עובדת סוציאלית העוסקת במסגרת תפקידה בהגנה על קשישים קיבלה הודעה כי אישה זקנה נכוותה ממים רותחים שבנה שפך עליה. בביקור בבית היא גילתה כי הבן, בן 40, חולק מיטה עם אמו. 


במקרה אחר, בת 72 אושפזה בבית חולים. היא סבלה מדימום גניטלי ומחבורות בין רגליה ועל זרועותיה. בעלה ליווה אותה ועמד ליד מיטתה. האישה סירבה לדבר ונראתה עצובה ומוטרדת. כשהבעל יצא לקנות קפה, היא פרצה בבכי וסיפרה כי אנס אותה. 


אירוע נוסף: אישה אושפזה במחלקה פנימית בשל תלונות על כאבי בטן. בבדיקה הרפואית זוהה דימום רקטלי, וכן חבורות סימטריות על זרועותיה. חקירה נוספת של הרופא חשפה כי האישה הייתה קורבן למעשה סדום. בעקבות המקרה, הוגשה תלונה במשטרה, שחוקרת את התנהלות המוסד המטפל בקשישה. 


התעללות מינית בזקנות הוא אחד הנושאים המושתקים של החברה המערבית, הן מצד הנשים הנפגעות והן מצד אנשי המקצוע. למעשה זו השתקה של החברה כולה. זו התמונה העולה ממחקר שנערך בימים אלה באוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, בתמיכת הקרן הלאומית למדע (ISF) בהובלת החוקרות הראשיות ד”ר טובה בנד־וינטרשטיין ופרופ’ הדס גולדבלט ומרכזת המחקר ד”ר דברת הראל.


“ישנו מערך שלם של חסמים בדרך לחשיפת התופעה", אומרת ד”ר בנד־וינטרשטיין. "הספרות מלמדת כי קיים תת־דיווח על ידי אנשי המקצוע וכן של הנשים הנפגעות. נעשו מעט מחקרים בנושא וגם הם התאפיינו בבעיות מתודולוגיות שהקשו על קבלת תמונה מדויקת בנוגע לשכיחות התופעה. מצד הנשים, צריך לזכור שרבות מהן נולדו והתחנכו בתוך תרבות פטריארכלית, שבה האישה צריכה לספק את צרכיו של הבעל. לכן נשים שנפגעו מינית בתוך מסגרת הנישואים לא תפסו זאת במונחים של פגיעה. חסמים נוספים קשורים לרגשות בושה ואשמה שהנשים הנפגעות חוות, של פחד מהחמרת המצב כתוצאה מהחשיפה. דבר זה בולט במיוחד כאשר בין הנפגעת לפוגע קיים קשר של תלות או יחסי אמון. 


"מצד אנשי המקצוע והחברה בכלל, החסמים קשורים לתפיסות גילניות. אנשים זקנים אינם נתפסים עוד כאנשים מיניים. אישה זקנה נתפסת כחסרת אטרקטיביות מבחינה מינית, ולכן לא עולה האפשרות שמישהו יחשוק בה ויפגע בה מינית. לא אחת, כאשר ישנם סימנים ברורים שמצביעים על פגיעה כזאת, אנשי המקצוע מפרשים אותם באופן שגוי. ניתן לשער כי לו הייתה מגיעה אישה צעירה עם אותם הסימנים, הנורות האדומות היו נדלקות”.


אבל לא רק תפיסות גילניות מעורבות כאן. “ישנן גם תפיסות סקסיסטיות שמאפיינות תפיסות כלפי נשים בכלל”, מסבירה ד”ר בנד־וינטרשטיין. “אמירות כגון ‘היא גרמה לזה’, ‘היא רצתה את זה’. כלומר, כאשר מדובר בנשים זקנות יש לנו שילוב של תפיסות גילניות וסקסיסטיות שהופכות את מנגנון ההשתקה למסיבי במיוחד”. 


הראל. צילום: פרטי


לא פונים

מהדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, עולה כי במהלך 2017 הגיעו למרכזי הסיוע כ־47 אלף פניות. רק 1.4% מהן היו של נפגעות או נפגעים מעל גיל 65.


הספרות המחקרית מלמדת כי קיימים ארבעה מסלולים של פגיעה מינית בנשים זקנות. שני המסלולים הראשונים מתייחסים לפגיעה בתוך המשפחה
ובקהילה, והשניים האחרים לפגיעה בתוך המוסדות. המסלול הראשון מתייחס לפגיעות מיניות מצד בני זוג שנעשות לאורך שנים. אלה פגעו בנשותיהם עוד בצעירותן והפגיעה נמשכה גם לתוך תקופת הזקנה. המסלולים השניים מתייחסים לפגיעות שהתחילו בזקנה. 


“לעתים מדובר בפגיעה על רקע ירידה קוגניטיבית, אך ישנם מקרים בהם הנשים הזקנות נפגעות על ידי ילדים בוגרים או בני משפחה אחרים, כמו חתנים, נכדים, אחים ואחיינים”, מסבירה ד”ר בנד־וינטרשטיין. “נשים זקנות יכולות להיפגע בביתן גם על ידי מטפלים בשכר, שכנים ומכרים, וכן על ידי זרים. ערוץ פגיעה נוסף הוא על ידי בני זוג להיכרויות. כיום נשים רבות בנות 60 ויותר הן פעילות, עצמאיות ומעוניינות בזוגיות, פרק ב’ ולפעמים גם פרק ג’, ויוצאות
למפגשי היכרויות. גם מפגשים כאלה מסתיימים לפעמים בפגיעה מינית”. 


המסלולים השלישי והרביעי מתייחסים, כאמור, לפגיעה בתוך המוסדות. “הקטגוריה השלישית קשורה בנשים שנפגעו בצעירותן על ידי בני זוג או בני משפחה, ולאחר המעבר למוסד הן ממשיכות להיפגע", אומרת ד”ר בנד־וינטרשטיין. "לפעמים הן מתגוררות במוסד עם בן הזוג הפוגע, ובמקרים אחרים הן עשויות להיפגע במהלך הביקורים. במסלול הרביעי נמצאות נשים שהפגיעה בהן התרחשה בעקבות המעבר למוסד. זה יכול להיעשות על ידי אנשי צוות המטפלים וכן על ידי דיירים. גם פגיעה על ידי בני זוג להיכרויות יכולה להתרחש במוסדות”.


האם יש חתך משותף לקשישות שהתעללו בהן? 

פרופ’ גולדבלט: “ישנם גורמי סיכון שמעלים את הסיכוי לפגיעה. ידוע, למשל, שנשים שנפגעו בילדותן, בנעוריהן או בצעירותן חשופות לפגיעה נוספת יותר מנשים שלא נפגעו בעבר. שמענו על מקרים של נשים שבילדותן היו קורבן לגילוי עריות על ידי האח, ובבגרותן נישאו לגבר אלים שפגע בהן גם פגיעה מינית. ישנו מושג שנקרא ‘קורבנות מרובה’. הוא מתאר מצבים של נשים שעברו פגיעה דומה על ידי אנשים שונים - לדוגמה, אישה שנאנסה פעמיים על ידי תוקפים שונים - או כאלה שהיו קורבנות לסוגים שונים של פגיעה. למשל, אישה שהיא גם קורבן לאלימות פיזית וגם לאלימות מינית, ולעתים כל זה משולב גם עם ניצול כלכלי והתעללות רגשית. יש מצבים מורכבים עוד יותר, בהם האישה נפגעת גם על ידי מספר פוגעים וגם בסוגי פגיעה שונים”. 


בשלהי חודש דצמבר האחרון אושר החוק המחייב הצבת מצלמות במוסדות סיעודיים למניעת התעללות בקשישים. על פי החוק, יותקנו מצלמות הן במרחב הציבורי שבמחלקות והן במרחב הפרטי ויאפשרו השגחה על המאושפז השוהה במחיצת מטפל. אלא שעל פי האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, יותר מ־90% מהקשישות והקשישים בישראל חיים בבתיהם ורק אחוזים בודדים שוהים במוסדות. על פי הסקר האחרון שנערך על ידי משרד הרווחה, אחד מתוך חמישה קשישים היה נתון להתעללות - פיזית, כלכלית, נפשית, מינית או חברתית - בידי אדם מהסביבה הקרובה, בדרך כלל בני משפחה. 


איך מתמודדת המדינה? במשרד הרווחה מספרים על הפעלתן של יותר מ־130 יחידות למניעת התעללות והזנחה בקשישים הפרוסות ברחבי הארץ:
“היחידות מספקות מענים עבור הקשישים כגון טיפולים פרטניים וקבוצתיים, הרחקת הפוגע או מציאת מסגרת מתאימה לנפגע, העברת דווח למשטרה, ובמגוון כלים נוספים הכלולים במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה. הטיפול באוכלוסייה זו כולל התייחסות למגוון סוגי האלימות: התעללות פיזית, התעללות פסיכולוגית, ניצול כלכלי, הפרת זכויות, הזנחה והתעללות מינית”. 


ובכל זאת, למרות העלייה במספר הדיווחים בישראל, עדיין מדובר בתת־דיווח. בשנת 2016 נרשמה עלייה של 17% בדיווח על מקרי הזנחה והתעללות באזרחים ותיקים בידי מטפלים או בני משפחה, בהשוואה לשנה שלפני כן. 33% מהדיווחים היו בעקבות התעללות נפשית, 21% בעקבות התעללות גופנית ו־18% בעקבות ניצול כלכלי. 102 מקרי ההתעללות המינית בידי קרובי משפחה או מטפלים היוו עלייה של 20% בדיווח. 

צילום: קובי גדעון, פלאש 90


לא יודעים

ד"ר רותי לבנשטיין־לזר, חוקרת ומרצה בתחום משפט פלילי ומגדר ומנהלת הקליניקות המשפטיות בבית הספר למשפטים במכללה למנהל, אומרת כי מחקר שנעשה בארצות הברית על בסיס פסקי דין שעסקו באלימות מינית נגד נשים מעל גיל 60 יצר בסיס אמפירי לתופעה. "בשונה מהמחקר הגרונטולוגי והקרימינולוגי, שמראה כי קיימים סוגים שונים של אלימות מינית נגד קשישות, שהשכיחים הם במוסדות סיעודיים ובתי אבות ועל ידי בן זוג או בן משפחה, התיקים בבתי המשפט משקפים בעיקר אלימות מינית ברוטלית על ידי אדם זר, צעיר מהן, המלווה באלימות פיזית קשה ובעבירות נוספות", אומרת ד"ר לבנשטיין־לזר. "המחקר מעיד כי מרבית מקרי הפגיעות המיניות בנשים מבוגרות כלל לא מגיעים למערכת אכיפת החוק. נתונים זהים זוהו גם בקנדה".

“חלק גדול מהפגיעות נעשה בתוך המשפחה”, מציינת ד”ר דברת הראל. “נשים זקנות נפגעות בעיקר על ידי בני זוג. חלקם פגעו בהן עוד בצעירותם והפגיעה נמשכה גם לתוך תקופת הזקנה. אחרים התחילו לפגוע בזקנתם, לרוב על רקע של ירידה קוגניטיבית – דמנציה שמביאה לשינויים באישיות ולהסרת מנגנוני הבקרה. אלה מצבים מאוד מאתגרים עבור הנשים: לפעמים מדובר במערכות זוגיות שהיו טובות ומספקות, עם כבוד הדדי וקשר חם, ובשלב מסוים הבעל התחיל לפגוע, להיות מאוד תובעני מבחינה מינית, חסר התחשבות, לדרוש ממנה לעשות דברים שלא מתאימים לה. האישה מבינה מצד אחד, לפעמים גם מרחמת עליו ומנסה להיאחז בזיכרונות שיש לה מימים טובים יותר, אבל מצד שני נפגעת. היא רוצה להגן עליו ועל כבודו ולכן לא מספרת ולא פונה לעזרה”.


ראיתן מקרים של פגיעות בידי בני משפחה נוספים, מלבד בן הזוג?

“יש נשים שנפגעות על ידי ילדים בוגרים. ממה שפגשנו עד כה, בדרך כלל פגיעה זו מתרחשת על רקע של מוגבלות נפשית של הבן הפוגע, או כאשר הוא נתון להשפעת סמים או אלכוהול. ישנם מקרים של פתולוגיה משפחתית, המתאפיינת בחוסר גבולות ברורים בין האם והבן, יחסים סימביוטיים שבהם תהליך הנפרדות לא הושלם ויש בלבול במערך התפקידים והיחסים במשפחה. שמענו גם על מקרים שבהם האם נענתה לבקשתו של הבן וסיפקה את צרכיו המיניים מתוך תקווה שהוא לא יפגע בנשים אחרות. גם בני משפחה מדרגת קרבה רחוקה יותר עלולים לפגוע: נכדים, אחים וקרובים אחרים”. 


מהם הכשלים העיקריים בטיפול בקשישים?

“ראשית, התפיסות החברתיות שהוזכרו, גילנות וסקסיזם, שגורמות להשתקה ומקשות על חשיפת התופעה. בנוסף, המודעות הנמוכה בקרב אנשי המקצוע: רופאים, עובדים סוציאליים, אחים ואחיות. כתוצאה מכך, חסר ידע באשר לדרכי האיתור והזיהוי וחסרים שירותים שמתמחים בנושא”. 


מה אפשר לעשות כדי לשנות את פני הדברים?

“קודם כל להגביר את המודעות בציבור לכך שקיימת תופעה כזאת. להוסיף את הנושא הזה כגוף ידע שיילמד בתוכניות הכשרה לאנשי המקצוע. במוסדות השונים חייב להיות פיקוח קפדני, לזכור שפגיעה מינית בקשישה יכולה להיות גם פגיעה ללא מגע, על רקע של ביזוי והשפלה”. 

47 אלף פניות, 11,778 חדשות

מהדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לשנת 2018 עולה כי במהלך שנת 2017 הגיעו למרכזי הסיוע כ – 47,000 אלף פניות, מתוכן  11,778 פניות חדשות. ב42% מהפניות הנפגעת בגירה. בין הגילים 41-60, 7.5% מהפניות המדווחות על פגיעה עכשווית בין הגילים 41-60, לעומת 1.5% בגיל 61 +. ב1.4% מהמקרים, הנפגע/ת מעל גיל 65.
 
קארין זיו, רכזת "אף פעם לא מאוחר" תוכנית ייחודית לסיוע, טיפול ומניעת טראומה מינית בבגרות המאוחרת ובזקנה, וטלי ארבל לוי, רכזת הסיוע במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית השרון, אומרות שמהנתונים שיש בידיהן, פגיעה מינית היא תופעה רחבה. 1 מכל 3 נשים נפגעו מינית במהלך חייהן, וכן מספר גדול של גברים. במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מתקבלות מדי שנה עשרות אלפי פניות, אך רק מקצתן מגיעות מנשים ומבוגרים בגיל השלישי. באוכלוסייה זו קיים  תת דיווח משמעותי - הן מבחינת דיווח עצמי של נפגעות, והן מבחינת איתור הפגיעה על-ידי גורמים מקצועיים. 

למיעוט הפניות למרכזים ולגורמי הטיפול יש מגוון סיבות: התחושה היא שאין טעם לטפל בגיל מבוגר; החשש ש"לא יאמינו לי"; בדומה לנפגעות ונפגעים בגילאים צעירים יותר, ואף ביתר שאת, יש תחושה חזקה של בושה ואשמה.  כאמור, לצד זה ישנם קשיי איתור וזיהוי בקרב אנשי מקצוע. בין היתר, על רקע מחסור בכלים להתמודד עם חשיפה של פגיעה מינית; העדר ידע מקצועי שיסייע באיתור, וחשש מלפרק הגנות של נפגעות ונפגעים שחוו פגיעה בעברם ומתמודדים עם השלכותיה גם בזקנתם.  

מהם סימני האזהרה שיש לתת עליהם את הדעת?
"השלכות של פגיעה מינית מוקדמת עלולות להחריף עם חלוף השנים ובוא הזקנה", אומרות זיו וארבל לוי. "השלכות הפגיעה 'מתחפשות' לעיתים למופעים של דיכאון, הימנעות וקשיי שינה, אשר עלולים להיות מאובחנים כדמנציה או מחלת נפש אך למעשה הינם השלכות ארוכות טווח של טראומה מינית מוקדמת. על רקע המחקרים והעדויות על קיומה של תופעת הפגיעה המינית בקרב האוכלוסייה המבוגרת, על אנשי המקצוע והסביבה הקרובה לקחת בחשבון שמשבר עכשווי בזקנה עלול להיות למעשה טראומה מהעבר שפורצת שוב, או אירוע פגיעה שמתרחש בתקופת הזקנה.

חשוב שגורמים בקהילה, עובדי הרווחה, ורופאי המשפחה יכירו את  התופעה ואת סימני הזיהוי  הפיזיים והנפשיים שעלולים לרמז על קיומה של פגיעה, ביניהם - סימני חבלה, דלקות חוזרות בדרכי השתן, דימום וגינאלי,  הסתגרות והימנעות פתאומיים, הפרעות אכילה וקשיי שינה". 

לכתבות נוספות במעריב נשים,
לחצו כאן