חבריה של נאווה ביבי, אשת התיירות והמסעדנית הירושלמית שהלכה לעולמה לפני כחודש בגיל 76, מתקשים להשלים עם היעדרה. "לא נתפס לי עדיין שנאווה איננה", אומרת יערה שילה, חברת סיעת התעוררות בירושלים. "להרבה אנשים זה לא נתפס. כמויות הטוב שהיא הביאה לעולם הן מדהימות. בהלוויה שלה היו חיילים, זקנים, חרדים. אפילו המנקה של הרחוב שבו נמצאת המסעדה שלה בא לשבעה ולא הפסיק לבכות. איבדנו אישיות גדולה".

ביבי ז"ל אכן הייתה סוג של מוסד בירושלים. בסוף שנות ה־60 כיהנה כמנכ"לית מלון קינג דיוויד, ומתוקף כך אירחה בו מנהיגי עולם. בהמשך שימשה כמנכ"לית מלונות נוספים בארץ, הפעילה את מסעדת "ירושלים הקטנה" בבית אנה טיכו, ובשנת 2014 פתחה את מסעדת "פיקולינו" בכיכר המוזיקה שבנחלת שבעה. 

"נאווה ומשפחתה הם יוצאי דופן", מספרת שילה. "לא היה מצב שמישהו יזדקק למשהו, והיא לא תשים לב. הכרתי אותה דרך חברה משותפת. יום אחד גיליתי שבימי שישי בבוקר היא מארחת ב'פיקולינו' חיילים בודדים. אמרתי לענת, הבת שלה: 'איך לא ידענו שאתם מארחים חיילים?', היא ענתה שאפשר לעשות דברים טובים בלי ליידע את כל העולם. בלוויה גיליתי שנאווה תמכה גם בישיבה ובילדים בסיכון". 

אילו תכונות נוספות הערכת בה?

"היא הייתה אחת הראשונות שפרצו לנשים את הדרך. בתור פעילה ציבורית, ראיתי בה מודל לחיקוי כמי שלמרות הקריירה, לא ויתרה מעולם על המשפחה. קיבלתי את הפטירה שלה בשוק. היא הייתה אדם מאיר ומיטיב. היה בה שילוב של אצילות, ערכים, ענווה ודרך ארץ. מצד שני, היא ידעה להביא לבמה את הדברים החשובים מבלי לפגוע באחרים". 

"את נאווה הכרתי לפני למעלה מ־30 שנים, עוד לפני שנכנסה לתחום המסעדנות", מספר שלום קדוש, השף הראשי של רשת מלונות פתאל ולאונרדו פלאזה בירושלים. "הכרנו כשעבדה במלון שרתון פלאזה (כיום לאונרדו פלאזה) כמנהלת משאבי אנוש. ראיתי את הרגישות שלה. בנוסף לצרכים של המלון, היא תמיד דאגה לצורכי העובדים. כשהחליטה להיכנס לענף המסעדנות, הופתעתי. חשבתי: מדוע לה להיכנס לתחום כל כך תובעני ודורסני? אבל נאווה הוכיחה שבעזרת ניהול נכון, תבונה ורגישות אפשר להצליח. והיא אכן הצליחה בגדול במסעדות שלה. לפעמים הייתי עובר בנחלת שבעה ונכנס להגיד לה שלום. השירות האישי והקשר שלה עם האורחים עשו את ההבדל". 

שם בינלאומי

"בדיוק כמו שנאווה טיפלה בנשיאים ובראשי ממשלה, כך היא טיפלה גם באנשים רגילים. זו הייתה הגדולה שלה", מספרת גם חברתה, העיתונאית שרה דוידוביץ'. "לחייל בודד היא התייחסה כמו לנסיך ולמלך. היא הייתה תמיד מתוקתקת, מסודרת ומאוד פרפקציוניסטית. אישיות אדירה".

את ביבי הכירה דוידוביץ' עוד מימי מלון קינג דיוויד. "היא הייתה אדם עם נתינה בלתי רגילה, תומכת בנזקקים, בחיילי צה"ל", היא מספרת. "היא הייתה מפנקת כל מי שנכנס אליה. אין אחד שהכיר את נאווה ולא חש כאב עצום על כך שלא יראה אותה יותר. המסעדה שלה הייתה שוקקת חיים ורכשה לעצמה שם בינלאומי. הייתה הערצה ענקית לנאווה. אצלה העבודה לא הייתה על בסיס של ביזנס, אלא על בסיס נתינה ענקית". 

דוידוביץ' עדיין לא מעכלת את לכתה. "אני מרגישה אותה בתוכי", היא אומרת בכאב. "לא כל אחד מקדיש את כל חייו לנתינה ועשייה. אני לא יכולה להאמין שנאווה איננה".