סין, השוכנת על מספר מפגשים בין קווי שבר של לוחות טקטוניים, מודעת היטב לסכנות של רעידות אדמה. בשנה האחרונה בלבד התרחשו בה 189 רעשי אדמה, שחלקם גבו קורבנות בנפש, ומדי שנים אחדות נרשמות רעידות עצומות שמותירות אחריהן הרס אנושי ופיזי נרחב.
ביום שבת האחרון שוב הורגשה בסין רעידת אדמה, אלא שהפעם מדובר ברעש פוליטי שמרכזו באי השכן טייוואן. גלי ההדף שלו עלולים לזעזע את אחד האזורים המתוחים בעולם, שבשנים האחרונות רשם את אחת התקופות השלוות שידע בשבעת העשורים האחרונים.
צאי אינג־וון (59), מנהיגת המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית שבאופוזיציה ומשפטנית שלמדה בארצות הברית ובבריטניה, נבחרה לאישה הראשונה בתפקיד נשיאת טייוואן, אחרי שקיבלה 56.1% מהקולות וגברה על אריק צ'ו, מועמד המפלגה הלאומנית קומינטנג ששלטה במדינה בשמונה השנים האחרונות. אינג־וון רשמה היסטוריה נוספת כאשר הובילה את מפלגתה לרוב במועצה המחוקקת, אחרי שקומינטנג החזיקה ברוב המושבים במשך 67 שנות קיומה של טייוואן.
הגורם העיקרי למהפך הפוליטי הוא מצבה הכלכלי של טייוואן, שנחשבה עד לא מכבר לאחת הכלכלות המובילות ביבשת אסיה. בשנה החולפת נרשמה צמיחה של 1% בלבד, לעומת ממוצע של 8% בשנות ה־90, ו־12% מהצעירים בני 20 עד 24 הם מחוסרי עבודה, פי שלושה מאחוז האבטלה הכולל. "התקדמות כלכלית קשורה למנהיגות שלנו", הסביר אחד הבוחרים. "אנשים לא מרוויחים מספיק כסף על מנת שיוכלו לרכוש בתים".
אינג־וון הבהירה כי שיקום הכלכלה יעמוד בראש סדר העדיפויות שלה, אולם מיד לאחר מכן היא צפויה להתמודד עם אתגר לא פשוט: היחסים עם סין. זאת לאחר שבשמונה השנים האחרונות, תחת שלטונו של הנשיא מה יינג־ג'או, נרשמה פריחה חסרת תקדים בין סין העממית לבין טייוואן.
ב־1949 הלאומנים ששלטו בסין נמלטו לאי השכן, טייוואן, בשל התקדמות הקומוניסטים בהובלתו של מאו טסה טונג. אחרי עשרות שנים של עוינות, שגם הגיעה לעתים לסף עימות צבאי, הוביל הנשיא יינג־ג'או קו פייסני כלפי בייג'ינג והתוצאות היו הסכמי סחר ותיירות, כולל הרחבת הטיסות הישירות, ולחיצת יד היסטורית עם עמיתו הסיני, שי ג'ינפינג, בנובמבר האחרון. אולם יינג־ג'או, שיפרוש במאי הקרוב, לא יכול היה להתמודד לכהונה שלישית, ואת מקומו תתפוס אינג־וון, שמייצגת מפלגה שהצהירה לא פעם על תמיכתה בעצמאותו של האי.
בנאום הניצחון שלה, הכריזה הנשיאה הנבחרת כי היא רוצה לשמר את הסטטוס קוו עם סין, אך אינה רוצה שבייג'ינג תכפה את רצונה על האי השכן. "אני רוצה להדגיש שלשני הצדדים של מצרי טייוואן יש אחריות למצוא אמצעים משותפים מקובלים של תקשורת, שמבוססים על הגינות ועל הדדיות", אמרה. "אנחנו חייבים להבטיח שלא יתרחשו פרובוקציות או תאונות. כל סוג של דיכוי יפגע ביציבות של היחסים משני צדי המצרים".
גם בקרב המצביעים, בעיקר הצעירים, יש רצון להשתחרר מהלפיתה הסינית. אירוע שהתרחש יממה לפני הבחירות תרם לכך שהם החליטו לעצור את תקופת ההתקרבות לעבר סין, ולתת את קולותיהם לאינג־וון ולמפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית.
צ'ו טזו־יו, זמרת טייוואנית בת 16, שמשתייכת להרכב פופ דרום קוריאני, נופפה לאחרונה בדגל טייוואן במהלך הופעה ועוררה את זעמם של הסינים. ביום שישי האחרון, ככל הנראה בלחצם של מנהלי הלהקה שפחדו לאבד את השוק הסיני התוסס, היא פרסמה סרטון ברשת שבו הקריאה מהכתב התנצלות על המעשה והכריזה כי "בתור סינית, המילים וההתנהגות הבלתי ראויות שלי במהלך הפעילויות שלי בחו"ל פגעו בחברה שלי וברגשות של הגולשים משני צדי המצרים".
אינג־וון לא התעלמה מהסוגיה ובמסיבת העיתונאים הראשונה שלה אחרי הניצחון הבהירה כי הסערה סביב ההתנצלות של טזו־יו מהווה עבורה "תזכורת מתמדת לגבי החשיבות של העוצמה של ארצנו והאחדות כלפי מי שנמצאים מחוץ לגבולותינו". היא גם הדגישה כי היא מבקשת לחזק את הגאווה הלאומית בקרב התושבים, ובמיוחד הדור הצעיר.
"הפרי העבש"
גלי ההלם של ניצחונה של אינג־וון הגיעו במהירות לצד האחר של מצרי טייוואן, שם השלטון והשופרות התקשורתיים שלו הבהירו כי על טייוואן להתפקח מאשליית העצמאות, ודרשו כי הנשיאה הנבחרת תכבד את ההסכמה שגובשה בשנת 1992, שלפיה סין העממית וטייוואן מהוות "סין אחת".
"לא ניתן להכחיש כי שובה של המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית לשלטון מהווה אתגר קריטי עבור היחסים בין שני צדי המצרים", נכתב במאמר של סוכנות הידיעות הרשמית שינחואה. "עם זאת, ליבשת (סין העממית - ח"א) יש הנחישות והיכולת לסכל ניסיונות כלשהם של פרישה".
אמירה בוטה יותר הגיעה מכיוונו של לוטננט גנרל וונג הונגגוואנג, לשעבר סגן מפקד הפיקוד הצבאי באזור ננג'ינג, שהבהיר כי הצבא העממי מוכן כיום יותר מאי פעם לבצע פעולות נגד טייוואן. "הכוחות בחזית הם כמו טיגריס שהצמיח כנפיים", כתב בטור פרשנות שפרסם ביום ראשון. "אסור לצאי אינג־וון ולכוחות שלה למען העצמאות הטייוואנית לחשוב שהם יתחמקו מזה. היבשת לא תבלע את הפרי העבש של עצמאות טייוואן".
מי שנמצאת באמצע היא ארצות הברית. האמריקאים מספקים תמיכה צבאית ופוליטית משמעותית לטייוואן, אף על פי שאין בין שני הצדדים יחסים דיפלומטיים מאז שהנשיא ריצ'רד ניקסון קידם את מדיניות ההתקרבות לסין בשנת 1972. תחת הנשיא ברק אובמה קידמו האמריקאים מדיניות שנועדה לבלום את ההשפעה הסינית ברחבי אסיה והפסיפי. מהעבר האחר בוושינגטון – הן בשנה שנותרה לממשל אובמה והן תחת יורשו – לא ירצו לראות התלקחות שעלולה למשוך אותם לעימות צבאי ישיר מול סין. על כן, לא פלא שכבר השבוע מבקרים נציגים אמריקאים בכירים בבייג'ינג ובטייפה, על מנת להרגיע את הרוחות ולברר מה הכוונות של כל אחד משני הצדדים.