אחת העובדות שאני הכי גאה בהן היא עובדת היותי נכדתו של הרב אברהם חזן ז”ל – הרב הראשי של המשטרה והשב”ס. מפעל חייו של סבי ומורי היה שיקום אסירים. סבא ידע לראות את האדם שמתחבא בתוך השפלים שבפושעים, להתחבר אליו ולעזור לו לחזור בתשובה אמיתית, להגיע לחרטה ובסופו של דבר לתיקון המידות ולשילוב בחברה.




שני מפתחות הפכו את סבי לאהוב בקרב אוכפי החוק והעבריינים כאחד: יכולתו לראות את האדם והבנתו שמטרתו הסופית של המאסר אינה ענישה לשמה, אלא שילובו מחדש של אדם בחברה.




אבל למרבה הצער, יש מצבים שבהם אפשרות השיקום היא קלושה ביותר – ויש דווקא להחמיר ענישה - וזאת כאשר מדובר במחבלים. כמעט כל פיגוע שהתבצע בתקופה האחרונה מגלה את הקשר לאסיר. או שהמחבל עצמו כבר היה בכלא הישראלי; או שמחבל משוחרר היה הראש המתכנן מאחורי הפיגוע.




גם אתמול, בפיגוע בצומת גוש עציון שהסתיים בנס, התברר כי המחבלת אמל טקאטקה, בת 25 מבית פאג'ר, כבר הייתה חודשיים בכלא הישראלי. היא נעצרה במרץ 2011 ושוחררה ב-30 במאי 2011 אחרי שיידתה אבנים. אז היא התכוונה להרוג וקיבלה עונש קל, והיא התכוונה להרוג גם אתמול, הפעם בסכין, אך למרבה המזל, שוב ללא הצלחה.




יש דוגמאות ללא סוף: גם המחבל שירה ביהודה גליק, מועתז חיג'אזי, היה אסיר משוחרר; המחבל שרצח את נצ"מ ברוך מזרחי ז"ל, זיאד עוואד, היה משוחרר מעסקת שליט; מתכנן החטיפה של שלושת הנערים היה משוחרר עסקת שליט.




במדעי הקרימינולוגיה יש מושג מוכר שנקרא "רצידיביזם" - תופעה שבה עבריין משתחרר מהכלא ואז חוזר לפשע. בחברה האזרחית שיעור הרצידיביזם לפעמים מגיע עד 50%. במדינות מתוקנות כדי להפחית את שיעורי החזרה לפשע עוברים האסירים המשוחררים תוכניות לשיקום ושילוב מדורג בחברה על מנת להפחית את הסיכויים שהאסיר יחזור לראות שוב את הכלא מבפנים.




הבעיה היא שכאשר מחבלים משתחררים, הם לא עוברים תוכנית שיקום, אלא להפך. השילוב שלהם בחברה הפלסטינית רוויית ההסתה נותן להם חיזוק על מעשיהם מהנהגת הטרור. מחבלים המצהירים עם יציאתם מהכלא שישובו לדרך הטרור לועגים למי שמאמין שהם כבר "ריצו את עונשם", ולכן יחזרו לחיים נורמטיביים.




כשמערכת המשפט מתייחסת למחבלת כמו טקאטקה כאזרחית עבריינית, היא בעצם לא מפנימה שאנחנו במשחק אחר מול הפלסטינים. לא מדובר באזרחים פושעים, אלא בחיילים בצבא טרור שפועלים נגד מדינת ישראל. שרשרת של ארגוניים אזרחיים כמו "נשים למען אסירות פוליטיות" מגנים על זכויותיהם של המחבלים, ומערכת הביטחון צריכה לעמוד מול מערכת משפט רחמנית ששבויה בשיח זכויות פרט. השיח הנכון במקרה של המחבלים הוא זה של מערכת הביטחון. ומה לעשות, יש בו גם ביטויים כמו "גירוש", "הריסת בתים" ו"מעצרים מנהליים".