אם העימות הטלוויזיוני האחרון בין המתמודדים הרפובליקנים היה סרט, הוא היה מסווג, על פי החוק, באות x והיתה מצורפת אזהרה שהסרט כולל "צילומים קשים לצפייה" ולכן אסור לצפות בו בלי השגחה ופיקוח של מבוגרים. כסרט גם מותר היה להקרין את הוויכוח הזה רק אחרי השעה עשר בלילה כדי למנוע מילדים לצפות בו.
אם במקום ציבורי מרכזי היה עומד אדם, צועק קללות ונאצות, מנופף בזרועותיו, מעווה את פיו ומשמיע מלים גסות, כפי שעשה זאת דונלד טראמפ בעימות האחרון, עוברים ושבים היו מזעיקים את המשטרה והאיש היה נעצר ומואשם בהפרעה לסדר במקום ציבורי.
כבר לא מדובר בעוד מופע אימים של דונלד טראמפ או בעוד נאום הזוי של טד קרוז ובעוד הופעה תימהונית של המרחף בן קרסון. העימות האחרון שבר שיא בתופעה ובתהליך שחושפים את ארה"ב ללעג וקלס, שמשחירים את פניה של הדמוקרטיה האמריקאית ומערערים את מעמדו ויוקרתו של מוסד הנשיאות במעצמת-העל הגדולה.
אם דונלד טראמפ היה מתמודד למכרז לתפקיד של אחראי למשמרת בסופרמרקט במנהטן הוא היה נכשל בראיון עבודה ונפסל על הסף. אבל כבר חודשים אחדים הוא מבצע "נוהל חניבעל" בפוליטיקה האמריקאית הפנימית, הורס את תדמיתה ומעמדה כמעצמת על.
לא רק המתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות הם מגוחכים. מהעימותים האחרונים, ובמיוחד מזה האחרון שהוקרן שלשום, מי שנחשפו כנלעגים ומבוישים הם הצופים. לא רק דונאלד טראמפ מתבזה - הצופים בו הם המתבזים. לא רק טראמפ מתבוסס ברפש ולא רק הוא טובע בבוץ. עבורו זאת התנהלות רגילה ושגרתית.
מי שמשפילים את עצמם ומניחים את כבודם העצמי למרמס הם אלה היושבים מול מסך הטלוויזיה ומתמכרים במשך שעתיים למחזה עוועים שמציג בפניהם מי שמתייחס אליהם כאל ילדים מפגרים. איך וכיצד נהנה טראמפ בסקרים משיעורי תמיכה גבוהים? ראשית, התמיכה בו באה מציבור קטן של רפובליקנים שמרנים, מאוכזבים ומתוסכלים, לא לגמרי מסיבות לא צודקות. הערכות בין פרשנים הן שככל שיתקרב מועד הבחירות הסופיות גם מגזר המצביעים הקטן הזה יתפכח וינטוש את טראמפ לאנחות. בקרב כלל המצביעים בארה"ב התמיכה בדונלד טראמפ היא מזערית.
בסקרי דעת קהל מעודכנים, מורגשת ונרשמת עליה עקבית ומשמעותית בהיקף האמריקאים המביעים דעות שליליות ודוחות כלפי טראמפ. סיבה וגורם לעובדה שטראמפ משיג את יריביו למירוץ בשיעורי תמיכה היא התנהלותה של התקשורת האמריקאית שבאופן דיווחה וסקירתה את המירוץ הרפובליקני נחשפה במלוא עליבותה ורדידותה. אחרי העימות הנלעג והדוחה משלשום, עיתונאים ופרשנים דנו בשאלה: מי ניצח? כמו היו שואלים, איזו חשפנית במועדון לילה זול היתה נועזת יותר.
האופן השטחי להבהיל והסנסציוני שבו דווח ונסקר המירוץ לנשיאות ייזכר כשעה המכוערת של אמצעי התקשורת בארה"ב. עורכים. מפיקים, עיתונאים ופרשנים אינם חסים על כבודם של אזרחי אמריקה – הם גם יצרו וטיפחו מפלצות פוליטיות כמו דונלד טראמפ וטד קרוז וגם מזינים את אזרחי המדינה עם דיווחים וסיפורים ממחזה העוועים שמציגים המתמודדים הרפובליקנים.