קשר יציב: לברון מתחיל להרגיש בקליבלנד כאילו הוא בסן אנטוניו

  

הציטוט הזה נלקח ממנו מיד לאחר שמיאמי הפסידה ביוני אשתקד בסדרת גמר חד-צדדית לספרס שסימנה את סיום תקופת הביג-3, ארבע שנים אחרי שהתחילה. הפסד שכולם לקחו בשוויון נפש. הייתה אווירת סוף קורס באותה קבוצה של אריק ספולסטרה ובעיקר תחושה חזקה של מיצוי. "שלוש שנים" קבע בלה גוטמן, האיש והקללה, את פרק הזמן בה קבוצה יכולה להישאר בצמרת. ההיט כבר היו אחרי השיא וג'יימס קצת קינא בקשר העמוק בין אלה שניצחו אותו.

בניגוד לקבוצה אותה עזב, בקליבלנד הבנייה רק החלה. ממש כמו בזוגיות חדשה, ההתרגשות עדיין בשיאה ואתה מגלה בכל יום משהו חדש. לברון לומד שלמרות ההתחלה הקשה, פרק ב' (או ג' במקרה שלו) של החיים יכול להיות מהנה ממש כמו הנישואים הארוכים ומבוססי השיתוף שמנהיג פופוביץ' בסן אנטוניו.

גם אם כבר לא מדובר במועמדת הבכירה לזכייה בתואר, הניצחון הלילה על הספרס הוא הגדול ביותר של קליבלנד בעונת 2014-15, כי המשחק הלילה היה הוכחה לשחקני הקאבס שהדרך שבה הם הולכים היא הנכונה. גם אם מדובר "רק" באלופה לשעבר, זה עדיין ניצחון מוראלי חשוב - תמיד נחמד להשיג את מלכת השכבה, גם אם זה לאחר שסיימתם את התיכון.

סדר המשחקים שלאחר האולסטאר, זימן לקבוצה של דייויד בלאט מפגש עם מרבית קבוצות הפלייאוף, ובינתיים הם מראים שהם מוכנים. הקרבות האחרונים מול יוסטון, אטלנטה וסן אנטוניו, רק חיזקו את הקשר בקבוצה. מי יודע, אולי בסוף העונה לברון יחליט לשים לה טבעת על האצבע.   

***

בצד המפסיד ימשיכו לא לדבר על הפיל שנמצא בחדר. גרג פופוביץ' בחר, שוב, לא לעשות פאול על אחד משחקני הקאבס 3.1 שניות לסיום כשהוא ביתרון שלוש. בלאט שרטט תרגיל, לברון ג'יימס מסר וקיירי ארווינג קלע את הסל ששלח את המשחק להארכה.

ניתן בקלות להגדיר את זה כאירוע בודד במשחק גדול, שעשה שחקן שכמעט ולא החטיא לאורך הערב. ניתן לפתור את זה גם בגישה האמריקאית שבאופן מסורתי לא מבצעת עבירות במצבים כאלה. אפשר, אבל לא כשמדובר בגרג פופוביץ' וסן אנטוניו.

אין חובב כדורסל שלא זוכר את הפגיון שנעץ ריי אלן לפני כשנתיים בליבם של הספרס, לאחר שכבר הוציאו את גביע האליפות. מעטים האנשים ששכחו את התשובה לשאלה מדוע לא ביצעו פאול מוקדם יותר: "זאת שאלה אירופית נכון? זאת לא הדרך שלנו פה (בארה"ב, ש.ד), אנחנו לא עושים את זה".

  

הגדולה של פופוביץ' היא היכולת שלו ללמוד מאחרים. הוא מחזיק בצוות שלו את אטורה מסינה האיטלקי, עוזרת המאמן הראשונה בליגה – בקי האמון, מאמני מכללות (ג'ים בויילן) ושחקני עבר (איימה אדוקה). הוא מאמין ששיתוף רעיונות הוא זה שמוביל להצלחה. מלבד בנושא אחד, כי "כאן לא עושים את זה".

זה לא שטוהר המשחק הוא נר לרגליו. גם הוא לעיתים מכופף את החוקים כפי שהוכיח כששלח את דיאנדרה ג'ורדן, בעל האחוזים המחרידים, לקו העונשין 28 פעמים במהלך המשחק. מהלך אותו העתיק מיריבות הלייקרס בתחילת שנות ה-2000 (Hack-a-Shaq). "כל עוד זה חוקי, נמשיך לעשות את זה", אמר טים דאנקן בסיום, ורמז לכך שהדרך האמריקאית מקדשת את הניצחון יותר מהיתר. אולי גם לו יש מה ללמד את המאמן הזקן שלו. 

***

בשבוע שעבר דיברנו עם השינויים הצפויים ב-NBA לאחר מינויים של לברון ג'יימס וכריס פול לניהול העניינים בארגון השחקנים. הסוגיה הגדולה ביותר שעמדה על הפרק הייתה הגדלת תקרת השכר לקראת עונת 2016-17. השבוע הודיעה הליגה כי הצדדים (הבעלים והשחקנים) לא הגיעו לעמק השווה והתקרה תגדל בכ-30 מליון דולר בתוך שנה, שיובילו לשינויים מרחיקי לכת בליגה.

הרצון של הבעלים היה להעלות את תקרת השכר בהדרגתיות. המשמעות היתה שהשחקנים עדיין היו מקבלים את הכסף עפ"י החוזה שנחתם (51% מכלל ההכנסות), אך הכסף היה מתחלק בין השחקנים בליגה בהתאם לחוזים שהם חתומים עליהם. ההודעה האחרונה שמה סוף לנושא ומי שיזכה ברוב "השלל" יהיו השחקנים החופשיים של קיץ 2016.

למהלך השפעות מרחיקות לכת על הליגה גם בטווח המיידי. מעטים השחקנים שיסכימו לחתום על חוזה ארוך טווח בקיץ הקרוב, ואלה שכן יחתמו בסכום גבוה משמעותית משווי השוק שלהם. ככל הנראה שגם לא יהיו מעברים משמעותיים של שחקנים בקיץ הזה. קבוצות כבר לא יאלצו "להיפטר" מחוזים, משום שאלה כבר לא משמעותיים כבעבר וגם ככה כמעט ולא יהיו שחקנים להחתים במקומם.

אבל השינוי המרכזי יהיה שקבוצות משווקים קטנים (לדוגמא: מילווקי, ניו אורלינס או אוקלהומה סיטי), יתקשו עוד יותר להבטיח חוזים גדולים, בעוד קבוצות כמו הלייקרס והניקס להם יש הכנסות גדולות בהרבה, יוכלו להחתים כמה כוכבים במקביל. מאזן הכוחות ב-NBA משתנה, ולאו דווקא לטובה.