"בתור בלגי, אני מצטער על מה שהטרוריסטים מבלגיה עשו. זה משהו שאני צריך לחיות עמו”, אומר פייר ז’ורלט, בלגי נוצרי אוהב ישראל ונשיא אגודת הידידות ישראל-בלגיה שחי זה שלושה עשורים בישראל, ל”מעריב המגזין”. “נכון שאני לא אחראי למה שקורה, אבל כשאני רואה איך בלגיה הגיעה למצב של מעשים חמורים מאוד, אני מעביר עליה ביקורת כי אני בלגי ואני שייך לבלגים”.
 
בימים האחרונים עלתה בלגיה לכותרות בעקבות מתקפת הטרור בפריז, שכמה ממתכנניה וממבצעיה הגיעו מהפרבר מולנביק של בריסל, שבו מתרכזים פעילי אסלאם קיצוני רבים. במהלך השבוע האחרון נערך מצוד אחר סלאח עבד א־סאלם, אחד המחבלים ממתקפת הטרור בפריז, שנמלט ככל הנראה לבלגיה ומתחבא בבריסל. על פי הדיווחים, בסוף השבוע נערכה פשיטה לילית בפרבר, שבה נמצאו חומרים כימיים וחומרי נפץ. בעקבות מידע מודיעיני על כוונה של פעילי טרור לבצע מתקפה בשטח המדינה, הועלתה הכוננות במדינה לרמה הגבוהה ביותר, משרד הפנים הבלגי המליץ לאזרחים להימנע ממקומות הומי אדם, ותנועת הרכבות הופסקה.


“הסיבה למצב הנוכחי היא שמבחינה היסטורית, בלגיה הייתה מקבלת אנשים מחו”ל בגלים של הגירה, וזה קרה כבר מתחילת המאה ה־20: טורקים, רוסים ויהודים”, טוען ז’ורלט (גילוי נאות: מדובר בחמיה של החתומה מעלה). “בתקופה האחרונה באו הרבה מרוקאים שברחו משלטון המלך שהיה קיצוני. נתנו לאנשים האלו להיות אזרחים בקלות, בלי לעבוד על האינטגרציה שלהם. אלא שהיו צריכים לתת אזרחות בלגית לאנשים האלו רק אחרי שהיו מראים להם את ההתנהגות הדרושה כדי להיות חלק מבלגיה, ולא רק לחיות על חשבון המדינה. הגענו למצב כזה משום שפוליטיקאים, בעיקר מהמפלגה הסוציאליסטית, עשו הכל כדי לשמור את מקומם בשלטון. באזורים מסוימים הם נתנו יד למוסלמים הקיצונים כדי לקבל מהם קולות ולהישאר בשלטון.

ראש הרובע של מולנביק, פיליפ מורו, ראה במהגרים הזדמנות להישאר בשלטון. הוא גרם להידרדרות של המצב כי הוא דאג לקריירה שלו ולא הסתכל על ההשלכות. מורו פיזר מסך עשן ואמר שזאת גזענות. עכשיו יש לו החוצפה להגיד שזה לא הוא עשה, אלא שהוא חוקק חוקים נגד המצב. לגבי מולנביק, כבר ב־2008 קראו לה ‘מרוקו הקטנה’, ואף אחד לא עשה כלום. כבר לפני שבע שנים אחייניתי הלכה לקנות אבטיח בשוק במולנביק בבגדים נוחים ולא צנועים, ושני מוסלמים קיצונים כמעט הרגו אותה. בלגים שדיברתי איתם אמרו שהם פוחדים ללכת לעירייה לקבל מסמכים במולנביק. חייבים להיות זהירים לגבי המצב כי התפשטות של פשיסטים בכל אירופה זה מצב מסוכן.

לטענת ז’ורלט, “מה שצריך לעשות עכשיו הוא לחפש את כל האנשים שאמרו דברים נגד המדינה ושהמטרה שלהם היא לעשות מבלגיה מדינה מוסלמית. אם יש להם מדינה אחרת, צריך לקחת להם את האזרחות, כי הם לא מתנהגים לפי חוקי בלגיה. אם אין להם אזרחות, הם צריכים להישאר בבית ואסור לתת להם יד חופשית. לגבי כל הצעירים שעדיין לומדים בבית הספר, צריך לחנך אותם לכבד את האדם, להסביר שלהיות בלגי מגיע עם חבילת ערכים צמודה ולמתג את הלאום הבלגי”.

לא זמני, לא מקומי

במולנביק, שמכונה “עיר מקלט לג’יהאדיסטים”, חיים כיום כ־95 אלף איש, רובם דור שני ושלישי למהגרים מטורקיה או מאזור המגרב, בעיקר ממרוקו. עם המחבלים שיצאו מהשכונה נמנה גם מהדי נמוש, שביצע את הפיגוע במוזיאון היהודי בבריסל במאי 2014.

בשבוע האחרון ניסו כלי תקשורת רבים לברר כיצד הפכו בלגיה בכלל, ומולנביק בפרט, לחממה לטרור האסלאמי הקיצוני. העיתונאי טים קינג, למשל, כתב ב-Brussels Sketch שהתפתחות תאי טרור אסלאמי בבלגיה היא רק אחד הכישלונות של המדינה המפוצלת, שתפקודה לוקה בחסר. קינג, החי בבלגיה, מתאר את המצב הקשה במולנביק, הכולל רגשות צער, כעס, אשמה וייאוש, אבל אומר שאף אחד לא מופתע. קינג שואל במאמרו שאלות נוקבות ותוהה כיצד הפכה בלגיה למדינה שמחבקת אסלאם קיצוני ומדוע המדינה, ובעיקר מנגנוני הביטחון בבריסל, כשלו בטיפול בתופעה. כיצד הפכה שכונת מולנביק למקום שאפילו השוטרים מפחדים להתקרב אליו, תוהה קינג, ומפנה אצבע מאשימה לעבר המשטרה החשאית הבלגית שלא ביצעה את עבודתה נאמנה לאחר הפיגועים הקודמים שהתרחשו במדינה.
 
בנוסף, במאמר מערכת שכתב אלן דסטה בעיתון הצרפתי “לה ליברה”, נטען שכבר לפני עשר שנים אפשר היה לראות את כל הסימנים להתפתחות טרור אסלאמי קיצוני ברובע מולנביק. לטענת דסטה, התפשרות על חוקים פופוליסטיים ברובע שנועדו להביא את קולות המוסלמים היא הסיבה העיקרית להידרדרות המצב.

“שירותי הביטחון הבלגיים לא ערוכים". הפיגוע במוזיאון היהודי בבריסל, מאי 2014

“כבר לפני עשר שנים הזהרתי מהסכנות הגלומות בהתפתחות האסלאם באירופה ולא רצו להאמין לי”, אומר גם פרופ’ רפאל ישראלי, מומחה לחקר האסלאם מהאוניברסיטה העברית, שחיבר ארבעה ספרים על התפתחות האסלאם. “יש כמה סיבות מרכזיות להתפתחות האסלאם הקיצוני בבלגיה: בלגיה היא מדינה שרגילה למחלוקות. אין שם לאומיות אחת שהייתה מתנגדת ודוחה את המוסלמים. בריסל עיר בינלאומית, וכך היה יותר קל למוסלמים להיטמע בתוכה. ריבוי הלאומים גורם גם לריבוי שפות. בבריסל מדברים פלמית, צרפתית וגרמנית, אז כשהוסיפו את השפה הצפון־אפריקאית זה לא היה מוזר. מדובר במקום לא הומוגני. בנוסף, משום שבריסל עיר בינלאומית, נאט”ו ומוסדות האיחוד האירופי נמצאים בה, ואז אם פוגעים במשהו שם - זו פגיעה מרכזית בכל אירופה וזה הופך אותה ליעד אטרקטיבי להתפתחות טרור אסלאמי. גם הקרבה לצרפת משחקת פה תפקיד, כי פריז היא מרכז תרבותי ותיירותי בינלאומי. מבלגיה יכולים לנסוע שעתיים ברכבת, ואז אפשר לתכנן ולבצע ולחזור מיד לבלגיה במכונית”.

לטענת פרופ’ ישראלי, “בדמוקרטיות הליברליות מעדיפים להדחיק את עלייתו של האסלאם הקיצוני”. “אומרים שזה מקומי, זמני, אבל לדעתי זה ההפך הגמור וזה הלקח החשוב ביותר: להבין שאסור לעצום עיניים”, אומר פרופ’ ישראלי. “צריך לראות שבאירופה, שבה שיעור המוסלמים הולך וגדל, צריך לפקח ולקצץ במספר הבאים, לבדוק מי הם ומה הם. יש אימאמים מסעודיה שבאים עם חשיבה אסלאמית רדיקלית לאירופה, ואלו הן התוצאות. אני בכלל לא מתפלא לגבי מה שקרה בפריז. תמיד אמרו עלי שאני קיצוני, אבל אני רק השליח”.

“נופלים בפח"
למרות הבהלה ההמונית, יש מי שטוענים שהסערה סביב רובע מולנביק אינה מוצדקת. “גרתי במולנביק תקופה לא קצרה”, מספר מארק דוגרטי, יהודי שחי בשבע השנים האחרונות בבלגיה, ליד מולנביק, וחי בנעוריו בבלגיה. “כילד הייתי שחיין תחרותי. היה שם מועדון שחייה ברמה בינלאומית. אני שותף לתחושה של הרבה אנשים שמופתעים מכך שלא היו יותר פיגועים בפריז החודש. יחד עם זאת, אני מרגיש שיש הרבה הגזמות בתיאורים בעיתונות, בעיקר האמריקאית והישראלית. השיעור של המוסלמים הקיצונים מכלל המוסלמים החיים בבלגיה הוא אפסי, וצריך גם להבין שטרור זה עניין עולמי. כל השכונה הזאת היא שישה קילומטר מרובעים בלבד. בואי נשווה את זה לעזה ששם אנחנו מדברים על 400 קילומטר מרובע. צריך לזכור שגם בישראל יש שכונות שאנשים לא יגורו בהן. גרתי ביפו בישראל וגרתי בשכונת עג’מי, וחברים שלי אמרו לי שאני משוגע, וזה היה הרבה לפני שעג’מי הייתה אופנתית. פתרון של 100% ביטחון לא יהיה לאף אחד. במולנביק יש גם סיפורי הצלחה. אני מלמד במכללה קרוב לשם, וכל הסטודנטים שלי ממוצא צפון־אפריקאי".
 
יחד עם זאת, דוגרטי מצביע גם על הבעיות באזור. “בשכונה הזאת יש קרוב ל-50% אבטלה מקרב הצעירים עד גיל 25 , רובם ללא תואר”, הוא אומר. “חייבים לפתור את בעיית האבטלה כי הביטוי שלה זה הטרור האסלאמי. חבר שלי מספר שהוא מלמד בתיכון, ושני בני 16 הלכו להילחם בסוריה עם דאע”ש משום שאין להם מה לעשות בשוק התעסוקה. יש אפליה בשוק העבודה על בסיס גזעי, והג’יהאד נותן לצעירים האלו סיבה לחיות בתחושה שהחיים שלהם שווים משהו. הם אומרים להם: לכו תעשו משהו למען העם, והצעירים האלו נופלים בפח הזה. המודיעין הבלגי לא מחובר ולא עוקב מספיק אחרי התיקים של הצעירים האלה. יש גם חוסר בהשקעה בחינוך. ברמה הלאומית שירותי ביטחון הפנים לא משקיעים מספיק כסף. בהולנד, למשל, משקיעים פי ארבעה  בשירותי ביטחון הפנים ובישראל אולי פי 20. כבר שנים מתריעים על חוסר השקעה במשאבים, ועובדה שהיו כבר פיגועים בבלגיה ועוד יהיו בעתיד. יש הדלפות על כך ששירותי הביטחון הבלגיים לא ערוכים למצב, אבל אני לא פוחד לנסוע לשם".
 
לטענת דוגרטי, “הבעיה מתחילה בגיל הרך. גננת בשכונה מספרת על ילדים בני 5-6 ששמחים על מה שקרה בפריז. אמא שלהם לא מורשית לצאת מהמטבח. האם יכולה לצאת לקניות רק בליווי האב”.