במחצית השנייה של 2015, לאחר שביולי האחרון נחתם הסכם בינה לבין שש המעצמות הגדולות, ירדה לכאורה תוכנית הגרעין של איראן מסדר היום הבינלאומי. במקביל, היא גם מתפוגגת מסדר היום הישראלי, שראש הממשלה בנימין נתניהו הכתיב בעקשנות במשך חמש השנים האחרונות. אך זו תהיה אשליה לחשוב שסוגיית הגרעין האיראני נעלמה כליל. בשנת 2016 צפוי הנושא להמשיך להעסיק את העולם, ובמיוחד את ארצות הברית. לא בגלל הממשל של הנשיא ברק אובמה, שלהוט להותיר את הנושא מאחוריו, אלא בגלל הקונגרס, שנמצא בשליטת הרפובליקנים, ובמיוחד משום שזו שנת בחירות בארצות הברית.
 
שני אירועים חשובים שהתרחשו בשבועות האחרונים יעידו עד כמה חותר הממשל לקדם את ההסכם בכל מחיר, גם במחיר הפרותיה של איראן. האחד היה ניסוי שביצעה איראן בטיל בליסטי חדיש, המסוגל לשאת גם ראש חץ גרעיני, שעדיין, יש להדגיש, איראן אינה מחזיקה בו. הניסוי הוא הפרה של החלטת האו”ם, שאינה קשורה להסכם הגרעין. אך הממשל האמריקאי וגם מדינות מערב אירופה התעלמו מכך. הכעס על עמדת הממשל היה כה רב עד שהעיתון “וושינגטון פוסט” פרסם מאמר ביקורת נוקב בנושא.

צילומי לווין של מתקני גרעין באיראן. צילום: רויטרסצילומי לווין של מתקני גרעין באיראן. צילום: רויטרס

 
במקרה השני החליטו ארצות הברית ומדינות אירופה – בריטניה, גרמניה וצרפת – שחתומות על הסכם הגרעין (לצד רוסיה וסין) – להתעלם מדין וחשבון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א) על עברה של תוכנית הגרעין של איראן. לפי הסכם הגרעין, על איראן לשתף פעולה עם פקחי סבא”א, לאפשר להם גישה למתקני גרעין שלגביהם התעורר חשד כי בוצעו בהם ניסויים לבדיקת היתכנות של הרכבת נשק גרעיני ולמסור לידיהם את כל החומר, המסמכים והרישומים בנושא זה. אלא שעד כה שיתוף הפעולה של איראן בנושא מה שמוגדר “ממדים צבאיים אפשריים” היה חלקי, בלשון המעטה. משום כך לא הצליחה סבא”א להגיע למסקנה ברורה באשר לעברה של תוכנית הגרעין הצבאית של הרפובליקה האסלאמית. הדוח לא ניקה את איראן מהחשדות, אך למרות זאת ובניגוד לרוח הסכם הגרעין, החליט הממשל להמשיך בביצוע ההסכם.
 

מי שלא עבר בשתיקה על ההתעלמות הזאת של הממשל היה הקונגרס. על אף מאמצי הממשל להמשיך לקדם את מתווה ההסכם ולממשו, הקונגרס עושה כל מאמץ כדי להפריע למהלך. דוגמה מובהקת לכך התקבלה רק לאחרונה, כאשר הקונגרס העביר חוק שמגביל את חופש התנועה של אזרחים של 38 מדינות, כולל בעלות בריתה של ארצות הברית כמו בריטניה. 
 
לפי החוק שייכנס לתוקפו השנה, אם אזרחי אותן מדינות ביקרו בסודן, בעיראק, בסוריה ובאיראן, יקשו עליהם את הכניסה לארצות הברית. החוק החדש חל גם על אמריקאים שנושאים אזרחות כפולה. במהותו מיועד החוק לפקח על כניסת חשודים בטרור בשליחות דאע”ש מעיראק ומסוריה. אך הכללתה של איראן מתפרשת כניסיון לפגוע במימוש הסכם הגרעין. החוק הזה יקשה על קידום קשרי המסחר של איראן לא רק עם ארצות הברית, אלא גם עם מדינות נוספות במערב.
 
ממשלת איראן, בראשות הנשיא חסן רוחאני, שנערכת לבחירות לפרלמנט בחודש הבא, ואשר השליכה את כל יהבה על הסכם הגרעין, למרות התנגדות החוגים השמרניים במדינה, חוששת כי המגבלות האמריקאיות יפגעו בה ויחזקו את הקיצונים. שהרי מטרת חתירתם של רוחאני ושל שר החוץ שלו מוחמד זריף לחתימה על הסכם הגרעין הייתה להביא להסרת העיצומים הבינלאומיים שפגעו קשות בכלכלת המדינה ולנרמול ביחסי המסחר עם העולם. ממשלת רוחאני הביעה זעם על החלטת הקונגרס ואמרה כי הוא מהווה הפרה של הסכם הגרעין.

פוטין ורוחאני. צילום: רויטרספוטין ורוחאני. צילום: רויטרס

 
מכה קלה בכנף

אפשר להניח כי הקונגרס ימשיך להערים מכשולים על ביצוע ההסכם כדי להביך את ממשל אובמה. אם אכן כך יקרה, איראן מצדה לא תשב בחיבוק ידיים והיא עלולה לנקוט צעדי תגמול ולהאט את צעדיה המתחייבים מכוח ההסכם. על פי הסכם הגרעין, עד אביב 2016 אמורה איראן לפרק את מרבית הצנטריפוגות בשני המתקנים שלה להעשרת אורניום בנתנז ובפורדו ולצמצם את מספרם מכ־20,000 ל־6,000. כמו כן, עליה לאחסן מחוץ לגבולות המדינה את מרבית מלאי האורניום המועשר שלה ברמה של 20%. צעד חשוב נוסף הוא פירוק ועיצוב מחדש של הכור הגרעיני שהיא בונה באראק ושאמור היה להפיק פלוטוניום, שהוא אחד משני החומרים הבקיעים בנשק גרעיני, יחד עם אורניום.
 
אם איראן תעכב את חלקה בהסכם הגרעין, יביא הדבר למעגל קסמים של חשדנות נוספת כלפיה באשר לסיבות האמיתיות שגרמו לה להסכים לצמצום תוכנית הגרעין שלה. לפי אותן הערכות, איראן שיתפה פעולה עם ההסכם לא רק בגלל קשייה הכלכליים ורצונה להביא לביטול הסנקציות, אלא גם משום שהיא כבר הגיעה ליעד של מדינת סף גרעינית. לאיראן יש הידע, הציוד, החומרים והטכנולוגיה להרכיב נשק גרעיני. הסכם הגרעין רק מאפשר לעולם להסיג את איראן לאחור בכמה חודשים מהיכולת להרכיב נשק גרעיני: משלושה חודשים לשנה.
 
אגב, גם לאחר הסרת העיצומים מעל איראן והפשרת 100 מיליארד דולרים, שהוקפאו בבנקים בחוץ לארץ, לא צפוי למשק האיראני נס כלכלי. נפילת מחירי הנפט בעולם - מיותר מ־100 דולרים לחבית ל־35 דולר - לא תאפשר לאיראן לאושש את הכלכלה ולגרום לצמיחה מחודשת בקצב שמנהיגיה קיוו לו כשחתמו ביולי 2015 על הסכם הגרעין.
 
לאסוף ולעקוב

אי הוודאות באשר לעתידו של ההסכם, כמו גם המהמורות הניצבות בדרכו, מחדדות את הצורך בכך שקהילת המודיעין של ישראל וגם של ארצות הברית ומדינות במערב אירופה ימשיכו לעקוב אחר מעשיה של איראן, כדי לפקח עליה ולנסות להשיג מידע על כוונותיה.
 
החשדנות כלפי איראן והחשש מפני חתירתה להשגת הגמוניה אזורית יכולים גם לסייע לישראל ליצור בסיס זהות אינטרסים (יחסים גלויים לא יתאפשרו כל עוד אין התקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים) עם ערב הסעודית, מדינות המפרץ ומדינות נוספות במזרח התיכון (כמו מצרים, שהיחסים הביטחוניים עמה מצוינים בגלל המאבק בדאע”ש בסיני ובחמאס בעזה), על בסיס המכנה המשותף של בלימת איראן.
 
אלה הן גם הסיבות שראש הממשלה בנימין נתניהו בחר בראש המטה לביטחון לאומי ויועצו לביטחון לאומי, יוסי כהן, לתפקיד ראש המוסד. כהן, שייכנס לתפקידו ב־6 בינואר 2016, שימש המשנה לראש המוסד תמיר פרדו והפרויקטור בכל הקשור למאמצי ישראל (יחד עם ארצות הברית והמערב) לאסוף מידע ולסכל את תוכנית הגרעין של איראן. לפי פרסומים שונים, מאמצים אלה כללו חבלה במתקני גרעין, תקיפת מערכות מחשבים, פגיעה בציוד ובחומרים שיועדו לתוכנית הגרעין והתנקשויות במדעני גרעין.

יוסי כהן, ראש המוסד. צילום: מרק ישראל סלםיוסי כהן, ראש המוסד. צילום: מרק ישראל סלם

 
מטרתו של כהן היא להפוך שוב את המוסד לארגון לוחמני ומבצעי יותר ממה שהיה בחמש השנים האחרונות תחת פרדו. המוסד, יחד עם אמ”ן, ימשיך לעקוב, לאסוף מידע ולוודא שאכן איראן מקיימת את חלקה בהסכם ולא חוזרת להרגליה ברבע המאה האחרונה, שבהן שיקרה, העלימה מידע וטשטשה את מעשיה כדי להגיע ליכולת להרכיב נשק גרעיני, אם וכאשר תרצה בכך.
 
הערכת המודיעין הישראלי היא שלפחות בארבע־חמש השנים הראשונות להסכם, שתוקפו בין עשר ל־15 שנים, איראן תכבד פחות או יותר את ההסכם ולא תנסה לפרוץ אל הפצצה.

בגלל המלחמה ההיא: שלושה עניינים הקשורים לאיראן שנדחקו הצדה ב–2015

בשנה האחרונה העמיקה איראן את מעורבותה במלחמת האזרחים בסוריה. היא שלחה אלפי חיילים ומפקדים ממשמרות המהפכה כדי לסייע למשטרו של בשאר אסד, שהיה על סף התמוטטות, וזאת בנוסף לשיגור "מתנדבים" - שכירי חרב - שאורגנו במיליציות מריכוזי אוכלוסייה שיעיים בעיראק ובאפגניסטן.
 
המעורבות הזאת בחודשים האחרונים הביאה גם למותם של עשרות רבות, אולי יותר, של לוחמים איראנים וקצינים בכירים. כתוצאה מכך, צמצמה לאחרונה איראן את מספר לוחמיה בסוריה. עם זאת, יש שם עדיין נוכחות של 1,500 חיילים.

בניגוד לדיווחים שהיו ברשתות החברתיות בשבועות האחרונים, מפקד כוח אל–קודס, הגנרל קאסם סולימאני, שנחשב אחד המפקדים הנערצים במדינה, בעל מעמד והשפעה בממשל ומקורב אישית למנהיג העליון עלי חמינאי, לא נפצע במהלך ביקוריו התכופים בסוריה, שנועדו לפקח מקרוב על המהלכים הצבאיים ושיתוף הפעולה בין המשטר ובין חיל המשלוח האיראני.