הדבר היחיד שמשעשע את האיטלקים בבחירות שמתקיימות היום הוא שובו של סילביו ברלוסקוני. ראש הממשלה לשעבר, בשלוש קדנציות, נולד מחדש בגיל 81 אחרי שנידון לארבע שנות מאסר בגין העלמת מסים בשווי של עשרות מיליוני יורו. התקשורת, כמובן, חוגגת. ברלוסקוני אומנם מנוע מלהשתתף בבחירות עד לשנה הבאה, אבל הוא זה שניהל את הקמפיין של מפלגתו ״פורצה איטליה״ ואושש אותה. על פי הסקרים, היא צפויה לזכות ב־18% מהקולות.
"מסיבות הבונגה־בונגה חזרו", נכתב בעיתונות, לצד תזכורת למעלליו של הפוליטיקאי הצבעוני והמושחת ביותר בתולדות איטליה, שנטען כי שב לעניינים כדי להציל את נכסיו. המיליארדר עצמו נפגע מהחצים ששוגרו לעברו. "אני שונא פוליטיקה, היא מגעילה אותי. נכנסתי אליה רק כדי להציל את המולדת״, טען בראיון. ״בשנת 1994 נכנסתי לפוליטיקה כדי להציל את איטליה מידי הקומוניסטים שעמדו להשתלט על המדינה. כעת חזרתי כדי להציל אותה ממפלגת המחאה 'חמשת הכוכבים' שמאיימת להרוס אותה״.
קשה לדעת מהי האמת. הנתונים מצביעים על כך שהפוליטיקה עשתה טוב לעסקים של ברלוסקוני. הונו נאמד לפני כשנה ב־4 מיליארד דולר ואילו כעת, אחרי העיסוק בפוליטיקה, הוא צמח, על פי נתוני "פורבס", ל־7 מיליארד. אנשים שמכירים היטב את ברלוסקוני טוענים, מנגד, כי פשוט התאהב בפוליטיקה ואינו מסוגל לנטוש אותה.
קם לתחייה
איש לא חשב שברלוסקוני, אשר אולץ להתפטר בשנת 2011 משום שהוביל את איטליה לשפל כלכלי, ישוב לזירה הציבורית. אולם התברר כי הוא הצדיק את המוניטין שלו כאקרובט של הפוליטיקה האיטלקית; אדם מוכשר ומתוחכם שיודע לסחרר את ראשם של הבוחרים ולרכוש את לבם בהבטחות ובחלומות שווא.
ברלוסקוני, שעבר ניתוח לב, טיפולי עיניים ושיפוצים אסתטיים בפניו, "קם לתחייה", כפי שנכתב ב״פייננשל טיימס״. ויותר מזה: איש לא העלה על דעתו שיריביו בעבר יהפכו לתומכיו.
אחד מהם הוא ביל אמונד, מי שניהל בעבר את השבועון הבריטי ״אקונומיסט״ ואשר כתב בשנת 2001 בשער המגזין: "ברלוסקוני אינו מתאים להנהיג את איטליה״. אמונד, שתקף בתדירות גבוהה את המיליארדר, שינה כיוון וכתב לאחרונה: ״ברלוסקוני יכול להיות המושיע של איטליה". העיתונאי הבריטי, שמכיר היטב את איטליה, הסביר כי לא התאהב לפתע בברלוסקוני, אבל כשניתח את המצב הפוליטי ראה כי הוא היחיד שיכול לחסום את מפלגות המחאה, "חמשת הכוכבים", "הליגה הצפונית" ו"הניאו־פשיסטים", מלכבוש את איטליה.
אמונד יודע היטב כי ברלוסקוני הקים קואליציית מרכז־ימין עם הליגה הצפונית של מתאו סלביני; מפלגה גזענית ושונאת זרים שקוראת לצאת מהאיחוד האירופי. אבל הוא מקווה ש״פורצה איטליה״, מפלגתו של ברלוסקוני, תגרוף יותר קולות, והיא זו שתנהל את הקואליציה ולא סלביני.
גם ב״ניו יורק טיימס״ סבורים כי ברלוסקוני השתנה. ״האיחוד האירופי אינו רואה בו ליצן אלא פוליטיקאי נבון. אחרי שצרפת וגרמניה הצליחו להדוף את הניאו־פשיסטים , הגיע תורה של איטליה להציל את אירופה".
ה״טיימס״ מצטט אנליסטים שמביעים את תקוותם כי מפלגתו של ברלוסקוני תהפוך לכוח פוליטי מרכזי באיטליה, ומשבח את תקומתו של ה״קבליירה״ לשעבר.
אבל באיטליה עצמה לא שוכחים כי הפוליטיקאי השנוי במחלוקת עמד לדין ביותר מ־40 משפטים. שחיתות, מתן שוחד, זיוף מסמכים ואפילו קשרים עם ארגוני פשע מאורגן הם רק חלק מההאשמות שהוטחו בו. ברלוסקוני נחלץ מהתסבוכת המשפטית באורח נס ובזכות עורכי דין מוכשרים, אבל מעד ונידון ב־2013 לארבע שנות מאסר בשל העלמת מסים. הוא הפך לבדיחה כאשר במקום ללכת לבית הסוהר בחר לשרת בבית אבות, ואף התארס עם פרנצ׳סקה, שצעירה ממנו ב־49 שנה. הציבור כאמור היה משוכנע כי הפרק הפוליטי בחייו הסתיים, אך הקרוקודיל ששיפץ את שיניו חזר לזירה.
״לאיטלקים יש זיכרון קצר״, אומרים הפרשנים המנסים להסביר את שובו של ברלוסקוני אחרי שכבר הספידו אותו. ״הם שוכחים שדרדר את איטליה לתהום ובייש אותה בזירה הבינלאומית", נכתב ב״לה רפובליקה".
אבל גם בתקשורת מבינים כי מדובר בפוליטיקאי היחיד כיום שיכול להציל את המדינה מנפילה לידי הפשיזם, שאחת ממפלגותיו, ״קאזה פאונד״, מתמודדת בבחירות.
״המצב הפוליטי באיטליה מדאיג מאוד״, כתב פרופ׳ אנג׳לו פנביאנקו, מומחה לפוליטיקה בינלאומית, במאמר מערכת בנפוץ בעיתוני איטליה, ״קוריירה דלה סרה". "הבחירות היום חשובות כמו אלו שהתקיימו בשנת 1948. הדמוקרטיה האיטלקית נלחמת על חייה. הסכנה אינה מיידית, אבל היא עלולה להכשיר את הקרקע לשינויים אוטוריטריים במדינה. זרמים פופוליסטיים שקוראים לשינויים בארגון החברה, הכלכלה והפוליטיקה אינם תואמים חברה פלורליסטית וחופשית״.
קשה לדעת מי עומד מאחורי מפלגת המחאה "חמשת הכוכבים", שמנוהלת כביכול על ידי קומיקאי מוכשר, בפה גרילו, ובוחרת את מועמדיה באמצעות האינטרנט, אך לא את מנהיגיה, שנבחרים בהליך מעורפל. המפלגה קוראת לשינויים דרמטיים בחברה האיטלקית, במוסדות הממשלה ובכלכלה, ואפילו דוגלת ביציאה מהברית האטלנטית.
בעיתון ״לה סטמפה״ חקרו ומצאו כי חשבונות טוויטר ״רדומים״ החלו לאחרונה להפיץ עשרות אלפי חדשות כוזבות, פייק ניוז, התומכות במפלגות הימין הקיצוני ובמפלגת המחאה "חמשת הכוכבים". עורך העיתון מאוריציו מולינרי אמר ל״מעריב״ כי הוא סבור שהרוסים רוצים לערער את הדמוקרטיה באיטליה כפי שעשו בארצות הברית. ״אני מניח שמפלגות אלה אינן מודעות כלל לכך שהרוסים משתמשים בהן להשגת מטרותיהם. זה מצב מדאיג ומסוכן״, מסכם מולינרי.
הנה הכסף
סקרים שנעשו לאחרונה מצביעים על כך שכ־30% ואולי יותר מהבוחרים יצביעו בעד מפלגת המחאה האלמונית "חמשת הכוכבים", שמבטיחה הכנסה קבועה לאזרחי המדינה גם אם אינם עובדים. מנהיגה, לואיג׳י די מאיו (31), לא סיים אוניברסיטה, הוא חסר ניסיון פוליטי ונבחר בצורה לא ברורה לתפקידו.
״נכון שחברי המפלגה חסרי ניסיון פוליטי ואינם מוכרים, אבל אני משוכנע שהם טובים יותר מהפוליטיקאים המושחתים שמנהלים כבר 50 שנה את איטליה״, אמר לי מרקו, שאינו מובטל או חסר בית אלא איש עסקים מכובד. דברים זהים שמעתי גם מיפי מסימיליאנו, בעל חנות אופטיקה, מרוזריה עובדת הניקיון ומאנטוניו שהוא מהנדס בעירייה.
מפלגת השמאל־מרכז ״הדמוקרטית״ עם מנהיגה מתיאו רנצי קרסה. היא עומדת על 22% בסקרים האחרונים. רנצי (43), שנחשב עד לפני שנתיים למושיע של איטליה, עשה את שגיאת חייו כאשר ניסה לערוך רפורמות במדינה וקשר את גורלו הפוליטי בהצלחתן. הרפורמות כשלו, והציבור הפנה עורף למנהיג הצעיר והמוכשר. מפלגת השמאל התפרקה והולידה את ״חופשיים ושווים״ שבראשה עומד יו"ר הסנאט. ״חשבתי שרנצי יהיה היורש שלי, אבל לצערי הוא עשה טעויות רבות. בדבר אחד יש לשבחו: הוא סילק ממפלגתו את הקומוניסטים״, אמר ברלוסקוני.
השיטה החדשה
שיטת הבחירות המסובכת, עם אחוז חסימה העומד על 3% בלבד, מקשה לנבא את זהות המנצח בבחירות. הסקרים מנבאים כי קואליציית המרכז־מין של ברלוסקוני מובילה, מפלגת המחאה "חמשת הכוכבים" במקום השני ואילו השמאל־מרכז בראשותו של רנצי במקום השלישי. על פי שיטת הבחירות החדשה, ״רוזאטלום״, 945 חברי פרלמנט וסנאט ייבחרו בשיטה מעורבת: שני שלישים בשיטה היחסית ושליש בשיטה הרובית. ההערכה היא שמפלגה או קואליציה שתקבל כ־40% מקולות המצביעים בבחירות היחסיות, תזכה ברוב בפרלמנט ותצליח להרכיב ממשלה.
ברלוסקוני וקואליציית המרכז־ימין שלו קרובים למטרה, על פי הסקרים, אבל בפוליטיקה האיטלקית, שידעה 63 ממשלות ב־70 השנים האחרונות, הכל אפשרי. הפרשנים אינם מוציאים מכלל אפשרות ששום גוש פוליטי לא ישיג רוב כדי להקים ממשלה. התוצאה? בחירות חדשות או הקמת ממשלה טכנוקרטית שתשנה את שיטת הבחירות. תסריט זה יגרום לחוסר יציבות פוליטית ולפגיעה בכלכלת המדינה.
התסריט השני מפחיד איטלקים רבים: ברית בין מפלגת המחאה "חמשת הכוכבים" לבין הליגה הימנית, הגזענית, ששונאת זרים ואשר מיודדת עם ה״פרונט נאסיונל״ של מארין לה פן בצרפת ועם ״אלטרנטיב פיר דויטשלנד" בגרמניה. התסריט השלישי שעשוי להרגיע את האיטלקים ולייצב את המדינה הוא ברית בין מפלגת המרכז של ברלוסקוני למפלגת השמאל של רנצי.
ראשי המפלגות מכריזים בקולי קולות כי לא יפרו את ההסכמים שנחתמו לפני הבחירות. ברלוסקוני ילך עם הליגה הימנית ומפלגת ״אחי איטליה״ שהם יורשי
המפלגה הפשיסטית, השמאל ילך עם השמאל, ואילו מפלגת המחאה "חמשת הכוכבים" תחפש שותפים שיתמכו ברעיונותיה. עם זאת, לכולם ברור שהנאמנות והמוסר בפוליטיקה הם מושגים שאינם קיימים במציאות, במיוחד כאשר מדובר בהנהגת המדינה.