אונס בחדר מיון, ומעשה סדום במוסד: האלימות המינית נגד קשישות מושתקת

מהדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, עולה כי במהלך 2017 הגיעו למרכזי הסיוע כ־47 אלף פניות. רק 1.4% מהן היו של נפגעות או נפגעים מעל גיל 65.

פרופ’ גולדבלט: “ישנם גורמי סיכון שמעלים את הסיכוי לפגיעה. ידוע, למשל, שנשים שנפגעו בילדותן, בנעוריהן או בצעירותן חשופות לפגיעה נוספת יותר מנשים שלא נפגעו בעבר. שמענו על מקרים של נשים שבילדותן היו קורבן לגילוי עריות על ידי האח, ובבגרותן נישאו לגבר אלים שפגע בהן גם פגיעה מינית. ישנו מושג שנקרא ‘קורבנות מרובה’. הוא מתאר מצבים של נשים שעברו פגיעה דומה על ידי אנשים שונים - לדוגמה, אישה שנאנסה פעמיים על ידי תוקפים שונים - או כאלה שהיו קורבנות לסוגים שונים של פגיעה. למשל, אישה שהיא גם קורבן לאלימות פיזית וגם לאלימות מינית, ולעתים כל זה משולב גם עם ניצול כלכלי והתעללות רגשית. יש מצבים מורכבים עוד יותר, בהם האישה נפגעת גם על ידי מספר פוגעים וגם בסוגי פגיעה שונים”.

“יש נשים שנפגעות על ידי ילדים בוגרים. ממה שפגשנו עד כה, בדרך כלל פגיעה זו מתרחשת על רקע של מוגבלות נפשית של הבן הפוגע, או כאשר הוא נתון להשפעת סמים או אלכוהול. ישנם מקרים של פתולוגיה משפחתית, המתאפיינת בחוסר גבולות ברורים בין האם והבן, יחסים סימביוטיים שבהם תהליך הנפרדות לא הושלם ויש בלבול במערך התפקידים והיחסים במשפחה. שמענו גם על מקרים שבהם האם נענתה לבקשתו של הבן וסיפקה את צרכיו המיניים מתוך תקווה שהוא לא יפגע בנשים אחרות. גם בני משפחה מדרגת קרבה רחוקה יותר עלולים לפגוע: נכדים, אחים וקרובים אחרים”.

“ראשית, התפיסות החברתיות שהוזכרו, גילנות וסקסיזם, שגורמות להשתקה ומקשות על חשיפת התופעה. בנוסף, המודעות הנמוכה בקרב אנשי המקצוע: רופאים, עובדים סוציאליים, אחים ואחיות. כתוצאה מכך, חסר ידע באשר לדרכי האיתור והזיהוי וחסרים שירותים שמתמחים בנושא”.