“לא רוצה ערפאתים קטנים”, אמר פאהד עבדול עזיז איבן סעוד, מלך ערב הסעודית, ואילץ את אשתו הסודית להפיל שלוש פעמים. פאהד נפטר בגיל 82 בשנת 2005. זה קרה בשנות ה־70, וכיום מספרת על כך מי שהייתה אשתו לשעבר. ג’נאן חארב היא פלסטינית ממוצא נוצרי, בת 68 המתגוררת בלונדון. בקרוב תצא לאור הביוגרפיה שלה וכן סרט המתעד את חייה ואת חיי השחיתות – מין, סמים, הימורים ורציחות - בבית המלוכה הסעודי, שהעומד כיום בראשו, המלך סלמאן, הוא אחיו הצעיר של פאהד.
חארב זכתה לפני חודשיים בתביעה שהגישה בבית משפט בלונדון על סך 12 מיליון ליש”ט ודרישה לרכוש לה שני בתים בשכונת היוקרה צ’לסי. בית המשפט קיבל את טענתה כי סכום כסף זה ושתי הדירות הובטחו לה על ידי בעלה, המלך פאהד, שנתיים לפני מותו.
את החוב צריך לשלם בנו, עבדול עזיז איבן פאהד, שרכושו נאמד במיליארד דולר ומושקע בנכסי דלא ניידי בניו יורק. אתר החדשות המקוון לענייני המזרח התיכון, “מידל איסט איי”, שפועל בבריטניה, פרסם לאחרונה פרטים עסיסיים על הפרשה ועל הגילויים הצפויים, שאמורים להביך את בית המלוכה.
זו כמובן אינה הפעם הראשונה שמתפרסמים פרטים על אורח חייהם המושחת והפזרני של בני משפחת סעוד, השלטת במדינה מאז היווסדה של הממלכה הסעודית באופן רשמי ב־1932.
חארב מספרת כי התחתנה ב־1967 בחשאי עם פאהד, לאחר שהתאסלמה. היא הייתה צעירה יפה בת 20. פאהד היה בן 47 ושימש אז סגן ראש ממשלה ויורש העצר.
לדבריה, פאהד היה ג’נטלמן, נעים הליכות ואדיב, אך משפחתו, ובמיוחד אחיו סלמאן, שנאו אותה והתייחסו אליה בגסות. כארבע שנים לאחר מכן היא נאלצה להימלט מערב הסעודית בתוך שעתיים, לאחר שחששה כי נשקפת סכנה לחייה. וזאת לאחר שסלמאן דחק באחיו להיפטר ממנה וממשפחתה.
כאמור, בתקופה כאשתו הסודית – אחת מכמה נשים – היא הייתה עדה כיצד צרך פאהד סמים. היא טוענת עוד כי אילץ אותה להפיל שלוש פעמים כי לא רצה שלמחזור הדם של בית המלוכה הסעודי ייכנסו צאצאים פלסטינים ו”ערפאתים קטנים ירוצו בארמון”.
חארב, חברה בכת הסיינטולוגיה, מכרה את זכויות סיפורה לאיש יחסי ציבור בריטי, שמגייס את הממון להפקת הסרט ולהוצאת הספר, שיתפרסם באנגלית ובערבית. היא סיפקה למפיקי הסרט תמונות שבהן, על פי הנטען בדיווח, בין השאר נראה פאהד מזריק לעצמו סמים ומהמר בקזינו מפואר בלונדון. ולמרות כל מה שעברה, חארב טוענת שאינה מתחרטת שנישאה לפאהד וחיה איתו.
פאהד מלך 23 שנים, נחשב לאהוד עד היום בממלכה, ועל שמו קרויה תוכנית לשלום בין ישראל לפלסטינים, שממשלות ישראל סירבו לקבל. לטענתה, הוא שסייע לה להימלט מערב הסעודית, ”במקום להרוג אותי”, כפי שיעץ לו אחיו סלמאן.
המלך סלמאן הוא הנבל הראשי בסיפורי חדר המיטות של ג’נאן חארב. “אני קוראת לו הקצב מריאד”, היא אומרת עליו, אזכור לתקופה שבה כיהן כמושל בירת הממלכה. “נכון שהוא היה גבר מאוד נאה, אך היה לו שם רע. מאוד אגרסיבי, הוא בעצם דיקטטור”, שאחראי לטענתה להוצאתם להורג של אנשים רבים.
כמובן שבערב הסעודית בכלל ובבית המלוכה בפרט לא אוהבים את יצר הפרסום של חארב ומסרבים להתייחס אליו. כתב ה”מידל איסט איי” התקשר לג’אמל חאשוגי, (בן למשפחה מיוחסת שדבקו גם בה סיפורי שחיתות, סמים ומין) ואחד העיתונאים הנודעים בממלכה, שהיה גם יועץ לבית המלוכה. חאשוגי סירב להתייחס “לסיפור הרכילות הזה”.
חארב עצמה אמרה כי אינה חוששת שיפגעו בה. “אני פלסטינית”, אמרה בגאווה.