתקופתו של הארפר היו שיעורי הצמיחה והאבטלה הגרועים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, בעוד ראש הממשלה המכהן הכריז כי הצליח לנווט בהצלחה את קנדה בתוך המשבר הכלכלי העולמי של 2008, ואף להוסיף מאז 1.3 מיליון משרות לשוק העבודה. "הבחירות האלה אינן תחרות פופולריות", אמר השבוע הארפר בכינוס בחירות והזהיר כי בחירתו של טרודו תביא להעלאת מסים, "להצבעה שלכם ב־19 באוקטובר יהיו השלכות אמיתיות על העבודה שלכם, על תקציב משק הבית ועל הכלכלה שלנו".
אולם קשה שלא לראות כי מעמדו של הארפר נחלש באופן משמעותי לעומת הבחירות הקודמות לפני ארבע שנים, שבהן הוביל את השמרנים לרוב בפרלמנט לאחר שתי ממשלות מיעוט רצופות. בחודשים האחרונים הראו סקרים כי רק כ־30% הביעו תמיכה באופן תפקודו כראש ממשלה, וגם שניים מבני־בריתו הקרובים ביותר - שר החוץ ג'ון ביירד ושר המשפטים פיטר מקיי - התפטרו מתפקידיהם השנה, במה שנתפס בעיני פרשנים רבים כהודאה בחוסר יכולתה של המפלגה לנצח בבחירות.
אם לא יצליח הארפר לשמור על כיסאו בשבוע הבא, ייתכן כי לפחות אחד מהם - רוב הסיכויים שיהיה זה מקיי - ינסה להפוך בעצמו ליורש בהנהגה השמרנית.
הקשר הישראלי
מי שצפוי לעקוב בעניין אחר התוצאות בקנדה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו שבוודאי ייחל כי הארפר, ידידו הקרוב, יצליח ללכת בעקבותיו ובעקבות ראש הממשלה הבריטי דיוויד קמרון, שלמרות סקרים שניבאו להם הפסד או ניצחון דחוק, הפתיעו השנה עם ניצחונות גדולים בבחירות הכלליות בארצותיהם.
בתשע שנות כהונתו היה הארפר אחד התומכים הגדולים ביותר של ישראל בזירה הבינלאומית, אם לא המובהק והקולני שבהם. חצי שנה בלבד לאחר שנבחר לראשונה, הוא הכריז כי תגובתה של ישראל לחטיפת שני החיילים על ידי חיזבאללה, אשר הביאה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה, הייתה "מדודה".
לפני שלוש שנים הייתה קנדה אחת מתשע מדינות בלבד שהצביעו נגד הכרה במדינה פלסטינית במועצת הביטחון של האו"ם. בשנה שעברה, כבר בראשיתו של מבצע צוק איתן, גינה ראש הממשלה הקנדי את ירי הרקטות של חמאס לעבר ישראל, והבהיר כי ארצו "עומדת באופן חד־משמעי מאחורי ישראל ואנחנו תומכים בזכותה להגן על עצמה, בעצמה, נגד פעולות טרור". בחודשים האחרונים יצאה ממשלת קנדה בתקיפות נגד הקריאות לחרם על ישראל, והיו דיווחים כי היא תאסור על כך בחוק.
"אני יודע, כי יש לי חבלות שמוכיחות את זה, שבין שזה באו"ם ובין שבכל פורום בינלאומי אחר, הדבר הקל ביותר לעשות הוא פשוט להמשיך עם הרטוריקה האנטי־ישראלית", אמר הארפר בכינוס על המאבק באנטישמיות לפני חמש שנים, לאחר שקנדה הפסידה בהתמודדות על מושב במועצת הביטחון. "אחרי הכל, תקבל הרבה יותר קולות - הרבה יותר - אם תהיה אנטי־ישראלי מאשר אם תנקוט עמדה פרו־ישראלית. אבל כל עוד אני ראש ממשלה, בין שזה באו"ם ובין שזה בכל מקום אחר, קנדה תנקוט את העמדה הזאת (הפרו־ישראלית), לא משנה מה יהיה המחיר".
אולם הליברלים הדגישו כי גם הם ימשיכו לתמוך נחרצות בישראל. איש העסקים הקנדי־יהודי סטיבן ברונפמן הכריז בכינוס תמיכה במועמד ליברלי בחודש שעבר כי הוא ערך לטרודו סיור בישראל לפני שבע שנים, וכי "לישראל יש את התמיכה שלו ואת האהדה שלו".
גם טרודו עצמו הכריז בביקור בבית כנסת לפני שנתיים כי "אין לי כל ספק בכך שקנדה תמיד תהיה, וחייבת להיות, ידידה חזקה ואמיתית של ישראל, לא רק מסיבות היסטוריות או מסיבות מוסריות, אלא משום שתמיכה בדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון, באזור שרווי מאבקים וסכסוכים, היא הנתיב לעבר עולם יציב יותר, שלו יותר, מאיר פנים יותר. לכן אני שמח לומר שאני והמפלגה הליברלית חברים אמיתיים של ישראל", הצהיר.
עם זאת, סביר להניח שבירושלים לא ראו בעין יפה את תמיכתו של טרודו בהסכם הגרעין עם איראן, ובהצהרתו כי ישקול לפתוח מחדש את השגרירות הקנדית בטהרן שנסגרה לפני שלוש שנים. בינתיים, הם יקוו כי אם אכן מנהיג הליברלים ייכנס בשבוע הבא ללשכת ראש הממשלה באוטווה, הוא לפחות יממש את הכרזתו לאחר הסכם הגרעין כי "איראן חייבת לשלם את המחיר על תמיכתה בארגוני טרור, על ההפרות הממושכות של זכויות אדם, על התוקפנות שלה כלפי ישראל וגם על תוכניתה הגרעינית".