בני האדם הקדומים שחיו לפני כ־170 אלף שנה היו בעלי ידע רב בתחום התכנון המרחבי. הם שלטו באש, השתמשו בה לצורכיהם, ואף מיקמו את המדורה במערה באופן אופטימלי כדי להפיק ממנה תועלת מרבית ולשאוף כמות מינימלית של עשן הפוגע בבריאות. כך עולה ממחקר של חוקרי ארכיאולוגיה פרהיסטורית באוניברסיטת תל אביב. החוקרים פיתחו ויישמו לראשונה מודל הדמיה ממוחשב של אתר פרהיסטורי מוכר, וגילו כי בני האדם הקדומים ששהו במערה השכילו למקם את המדורה בנקודה אופטימלית.
את המחקר פורץ הדרך הובילה הדוקטורנטית יפית קידר עם פרופ' רן ברקאי וד"ר גיל קידר מהחוג לארכיאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. קידר הסבירה כי בין חוקרי הפרהיסטוריה בעולם מתנהל כבר שנים רבות דיון על אודות שימוש בני אדם קדומים באיש וסביב השאלה באיזה שלב באבולוציה למד האדם לשלוט באש ולהדליק אותה כשחפץ בכך, ומתי הוא החל להשתמש באש באופן יזום ויומיומי.
היא הסבירה: "על פי המודל שפיתחנו על סמך מחקרים קודמים, המדורה אמורה הייתה להיות בקצה האחורי של המערה כדי לצמצם למינימום את צפיפות העשן ברחבי המערה ולאפשר סירקולציה של עשן אל מחוץ למערה ובסמוך לתקרה". היא הוסיפה: "מהמחקר שלנו עולה כי בני אדם קדומים השכילו, גם ללא סימולציות וחיישנים, למקם את המדורות שלהם ולנהל את מרחב המערה באופן מושלם כבר בתקופה קדומה מאוד, לפני כ־170 אלף שנים, זמן רב לפני הופעתו של האדם המודרני באירופה".
לדבריה, יכולת זו משקפת תבונה, ניסיון, כושר תכנון וכן מודעות לנזק הבריאותי הכרוך בשאיפת עשן. להערכתה, מודל ההדמיה שפותח על ידי צוות החוקרים עשוי לסייע לחוקרי פרהיסטוריה בבואם לחפור אתר חדש ולחפש את המדורות ואת אזורי הפעילות במיקומים האופטימליים.