"בשנים האחרונות נוצר במזרח אירופה מצב אבסורדי שבו אוהבים את ישראל, אבל יש עוינות כלפי היהודים. זהו בעצם הניסיון לקעקע את הנרטיב היהודי, לפגוע בייחודה של השואה ולעוות את המציאות שקרתה", אומר ד"ר אפרים זורוף, העומד בראש מרכז ויזנטל בישראל. העוינות, לדבריו, מתבטאת בין היתר בכך שבמדינות רבות מאדירים חלק מאותם האנשים שפגעו ביהודים, קוראים על שמם רחובות ובונים לזכרם כיכרות. "זה ממש סוג של אנטישמיות חדשה", הוא חורץ.

מחרתיים, 27 בינואר, יום שחרור מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, יציינו ברחבי העולם את יום השואה הבינלאומי. לרגל יום זה ייערך ב־28 בינואר במרכז ענב בתל אביב כנס מיוחד של עמותת "דורות ההמשך" בנושא "אוהבים את ישראל, שונאים יהודים?" בנושא המגמות של עיוות השואה באירופה כיום. ד"ר זורוף, שנקרא על שם דוד של אמו שנרצח עם משפחתו בשואה, יהיה אחד המשתתפים בכנס.

"בכל ארצות אירופה, שהיו בעלות בריתן של הנאצים או שנכבשו על ידי הנאצים, הנאצים ניסו לגייס עוזרים מקומיים", הוא מספר. "הנאצים הצליחו בכל מקום לגייס אנשים כאלה, אבל ההבדל בין אופי שיתוף הפעולה עם הנאצים במזרח אירופה היה שונה מהותית מאופן שיתוף הפעולה בכל יתר היבשת. רק במזרח אירופה, שיתוף פעולה עם הנאצים כלל השתתפות פעילה ברצח שיטתי של אויבי הרייך, בעיקר של יהודים".

היכן ניכר שיתוף הפעולה האכזרי?

"בליטא, לטביה, אסטוניה, אוקראינה, בלרוס וקרואטיה. גם המקומיים בפולין ובהונגריה לקחו חלק ברציחות של יהודים. המדינות האלה בעצם לא ממש השתחררו לאחר מלחמת העולם השנייה; או שהן סופחו לברית המועצות או שהיו תחת משטר קומוניסטי. לקומוניסטים היה נרטיב משלהם. הם המציאו נרטיב שונה מאוד מהנרטיב במערב, וכינו את מלחמת העולם השנייה והשואה כ'מלחמה הפטריוטית הגדולה'. הם גם סירבו להצהיר שהיהודים היו מטרה מיוחדת ושאחת ממטרות הנאצים הייתה השמדת העם היהודי. המילה 'שואה' אפילו לא הופיעה בברית המועצות עד סוף שנות ה־70. כשברית המועצות קרסה בשנים 1990־1991, זו הייתה ההזדמנות הראשונה לבני העמים האלה להתייחס להיסטוריה שלהם במלחמת העולם השנייה ולתפקיד שמילאו ברצח יהודים. היה קשה מאוד לעמי מזרח אירופה להתחיל להתעמת עם עברם בתקופת השואה".

"בין אנשי היחידה היו מי שהשתתפו ברצח יהודים בבלרוס ובלטביה". טקס זיכרון לאנשי הוואפן אס-אס בריגה, 2017. צילום: רויטרס"בין אנשי היחידה היו מי שהשתתפו ברצח יהודים בבלרוס ובלטביה". טקס זיכרון לאנשי הוואפן אס-אס בריגה, 2017. צילום: רויטרס

מה הקשר בין הקושי הזה לבין העיוות ההיסטורי ההולך וגובר של השואה?

"העמים הללו בעצם יצרו נרטיב חדש, ובאמצעות הנרטיב הזה הם ניסו ועדיין מנסים למזער ולהעלים את התפקיד שמילאו בני עמם ברצח היהודים. כמו כן, הם החלו לנסות לשכנע שבעצם פשעי הקומוניזם הם רצח עם, ושגם הם קורבן של רצח עם. בתוך כך הייתה טמונה גם האשמה חמורה נגד היהודים, כי הרי היו גם יהודים קומוניסטים, וזה אומר שגם היהודים ביצעו רצח עם. ואם היהודים ביצעו רצח עם, אז מה להם להלין על העמים האלה בגין פשעיהם?"

להיעזר במקומיים

תופעה נוספת במזרח אירופה היא האדרת אנשים שביצעו פשעים נגד היהודים. "באופן טבעי, מדינות חדשות או מתחדשות מחפשות גיבורים לאומיים", מסביר ד"ר זורוף. "במדינות כאלה, הגיבורים הם אלה שנלחמו נגד הקומוניסטים, אבל מה לעשות שחלק מאותם 'גיבורים' גם רצחו יהודים בשואה. למשל, אחד המנהיגים הפוליטיים החשובים ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה בליטא היה קאזיס שקריפה, שהנהיג את ליגת האקטיביסטים הליטאית. הוא התחבר לגרמניה הנאצית, תמך בגרמניה הנאצית ושלח מסרים שהסיתו נגד היהודים וקראו לאלימות נגדם, דבר שהתבטא בהתקפות של ליטאים על היהודים ביותר מ־40 מקומות עוד לפני שהנאצים הגיעו. כיום יש בעיר קובנה רחוב ראשי על שמו, ויש גם רחוב בווילנה על שמו".

דוגמאות למקרים דומים לא חסרות. באוקטובר האחרון הוצבה אנדרטה בדמותו של סימון פלטיורה, מדינאי ואיש צבא שנוי במחלוקת, שלפי עדויות שונות היה אחראי לעשרות פוגרומים שבוצעו ביהודים, ברובע היהודי של העיר ויניצה שבאוקראינה.

"בליטא היה גם אדם בשם יונאס נורייקה, שהיה מעורב בהקמת גטו ובצעדים שננקטו נגד היהודים בערים שאולאי וזאגר. כיום יש בליטא מוסדות חינוך הנקראים על שמו", מספר ד"ר זורוף, "ואילו באוקראינה מקימים אנדרטאות על שמו של סטפן בנדרה, פעיל פוליטי לאומני אוקראיני מראשי התנועה הלאומנית האוקראינית, שפעיליו השתתפו ברצח יהודים בערים לבוב וטרנופול בשבועות הראשונים לאחר הפלישה הנאצית. יום הולדתו נחוג בתהלוכה רבת־משתתפים בקייב וגם במקומות אחרים.

דוגמה נוספת הוא רומן שוחביץ', מנהיג אוקראיני לאומני שגם אנשיו השתתפו בשבועות הראשונים של הפלישה הנאצית ברצח יהודים. גם אותו מכבדים והכירו בו בתור גיבור אוקראינה. בקרואטיה המצב דומה. הרבה רחובות נקראים על שמו של מילה בודאק, פוליטיקאי בכיר בקרואטיה בזמן השואה שהיה תומך נלהב במדיניות רדיפת היהודים, הסרבים והצוענים. בלטביה, למשל, יש כל שנה מצעד של ותיקי החטיבה הלטבית של 'ואפן אס־אס', שנלחמו לניצחון של הרייך השלישי. היו ביניהם גם הרבה אנשים שטרם הצטרפותם ליחידה הזאת שירתו במשטרת הביטחון הלטבית, שהיו אלה שרצחו את יהודי לטביה וגם השתתפו ברצח יהודים בבלרוס".

"הכירו בו בתור גיבור". עצרת בקייב לזכר רומן שוחביץ', 2010"הכירו בו בתור גיבור". עצרת בקייב לזכר רומן שוחביץ', 2010

בנוסף להאדרת אותן הדמויות, באילו דרכים נוספות מתבטא עיוות השואה?

"כאמור, במדינות מזרח אירופה לא מכחישים שהייתה שואה, אבל מעוותים את המציאות ויוצרים נרטיב שקרי וחדש שלפיו האשמה לא עליהן. שם טוענים שאי אפשר להאשים אותם במה שקרה על אדמתם, כי בעצם מי שביצע את הרציחות אלה הגרמנים והאוסטרים. ואם היו כמה מקומיים שהשתתפו ברציחות, הרי הם היו גורמים שוליים ופליליים שלא משקפים את החברה המקומית. זה כמובן לא נכון בכלל. בליטא, למשל, שיתוף הפעולה עם הנאצים כלל את כל רובדי החברה הליטאית, את המנהיגות הפוליטית והאינטליגנציה, את אנשי המנגנון של המינהל המקומי ששירתו את הגרמנים, וגם את החוליגנים והגורמים השוליים. ולא רק שהם מעוותים את העובדות, אלא שבמסגרת חיפוש גיבורים מקומיים הם הרבה פעמים כאמור מאדירים את אותם האנשים שפגעו ביהודים".

איך אפשר למנוע זאת?

"אנחנו מנסים קודם כל שהאמת תצא לאור ועושים הכל כדי לחשוף את המחדלים האלה. למשל, בכל פעם שיש מקרה שבו מחליטים לקרוא רחוב על שם מישהו שרצח יהודים, אנחנו מוחים ומנסים לגייס תמיכה מקומית ובינלאומית ולהיאבק נגד הצעדים האלה".

ד"ר זורוף, האחראי גם על הנושא של ציד נאצים מטעם מרכז ויזנטל, מספר שבעוד כחודשיים עומד לצאת לאור בעברית ספר שכתב עם הסופרת הליטאית הפופולרית, רותה ונגייטה, שגילתה שקרובי משפחתה היו מעורבים ברדיפת יהודים. "הספר מדבר על השתתפות ליטאים ברצח יהודים בשואה", הוא מספר. "הוא מבוסס בין היתר על מסע שיצאנו אליו ב־40 אתרי רצח המוני בליטא ובבלרוס, שבהם ליטאים רצחו יהודים. ראיינו עדי ראייה, אנשים שחיים ליד האתר עצמו, בדקנו במוזיאונים מקומיים אם יש מידע על הקהילה היהודית. הספר הזה, הקרוי 'החבר'ה שלנו', כבר יצא בליטא בשנת 2016, ובניגוד לכל התחזיות הפך שם לרב־מכר".

אילו מאבקים ניהלתם נגד עיוות השואה?

"בימים אלה יש דיון בעיריית וילנה לגבי שינוי שם רחוב הקרוי על שמו של קאזיס שקריפה. נפגשתי עם ראש העיר וניסיתי לשכנע אותו, אבל זה לא ברור שהמאבק יצליח".

לדברי ד"ר זורוף, אחד המאבקים שהצליח היה בליטא. "הקימו שם מוסד שנקרא 'מוזיאון לרצח עם'", הוא מספר. "במוזיאון הזה, עד לפני שנתיים בערך לא הייתה מילה על רצח העם האמיתי שהתרחש בליטא, כלומר רצח העם היהודי. היה מידע רק על פשעי הקומוניסטים, והבליטו שם את התפקיד שמילאו קומוניסטים יהודים בפשעי הקומוניזם. אחרי מחאות, הקדישו חלק אחד קטן במוזיאון לנושא השואה. כמו כן, לפני כשנה וחצי הייתה חנוכת אנדרטה לזכר קורבנות השואה בעיר מולייטי שבליטא, שיזם ומימן יהודי ישראלי בשם צבי קריצר. בדרך כלל לאירוע כזה באים אולי 50־60 יהודים וכמה פקידים ליטאים. לטקס הזה הגיעו 3,000 איש, 95% מהם ליטאים".

מה גרם לכך?

"ראשית, הספר שלי יצא שם באותה עת. המון אנשים קראו אותו, ויש תור בספריות בליטא לקבל את הספר הזה. במקביל מחזאי ליטאי מפורסם בשם מריוס איבסקביצ'וס פרסם מאמרים וכתב בין היתר ש'עד שנתעמת עם האמת ההיסטורית, הרי שהשתתפות ליטאים ברצח יהודים תטיל צל על החברה שלנו'. הוא גם קרא לליטאים לבוא למולייטי ולכבד את זכרם של היהודים. כיום כבר נפתחה שיחה הרבה יותר אמיתית ומדויקת לגבי עברה של ליטא. יש ציבור שכבר מבין שהממשלה מנסה לכסות על השקרים. לצערי, ישראל מסיבות מדיניות ומאינטרסים כלכליים כמעט לא עושה כלום במאבקים על האמת ההיסטורית. אבל ישראל היא לא היחידה שלא עושה כלום. גם האיחוד האירופי וגם אמריקה וקנדה לא עושים כלום. יש כאילו אור ירוק לעמי מזרח אירופה לשנות את ההיסטוריה. כך בעצם נוצר המצב שכל המלאכה נמצאת על הכתפיים של הארגונים הפועלים להנציח את השואה וקורבנותיה, ושל האנשים המקומיים שמצטרפים למאבק הזה. אנחנו משתדלים להסתייע במקומיים, כי הקול שלהם מאוד חשוב. יש לו השפעה חזקה יותר מאשר למישהו שבא מבחוץ ומטיף מוסר למקומיים או לממשלה המקומית".

ד"ר אפרים זורוף. צילום: אן-סו גורסמןד"ר אפרים זורוף. צילום: אן-סו גורסמן

שני צדדים למטבע

"החלטנו להתמקד בכנס הקרוב בנושא עיוות השואה בגלל התופעה שאנו ערים לה בשנים האחרונות ונדרשים לה לא פעם כארגון העוסק בין היתר גם בהכחשת השואה ובאנטישמיות", אומרת בילי לניאדו, יו"ר עמותת "דורות ההמשך". "בשנים האחרונות החלו לעלות בחלק ממדינות אירופה ממשלות לאומניות שמנסות להתמודד עם המוניטין שלהן מתקופת השואה. בפולין, למשל, הצהירה שרת התרבות של מפלגת 'חוק וצדק' שאכן היה רצח של יהודים בעיר ידוובנה, אבל לדבריה 'היו כאן אי־הבנות ודעות מוטות מאוד'. או שפוגרום קיילצה, שהתרחש כשנה בתום השואה, בוצע לדבריה על ידי קומוניסטים ולא על ידי פולנים. כמו כן, אפילו יצאה הצעת חוק בפרלמנט הפולני שאוסרת לטעון שפולין השתתפה בפשעי הנאצים.

"התופעה של עיוות השואה מחלחלת לאט ללבבות, ויש בהחלט להתייחס אליה בשיח הישראלי, גם אם המדינות שזה קורה בהן נחשבות היום לידידות הטובות ביותר של ישראל", מוסיפה לניאדו.

"בכל הקורה כיום במזרח אירופה ישנם שני צדדים", אומר ד"ר רפי ואגו, מרצה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב וחוקר במרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו. "מצד אחד, באופן כללי במדינות מזרח אירופה יש התקדמות בהוראת השואה, המודעות לשואה וחקר השואה. קבוצות של מחנכים מגיעות לארץ ליד ושם להשתלמויות, הם מלמדים את הנושא בבתי הספר ויש בחלק מהמדינות מכוני וגופי מחקר ופעולות הנצחה רבות, כמו למשל המכון הלאומי לחקר השואה שהוקם ברומניה.

במקביל לכך, יש מדינות שבהן אנחנו גם נתקלים מדי פעם בגלים של תסיסה לאומנית עם נימה אנטישמית, המנסה בין היתר להתכחש למקומם של העמים המקומיים בשואה שבוצעה על אדמתם. כך למשל, מתנהל ויכוח מאוד נוקב ומאבק בפולין על הזיכרון הלאומי, שבמסגרתו הממשלה הנוכחית מעודדת מגמות של צמצום תפקידם של הפולנים ברדיפת יהודים בזמן השואה. עיתונאים, חוקרים ואנשי רוח, המנסים לציין את מקומם של הפולנים במעשים אנטישמיים וברדיפת יהודים, מוחרמים בפולין. דוגמה נוספת היא הונגריה, שבה נעשות פעולות רבות לזיכרון השואה, אבל מצד שני ישנה גם מגמה לאומנית המנסה לצמצם את ממדי השואה בהונגריה ואת מקומם של ההונגרים בהריגתם ורציחתם של קרוב ל־600 אלף יהודי הונגריה. ניתן לקבוע שבמדינות הקומוניסטיות לשעבר לא הסתיימה ההתמודדות עם העבר. במדינות האלה נמשכת ההאשמה שהיהודים הם אלה שהביאו את המשטר הקומוניסטי, ומדגישים שם בכל הזדמנות את הצד היהודי האפל ברודנויות הקומוניסטיות. הדיון הציבורי וההתמודדות עם העבר במדינות האלה עדיין לא הסתיימו, ויש כוחות שמנסים לצמצם את ממדי השואה ולהסיר מעצמם את האחריות ההיסטורית".