שנה וחצי מתחילת עבודתו של דיוויד בלאט ב־NBA, ונדמה שליגת הכדורסל הטובה בעולם מתחילה סוף־סוף לקבל בנחת את נוכחותו של המאמן הישראלי של הקליבלנד קבאלירס. הרי בלא מעט רגעים בעונה שעברה היה נדמה שהתקשורת האמריקאית, המאמנים הוותיקים והשחקנים הבכירים של הליגה חברו נגדו.
בלאט, שעלה לישראל מארצות הברית בתחילת שנות ה־80, היה עבורם דגל אדום (ועוד בכחול־לבן): הוא לקח את אחת מ־30 משרות האימון היוקרתיות בליגה הטובה בעולם, ועוד את אחת הנחשבות שבהן – המשבצת של קליבלנד, שבדיוק החזירה לשורותיה את אחד מכוכבי הכדורסל הגדולים ביותר של האלף החדש, לברון ג'יימס. זמן קצר לאחר מכן צירפה הקבוצה גם את מצטיין האולסטאר קווין לאב, והכתפיים של בלאט כמעט לא עמדו בלחץ.
לפני קצת יותר משנה ריחפה חרב פיטורים מעל ראשו. קליבלנד פתחה את העונה בצורה מזעזעת' והג'נרל מנג'ר של המועדון, דיוויד גריפין, נאלץ לבצע מהלך לא שגרתי בעליל בליגת הכדורסל האמריקאית ולהצהיר בפומבי שמשרתו של בלאט לא נמצאת בסכנה כלל.
דחיפה לא אלגנטית
להיסטוריה, כידוע, יש חוש הומור נהדר, ותחילת הדרך של בלאט בקליבלנד נראית כיום כמעט תלושה מהמציאות: בלאט הוביל את הקאבס לאליפות המזרח ב־NBA, תוך שהוא זוכה בתואר האזורי בלי קווין לאב וקיירי אירווינג הפצועים. משם הוא הגיע לגמר ה־NBA, פגש את גולדן סטייט – האימפריה החדשה של הכדורסל האמריקאי, הצליח לגרור את הווריירס לשישה משחקים לפני שהפסיד להם את האליפות, והשנה המגמה נמשכת: בלאט וקליבלנד מובילים בפער מכובד את אזור המזרח ב־NBA, והקבוצה פייבוריטית להגיע לגמר זו השנה השנייה ברציפות.
הביקורות הצורבות מהשנה שעברה נעלמו כלא היו, ובלאט הודה בראיון ל"מעריב המגזין" כי הוא חש הרבה יותר בנוח בעונתו השנייה בליגה. “זה מאוד שונה", הוא אומר כעת. “אני יודע למה לצפות ובמה להתמקד וכיצד לנהל את העונה באופן הנכון. כמובן שגם עזרה מאוד ההיכרות עם השחקנים שהמשיכו עם הקבוצה מהשנה שעברה".
בלאט טען כי הוא דווקא יכול להבין את קבלת הפנים הקרירה שלה זכה. “כשאתה חדש, בכל סיטואציה, ברור שיסתכלו עליך בצורה מסוימת. הסיטואציה הספציפית שלי מאוד שונה יחסית למסלול הרגיל של מאמן ב־NBA. כמובן שבעונה הזאת הרבה יותר קל לי, לאור העובדה שיש לי שנה של ניסיון וכמובן לנוכח ההצלחה שרשמנו בעונה שעברה".
בלאט זכה למנות הגונות של לעג בתחילת דרכו המחודשת באמריקה. הרשתות החברתיות חגגו עליו, הפרשנים בזו לו, והיה נדמה שחדר ההלבשה הולך לו לאיבוד. באמצע ינואר אשתקד, לפני פחות משנה, העניינים הגיעו לתחתית: קליבלנד הפסידה לפניקס, ובמהלך המשחק נראה לברון ג'יימס דוחף את מאמנו. זה קרה לאחר שבלאט התפרץ לעבר השופטים במטרה להגן על ג'יימס ולמחות על עברה שנשרקה לחובתו. ג'יימס הגיע לאזור המהומה ודחף את בלאט לספסל באופן מאוד לא אלגנטי – לטענתו על מנת למנוע מהמאמן לספוג עברה טכנית. ההפסד הזה איים להכניס את קליבלנד לכאוס, שכן הוא היה התשיעי בעשרה משחקים והוביל את הקבוצה למאזן שלילי באמצע העונה. המבקרים, כמובן, התנפלו על המאמן הישראלי, וג'יימס, אשף תקשורת ובעל הבית בפועל, הסביר: “המאמן היה שם עצבני וכמעט קיבל עברה טכנית, אז הרחקתי אותו משם. פשוט הגנתי על המאמן שלי". קשה להאמין שבלאט זכה אי פעם למעמד כל כך חלש בקריירת האימון העשירה שלו.
אגב, אירוע הדחיפה הוריד מהכותרות את הביקורות שבלאט חטף בימים שקדמו לו, על כך שאמר שלאב עוד לא שחקן של חוזה מקסימום בליגה. בתקשורת האמריקאית פירשו את הדברים כביקורת פומבית על השחקן, או שטענו שבלאט אינו שולט בפרטים הקטנים הנוגעים לקבוצתו. בלאט הגן על עצמו וטען כי דבריו לא הובנו כהלכה וכי נראה שהוא צריך להיות ברור יותר בעתיד.
המוטו שלו
בלאט (56) עלה לישראל ב־1981, לאחר ששיחק בנבחרת ארצות הברית במשחקי המכביה באותה שנה. הוא פרש מקריירת המשחק ב־1993 והחל מיד לאמן. הוא מונה למאמן הקאבס במפתיע בקיץ שעבר עם חוזה לארבע שנים בסך כ־20 מיליון דולר, לאחר שהוביל את מכבי תל אביב לזכייה בתואר היורוליג בעונת 2013/14.
בלאט אימן את מכבי ארבע שנים ברצף וגם שיחק תפקיד מפתח בהצלחה הגדולה של המועדון בתחילת המילניום כמאמן ראשי וכעוזרו של פיני גרשון. הוא גם אימן בחוץ לארץ במשך שש עונות – ברוסיה, איטליה, טורקיה ויוון, ואף הוביל את הנבחרת הלאומית הרוסית לתואר אלופת אירופה ב־2007 ולמדליית ארד אולימפית במשחקי לונדון 2012.
התקשורת האמריקאית מתייחסת אליו כאל בן אובד ששב הביתה לאחר גלות ארוכה, אבל בלאט מקפיד להבליט את עובדת היותו פטריוט ישראלי. “תמיד הרגשתי, בכל העבודות השונות שלי, באיטליה, ברוסיה או בכל מדינה אחרת, וכמאמן מכבי, את הגאווה לייצג את ישראל כאזרח וכמאמן", הוא אומר. “אחד הדברים הטובים ביותר בעונה שעברה היההתמיכה של האנשים בישראל. זה היה ממש מקור השראה עבורי, ואני מעריך את זה עד היום הזה".
בלאט טען כי הזמן שניתן לו בעונה שעברה להתרגל לסביבתו החדשה הפך אותו למאמן טוב יותר, אולם לאחר כל העליות והירידות שחווה, הוא מתעקש לא לחשוב יותר מדי קדימה בשלב זה. “קודם כל אין שום ערובה שנחזור לגמר", אמר כשנשאל על סיכויי קבוצתו לקחת אליפות העונה. “תהיה דרך קשה לשם. אתה צריך לקבוע מטרות, ואני חושב שהדבר המרכזי עבורנו הוא להגיע למשחקי הפלייאוף עם סגל בריא, כיוון שבשנה שעברה שיחקנו בגמר ללא שניים מהשחקנים המרכזיים שלנו. הראינו שאנחנו יודעים כיצד לשחק, וכעת אנחנו צריכים להמשיך לעבוד על המשחק שלנו ולהשתפר כקבוצה, ולשמור על בריאות השחקנים".
קליבלנד מעולם לא זכתה באליפות ה־NBA, ובעונה שעברה שיחקה בגמר בפעם השנייה בלבד בתולדות המועדון. גם השנה מסתמנת גולדן סטייט כפייבוריטית לזכות בתואר (וכיריבה המרכזית של קליבלנד, אם אכן תנצח את המזרח). הווריירס פתחו את העונה עם רצף מדהים של 24 ניצחונות, שיא NBA חדש. למרות האפשרות הסבירה שיקבל הזדמנות לנקום בווריירס בגמר העונה, בלאט נמנע מלעסוק בנושא. “אנחנו לא כל כך מתעסקים במה שגולדן סטייט עושה", הוא משחרר את האמירה המתבקשת, “אנחנו מתעסקים במה שאנחנו עושים. הם נמצאים באזור המערב ועד שנפגוש אותם או כל קבוצה אחרת בגמר, אנחנו צריכים לעבור את משחקי הפלייאוף במזרח".
מה הוא מאחל לעצמו בשנת 2016? אחרי שנתיים כל כך אינטנסיביות, לא מפתיע שבלאט מעדיף לשמור את השאיפות והאיחולים העצמיים קרוב לחזה. “כל שנה מביאה איתה אתגרים שונים", הוא מסביר. “בחיים יש עליות וירידות ואתה חייב לנסות לשמור על עקביות. לנסות לעשות כמיטב יכולתך ולגרום שאחרים יעשו כמיטב יכולתם ולקוות שהכל יסתדר לטובה. אני תמיד האמנתי שאדם נמדד על פי מה שהוא עושה בפועל. זה סוג של מוטו עבורי. לדבר על דברים ולתכנן תוכניות זה חשוב, אבל בסופו של יום אתה נמדד על פי מה שאתה עושה. אם אתה עובד קשה, נותן את המיטב, דואג למה שקורה סביבך ולאנשים שאיתם אתה עובד, אני מאמין שהשאר כבר יסתדר לטובה".