למרות האזהרות המוקדמות, לא ירד גשם בדרום פלורידה בבוקר יום הבחירות. בטח לא גשם דומה לזה שירד על הילרי קלינטון כמה ימים לפני ההצבעה, כאשר באה להופיע בפמברוק פיינס. כבר היו גשמים כאלה במהלך הקמפיין. כשהסנאטור שרוד בראון מאוהיו התלונן עליהם, ציטט לו הנשיא ברק אובמה משהו ששמע ממנהיג דמוקרטי יהודי: גשם הוא סימן לברכה. תמיד סימן לברכה. 

אתמול ארזו מחוקקים ופעילים את המטריות ואת המזוודות הקטנות וטסו לניו יורק. מפלורידה, מאוהיו, מאילינוי. עשו סיבוב אחרון של קמפיין בבוקר, ואז למטוס, לאירוע המסכם של הבחירות. במקרה של הילרי קלינטון היו רבים כאלה. במקרה של דונלד טראמפ היו הרבה פחות. במפלגתו היו מי שייחלו לניצחונו, אבל היו גם לא מעט שייחלו לכישלונו או לפחות היו אדישים למדי ביחס אליו.

עד כמה יוצאי דופן היו החודשים שהסתיימו אתמול בערב? הם היו מוזרים, הפכפכים, רועשים מאוד. עד כמה ישנו את פניה של אמריקה? מוקדם לדעת. בשבועיים האחרונים, במסע מצפון קרוליינה ועד לקצה הדרומי של פלורידה, פגשתי לא מעט בוחרים של קלינטון הסבורים שנשיא כמו טראמפ יהיה סופה של אמריקה, ולא מעט בוחרים של טראמפ הסבורים שנשיאה כמו קלינטון תהיה סופה של אמריקה.



וכמובן, אלה היו בחירות מכוערות במיוחד, אך לא המכוערות היחידות בתולדות האומה האמריקאית. קלינטון וטראמפ אינם המועמדים הראשונים בתולדות האומה שנאמרו עליהם אמירות חריפות. גם לא הראשונים שספגו השמצות אישיות בוטות. ב-1828, כשאנדרו ג׳קסון, מגדולי נשיאיה של אמריקה, התמודד בפעם השנייה על כהונה בבית הלבן, טענו יריביו שאשתו הייתה ביגמיסטית – וכשמתה עוד לפני שהושבע לנשיא, טען ג׳קסון עצמו שיריביו, בהשמצותיהם, רצחו אותה נפש. 

הרגש חופשי לצרוח


שלשום, בבוקר שלפני הבחירות, פרסם העיתון "יו-אס-איי-טודיי" 12 עצות שיעזרו “להתמודד אם המועמד שלך מפסיד בבחירות”. העצה הראשונה: הרגש חופשי לצרוח. האחרונה: דגמן התנהגות טובה. "זו הזדמנות מצויינת להראות לילדים כיצד להתמודד עם אכזבה", קבע העיתון. ועוד הציע – לטעמי העצה החשובה ביותר: "נהל את החשיפה שלך למה שמגביר את האכזבה או את הדיכאון שלך", כלומר, לחדשות הטלוויזיה, לשיחות על פוליטיקה, לרשתות החברתיות.

יהיה מן הסתם קשה ליישם את העצה הזאת הבוקר, כשהתוצאות עוד זורמות מהקלפיות, כשהעיניים עוד טרוטות מלילה ארוך של התרגשות. אבל מחר, או מחרתיים, כדאי בהחלט לנשום עמוק ולהירגע. אמריקה הולכת לבחירות לעתים קרובות למדי. כל שנתיים לקונגרס, כל ארבע לנשיאות. זה אומר שבכל שנה שנייה יש מערכת בחירות. למי שרוצה לכוון את השעונים: נובמבר 2018. מיטיבי לכת ירצו בוודאי לדעת שבבחירות האלה, בעוד שנתיים, צפויים הרפובליקנים לזכות בכמה מושבים בסנאט על חשבון הדמוקרטים (ההסבר המפורט מדוע, יכול לחכות לשנה הבאה).

האם אובמה יעשה מהלך בנושא הישראלי פלסטיני? צילום: מעריבהאם אובמה יעשה מהלך בנושא הישראלי פלסטיני? צילום: מעריב

ועוד כיוונון של השעונים: כמעט שלושה חודשים קדימה, לסוף כהונתו של הנשיא אובמה ולטקס השבעת הנשיא הבא. הקונגרס חוזר ביום שני הקרוב למושב קצר, שכולל את חופשת חג ההודיה באמצע. הממשל היוצא צריך לחשוב מה כדאי לו לעשות בזמן שנותר (כולל שאלת ישראל והפלסטינים). הממשל הנכנס צריך להתגבש. מי יהיו שרי החוץ, ההגנה והמשפטים בממשל הזה. מי יהיה או תהיה היועצת לביטחון לאומי. מרגע היוודע התוצאות או קצת לאחר מכן, עובר מוקד העניין מניו יורק לבירה, וושינגטון. אל הבכירים המתמרנים, אל המקורבים הבוחשים, אל מסדרונות הכוח שינתבו את הספינה האמריקאית בארבע השנים הבאות.