בשוך החלומות והאכזבות, נשארנו עם המציאות. האמירות האמתיות ביותר שנשמעו היו דווקא מפיהם של אופיר מרציאנו וטל בן חיים: "המאמץ נגד בלגיה, שקול לשלושה משחקים. שני המשחקים ביחד בשלושה ימים, הם כמו מאמץ של עונה בארץ". השניים הם לא הראשונים שמדברים על ההבדל ביננו לבין הכדורגל העולמי, אבל שום גורם לא עושה דבר כדי לפתור את המצוקה.
בשבועות הקרובים יתמנה שר שיהיה אחראי על הספורט. יש לו משימה אחת קלה: לקחת את הכסף שהושקע בפרויקט פרחי ספורט, ולהשקיע אותו בהגדלת שעות החינוך הגופני בבתי הספר היסודיים והעל-יסודיים. ישראל היא המדינה היחידה בארגון ה-OECD, שבה יש רק 90 דקות חנ"ג בשבוע. זה זמן ברוטו לפני הקראת שמות וחלוקת פטורים שונים.
מחקר של אל"מ (במיל.) ד"ר אבי מויאל, בעבר קצין כושר קרבי (שהיה גם מאמן הכושר של נבחרת ישראל בתקופת אברהם גרנט), מגלה שהנוער שמגיע לצה"ל הוא פגום בסוגיית הכושר. אם לא תוגדל כמות השיעורים, יתקשו מאמנים ומגלי כישרונות לאתר ילדים בגיל שבע או שמונה, שמיועדים להיות ספורטאים.
אסור להאשים את אלי גוטמן בשיבה למציאות אחרי האופוריה באוקטובר. 45 שנה אנחנו כושלים. אם ניהול הספורט בארץ היה באמצעות חברה פרטית, הדרעקטוריון כבר היה היסטוריה. הבעיה היא שאת הספורט מנהלים פוליטרוקים בגרוש, חסרי מושג בתחום, שמחליטים בשביל כולנו. מאמן לאומי אינו הבעיה, כל אחד יכול. ללמד את הילדים והנערים, לא כל אחד יכול, וזו צריכה להיות הפירמידה.
ה-GPS חייב להיות כבר על נערים בני 15-14, ולא לגלות בגילאי בוגרים, שהכדורגלן מפיק מעצמו גג 60 דק' בקצב משחק גבוה, כפי שנהוג באירופה. אבל מישהו חייב לקבל החלטה. החלטה מהסוג שמקבל הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט, להצעיר את הקצונה בצבא; אבל מי יקבל? הפוליטרוקים שמחפשים גרוש ללירה, המאמנים שמחלטרים בגילאים הצעירים מאוד או מישהו עם חזון, שמוכן להעתיק מהעולם הנאור, כדי לא להמשיך עם הפרימיטיביות?
ואם אתם מחפשים יורש לגוטמן, אחרי ששוב כוכבינו יצפו ביורו מהבית, לכו על אייל לחמן. הוא תיאורטיקן ענק, מדבר יפה, "בלנדר" מהוקצע ואין לו דרישות. עם עשירייה בחודש (הוא יכול להמשיך לחלטר כפרשן), קאיה פיקנטו עם הילוכים ידניים מודל 2013 וסלולארי של הוט-מובייל או רמי לוי, אפשר להביא אותו לג'וב.
הוא לא יהיה יותר גרוע מקודמיו בתפקיד, הוא גם לא ישיג יותר עם הדור הנוכחי. הוא יגנוב דעת כמו כולנו, אבל את ההפרש מעלות השכר (של גוטמן כ-300 אלף דולר), נשקיע במאמנים לגיל הרך, ובחינוך למצוינות. מצד שני אפשר להמשיך בהנצחת הבינוניות, ולחלום שנגיע למפעל בינ"ל בעוד 20 שנה. אם ג'יבריל רג'וב לא יפריע לנו כמובן.