בנימין נתניהו, יאיר לפיד ועושי דברם אומנם מטיחים זה בזה האשמות דרמטיות, במסגרת מסע הבחירות שכבר החל, אבל האמת היא שלממשלה הזו לא היה מעולם סיכוי לשרוד. לידתה הייתה לא פחות מאלכימיה פוליטית, ופלא כיצד הגיחה מלכתחילה לאוויר העולם. גם השרידות שלה היא כצפוי – מריבות, שיתוק וקריסה. לכן, טוב עשה נתניהו עכשיו, כשהתעשת והחליט לתקן את הטעות הראשונית של הקמת היצור הפגום ששמו הקואליציה הנוכחית. 


הבעיה מתחילה כבר במפלגות שמרכיבות את המשט הקואליציוני הזה. לפחות שתי ספינות חסרות פשר וקשר הצטרפו אליו – האחתספינה של פליטים פוליטיים, המכונה "התנועה". כל קשר, אידיאולוגי או אחר בין חבריההשונים מקרי בהחלט, פרט לחיפוש אחר רפסודה שתאפשר לנאחזים בה לשרוד באוקיינוס הפוליטי. השנייה היא ספינת מהגרים פוליטיים – יש עתיד, המחברת את נוסעיה שאיפה אחת - פלטפורמה שתוביל אותם לעולם החדש, הכנסת. אם מישהו יכול לומר היום מה הקשר בין עמיר פרץ לאלעזר שטרן, ומה הקשר בין יעקב פרי לשי פירון - שיקום.


אקט הפתיחה של הקואליציה הזו היה גם המופרך ביותר – כניסתה של ציפי לבני כשרת משפטים לממשלה בראשות הליכוד. מעבר לדם הרע שנובע מההיסטוריה המשותפת של ראש הממשלה ושרת המשפטים, לבני מציגה היום אנטיתזה לכל עקרונות היסוד שעליהם היא עצמה גדלה ושעדיין מובילים את הליכוד והמחנה הלאומי. לבני מודל 2014 היא תואמת זהבה גלאון, שכל ישיבה משותפת שלה עם מרבית מרכיבי הקואליציה הייתה פצצת זמן שכל בר דעת ידע שהיא תתפוצץ לבסוף.


יש עתיד היא מפלגת אווירה כמעט חדפעמית, שספק אם יישאר ממנה זכר בעוד חמש שנים, אבל בכל זאת היה היגיון בחבירה שלה לליכוד ולבית היהודי, רק על בסיס מצע משותף מצומצם וברור. רק אם היו משלבים ידיים כדי לחולל מהפכה בנשיאה בנטל ובתחום הכלכלי-חברתי. לו היו מתרכזים רק בשני התחומים הללו, ניתן היה להפוך עולמות: לגייס ולשתף חרדים וערבים בצבא, בחברה ובמשק, לשבור את הוועדים השמנים ולרסק את המיסוי המוטרף שמוטל עלינו.


אבל גורמי השמאל ביש עתיד לא הצליחו להתאפק, ולפיד עצמו לא השכיל לרסן אותם. הם התחילו להדליק את האש הזרה וחסרת התוחלת של הוויכוח הפלסטיני, ולפיד, מרוב מצוקה, הצטרף אליהם במעלה הדרך. כך הוא שמט את הפלטפורמה היחידה שאפשרה לשים בצד את המחלוקות התיאורטיות ולקדם רפורמה הרת גורל. כזו שהייתה תורמת לכולנו ואולי גם בונה את יש עתיד.



וכך הגענו עד הלום, לנקודה שבה הכל תקוע והכל מסע בחירות. מלכתחילה עשה לפיד טעות פטאלית, כאשר ממרומי אפס ההשכלה והניסיון שלו הסכים לקחת את המשרד המקצועי והמתסכל ביותר – האוצר. כצפוי, הוא נכשל כישלון חרוץ, ולכן עכשיו בחושיו השיווקיים הוא מנסה לזייף תמונות הצלחה, לצורכי הבחירות. לבני מגלה, אומנם, אלסטיות אידיאולוגית מרחיקת לכת, אבל עדיין היא מתייצבת מאחורי העקרונות המובהקים של השמאל הישראלי.


התוצאה – הליכוד והבית היהודי לא מצליחים לקדם את השקפת העולם שעל בסיסה הם נבחרו. במישור הלאומי, המשפטי, ההתיישבותי וגם הכלכלי-חברתי, הכל סתום. ולכן - הקדמת הבחירות לא מנחיתה עלינו כל טרגדיה, בסך הכל יש לה סיכוי לתקן את טעויות העבר.