הסרטון שהפיצו הרוסים ביום שישי בערב היה בהיר, ואף שצולם מכלי טיס באוויר, סיפק את כל המידע הרצוי לבעליו. בניגוד למה שאנו הורגלנו לו, הישראלים, צולם הסרטון בצבעים. התמונות הצביעו בבירור על גוש בניינים, הראו כיצד מתבייתת עליו מטרת החץ, ולבסוף התקיפה וענני העשן. עשרה טילים נורו לשם, לטענת עדי ראייה, מרביעיית מטוסי קרב שפעלו לאור יום, בשעות אחר הצהריים.

באותן דקות גורליות התקיים במתחם הבנוי בדרומה של סוריה כינוס של ראשי ארגון המורדים “צבא האסלאם", בראשות המייסד והמפקד, מוחמד זהראן עלוש. התקיפה, שאירעה כעשרה קילומטרים מדמשק, שמה קץ לחייו ולקריירה הפוליטית של עלוש, אחד המפקדים המרתקים והבולטים בשורות המורדים. עלוש מירר לצבא אסד את החיים, זרע אבדות בשורותיו, והיה האחראי הראשון במעלה לשיבוש חיי היומיום בבירה דמשק. “הטרוריסט זהראן עלוש נהרג", דיווחה הטלוויזיה הסורית הרשמית בערב שבת. “אנו מודיעים על מות הקדושים של השייח’ הגדול מוחמד זהראן עלוש", הודיעו באותו זמן פקודיו.

הקואליציה ביניהם ממשיכה לשאוב כוח מסדרה של התפתחויות לטובתה. פוטין ואסד במוסקבה, אוקטובר האחרון. צילום: רויטרסהקואליציה ביניהם ממשיכה לשאוב כוח מסדרה של התפתחויות לטובתה. פוטין ואסד במוסקבה, אוקטובר האחרון. צילום: רויטרס

ב"צבא האסלאם" ובפלגים המסונפים לו מתנהל מאז ההתנקשות מצוד אחר סוכן אפשרי שמסר לאויב את המידע על קיומו של הכינוס. אפשר שאכן קיים מרגל בתוכם, אבל ייתכן שגם לא. זהראן עלוש היה יעד מבוקש, אבל לא קשה לפיצוח. חזותו מוכרת, גם קולו, והוא הרבה להופיע בציבור. אפשר כי מי שהובילה את מטוסי פוטין למפקד הבכיר הייתה הטכנולוגיה בלבד.

נחשב מתון

עלוש, בן 43, היה מוסלמי־סוני, יליד העיר דומא ליד דמשק. הוא גדל בבית דתי כבנו של השייח’ עבדאללה עלוש, מראשי הזרם הסלפי באזורי הפריפריה של הבירה. בצעירותו סיים תואר שני בלימודי הלכה אסלאמית באוניברסיטה של דמשק והמשיך ממנה לסעודיה, שם העמיק את לימודי הדת שלו באוניברסיטה של אל־מדינה. מורהו היה עבד אל־עזיז אבן באז, מגדולי הדור בפסיקה הסונית והמופתי של סעודיה. מגיל צעיר פעל עלוש כאביו והטיף במסגדים ובעצרות לקיום אורח חיים דתי אדוק. ההטפה שלו הייתה מתובלת בהרבה פוליטיקה. את חציו כיוון למשטר. בגיל 16, ימי שלטונו של הנשיא חאפז אסד, נעצר עלוש בראשונה. מאז הוא למד להכיר היטב, על בשרו, את מתקני החקירות של המודיעין הסורי.

ב־2010, שנה לפני פרוץ המלחמה בסוריה, נעצר פעם נוספת ונשלח לכלא סידנאיא במדבר הסורי באשמת הסתה נגד המשטר. שלושה חודשים לאחר פרוץ המהומות הוא שוחרר כמחווה של רצון טוב מצד השלטון כלפי עצירים פוליטיים. עלוש הבין כי נוצרה שעת כושר לפגוע במשטר, ולא השחית זמן. הוא הקים כוח חמוש, שאותו כינה “פלוגת האסלאם", והחל לפעול נגד צבא אסד בחסות מהומות הדמים שכבר התלקחו בדרומה של סוריה. הוא פעל בעיקר באזור השפלה של דמשק, באזורי הפריפריה החקלאיים של הבירה, שבהם נולד וגדל. בתוך חודשים מעטים יצרו עמו הסעודים קשר והחלו לממן את פעילות המיליציה שלו, כפי שעשו עם כוחות רבים שפעלו ברחבי סוריה נגד אסד. התמיכה הסעודית הייתה נדיבה, ולימים גדל הכוח בפיקודו, ועלוש שינה אותו ל"חטיבת האסלאם", ואחר כך ל"צבא האסלאם".

ואכן, מדובר בצבא לכל דבר. הוא מנה לפחות עשרת אלפים לוחמים, ויש אומרים אף 15 אלף. הם מצוידים בכלי שריון, בגדוד נ"מ ותותחנים. עיקר הציוד שבו עשו שימוש נלקח שלל מהצבא הסורי. בניגוד לארגון המדינה האסלאמית (דאעש), שקיבץ לשורותיו מוסלמים מכל רחבי העולם, כל חייליו של עלוש הם סורים. מחלקה מיוחדת בצבאו התמחתה בקליטת עריקים ובסיפוחם לשורותיו. “מפקד השפלה", כינו אותו כלי התקשורת התומכים באופוזיציה. בפיקודו, הגיע “צבא האסלאם" לשיא כוחו. הוא כבש מידי המשטר את שפלת דמשק והרבה להטריד את הבירה בירי ארטילרי, שכוון אומנם לבסיסי הצבא הסורי, אבל בחלקו גרם למות חפים מפשע. בדמשק כינו אותו “ספאח" (שופך דם).

אין זה פלא, אפוא, שזהראן עלוש הפך יעד מרכזי עבור חיל האוויר של פוטין מרגע כניסתו למערכה. בשנתיים האחרונות הפך “צבא האסלאם" לכוח העיקרי מבין ארגוני “החזית האסלאמית", כינויו של מחנה המורדים שאינו דאעש. ביחד עם פלגים אחרים, בהם ג’בהת א־נוסרה (חזית הסיוע), שלוחת אל־קאעידה בסוריה, לחם עלוש בדאעש מצד אחד ובאסד מצד אחר. הוא וחבריו נחשבו – הכל יחסי בעסקים האלה – לגורם המתון במחנה המורדים. גם הטורקים, שידעו כעמיתיהם הסעודים להפעיל כוחות אופוזיציה סוניים ברחבי סוריה, העניקו לו תמיכה, אם כי צנועה יותר.

לעתים נדמה היה כי עלוש מגשש את דרכו אף לכינון מגעים עם גורמי ביטחון אמריקאיים. ממשל אובמה נואש מדאעש מצד אחד וראה באסד מקור לבעיותיה של סוריה מצד אחר. אנשיו חיפשו, כדרכם, בעלי ברית בתוך המרחב הסורי המעלה עשן ומצאו את זהראן עלוש: מפקד חזק, אהוד על האוכלוסייה, שמתבטא ברוח ליברלית. במציאות שבה דאעש קובע את הטון, החיק הסלפי שבו צמח עלוש הטריד את האמריקאים אך מעט.

“אם נצליח להפיל את המשטר", אמר עלוש בראיון שהעניק לכלי תקשורת אמריקאי, “ניתן לעם הסורי לבחור איך הוא רוצה לנהל את המדינה שלו". את הדברים האלה אמר מפקד "צבא האסלאם" עוד לפני כניסתם של הרוסים למערכה, כאשר מצבו היה יציב במידה רבה. המראיין התעניין כיצד בכוונתו להתייחס למיעוט העלווי, עדתו של הנשיא בשאר אסד. גם בסוגיה זו עלוש הגיב במילים נעימות לאוזן מערבית. “חיים משותפים עם מיעוטים מתקיימים בסוריה זה מאות שנים", הוא השיב, “לא נפעל כדי לכפות את השליטה שלנו על המיעוטים או לנהוג בהם בנוקשות. להפך".

נעליים גדולות

חיסולו של עלוש הוא מכה לפטרוניו בסעודיה, שרואים כיצד לאט ובבטחה קורסת תוכניתם הגרנדיוזית למוטט את משטר אסד ולהעניק מהלומה אנושה למחנה השיעי־עלווי. הקואליציה הסורית־רוסית־איראנית ממשיכה לשאוב כוח מסדרה של התפתחויות לטובתה. ההתפתחות המשמעותית ביותר הייתה כניסתה של מוסקבה למערכה לפני שלושה חודשים. חיל האוויר הרוסי, בעל הנשק המשוכלל והתחמושת שאינה אוזלת, פועל בחמת זעם נגד ארגוני המורדים השונים. מהרגע הראשון ניסו הרוסים לרוצץ את גולגולתו של “צבא האסלאם" והעמידו את עלוש בראש רשימת היעדים של מטוסי הקרב וקציני המודיעין שלהם. עלוש ידע זאת היטב, ובכל זאת כינס ביום שישי את אנשיו יחד לאותה מפקדה. גם ארגון דאעש סופג מכות אנושות מידי מטוסי פוטין. לאחר ההתנקשות בעלוש הופנו מחוגי המורדים חשדות כלפי פוטין, שלפיהם צבאו מזניח את הטיפול בשנואי נפשם מדאעש ומרבה לטפל בפלגים הסוניים שמבוססים על טהרת הלוחמים הסורים כמו “צבא האסלאם".

לפני עשרה ימים זכה אסד גם בניצחון דיפלומטי. לאחר שנים שבהן ניסו אויביו לגייס את האו"ם לתת אור ירוק למבצע צבאי נגדו, בדומה לזה שנרקם נגד מועמר קדאפי, קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה שונה לגמרי. היא הכריזה כי העם הסורי בלבד הוא שיקבע את עתידו, וכי התערבות חיצונית בו אינה לגיטימית. בנוסף לכך, יתקיימו בסוריה בחירות בתוך שנה וחצי לפרלמנט ולנשיאות. קבוצות הטרור השונות – ברשימה התנוססו שמות של עשרות כאלה – לא יהיו חלק מאף משחק פוליטי עתידי בסוריה.

אף על פי שההחלטה הצהרתית בלבד, היא התקבלה פה אחד. לא פחות חשוב מכך, נעדר ממנה הסעיף שעלה לאורך כל שנות המלחמה במגעים הבינלאומיים להשגת פתרון בסוריה: הדרישה מבשאר אסד ללכת הביתה. החלטת מועצת הביטחון סימנה, בפעם הראשונה, את קווי המתאר של הדיון שצריך להתקיים בסוריה, ואפשר שנשיאה העריץ יהיה חלק ממנו. המדינות החברות במועצה הכריזו בעצם כי אסד אינו הבעיה העיקרית, אלא הטרור. וכשמדברים שם על טרור, מתכוונים בעיקר לדאעש. ארגון זה הצליח לאחד את כל מדינות העולם למאמץ כביר נגדו – צבאית, מודיעינית ודיפלומטית.

פחות מיממה לאחר הריגתו של מייסד “צבא האסלאם" ומייסדו, מינו פקודיו את אבו־המאם ליורשו. אבו־המאם הוא שם המחתרת של עיסאם בווידאני, אחד מסגניו של זהראן עלוש. ביום שבת, עם כניסתו לנעליים הגדולות, הבטיח בווידאני להמשיך באותה דרך שהתווה קודמו. אבל המשימה שנחתה על כתפיו גובלת באין־אפשר: יהיה עליו למנוע מאחד הכוחות החזקים בעולם, הצבא הרוסי, לפרק את כוחותיו ולהעבירם מן העולם.