שערוריית השחיתות השלטונית בישראל ביתנו היא אחת מאלף או יותר שטרם נחשפו. המסקנה הברורה מהפרשה היא שהשיטה שלפיה עמותות שמנהלות כספים מתוקצבים/ציבוריים בהיקפים של עשרות/מאות מיליוני שקלים בשנה ומקימות חברות ניהול פרטיות - אינה מתאימה יותר.
איגוד הכדורסל הוא הדוגמה הטובה ביותר, וחקירה נמרצת של רשויות האכיפה הייתה מפרקת את האיגוד לגורמים. איגוד הכדורסל תוקצב ב־14.9 מיליון שקל בשנת 2013 (13.2 מיליון מהטוטו, 1.7 מיליון ממנהל הספורט), ומתקיימות בו שערוריות מדי יום. מאחר ש־39 חברי ההנהלה הם מתנדבים שתמיד "לא ידעו על זה, ופעם ראשונה הם שומעים על זה", בכל דבר ועיקר מנהל את האיגוד יעקב בן שושן בשכר שנתי של 412,134 שקל בשנת 2013.
בן שושן נעצר ב־18 ביוני 2013 בחשד לביצוע עבירות מס משנת 2005. הוא שוחרר בערבות של 350 אלף שקל, עצמית וצד שלישי. הקואליציה בהנהלה ממשיכה לתמוך בו. רו"ח איציק סלובודיאנסקי, שנשכר על ידי האופוזיציה (סיעת "עוז", תשעה חברים) לבדוק את מאזן האיגוד, מצא שהתשלום לייעוץ משפטי חיצוני, של משרד קרמר־שניידר־שפירא, כלל חריגות בסך 1,543,319 שקל בשנים 2014־2012. מדובר בחיוב שכר טרחה על ייעוץ משפטי שהמשרד היה חייב לבצע, באמצעות ההסכם שנחתם איתו בשנת 2000, אך גבה לכאורה גבייה חריגה לכאורה. הנהלת האיגוד מסרבת לתבוע את החזר הכסף מסיבות השמורות עמה.
בן שושן נעצר ב־18 ביוני 2013 בחשד לביצוע עבירות מס משנת 2005. הוא שוחרר בערבות של 350 אלף שקל, עצמית וצד שלישי. הקואליציה בהנהלה ממשיכה לתמוך בו. רו"ח איציק סלובודיאנסקי, שנשכר על ידי האופוזיציה (סיעת "עוז", תשעה חברים) לבדוק את מאזן האיגוד, מצא שהתשלום לייעוץ משפטי חיצוני, של משרד קרמר־שניידר־שפירא, כלל חריגות בסך 1,543,319 שקל בשנים 2014־2012. מדובר בחיוב שכר טרחה על ייעוץ משפטי שהמשרד היה חייב לבצע, באמצעות ההסכם שנחתם איתו בשנת 2000, אך גבה לכאורה גבייה חריגה לכאורה. הנהלת האיגוד מסרבת לתבוע את החזר הכסף מסיבות השמורות עמה.
אלה רק שתי דוגמאות על ניהול לא תקין בלשון המעטה. איגודי הספורט מנהלים כסף ציבורי בהיקפים של מיליארדי שקלים בשנה – ללא שום ביקורת משמעותית. גם כאשר מתגלים ליקויים, התגובה היא רק שלילת אישור מנהל תקין, שבלעדיו לא ניתן להעביר הקצבות ציבוריות לאותו איגוד.
בסוגיית איגודי הכדורסל והכדוריד, לנוכח הממצאים שהתגלו בחקירת להב 433, חייב משרד רשם התאגידים והעמותות למנות מנהל מיוחד מטעמו לשניהם. השיטה שבה מנוהל כסף ציבורי בהיקפי ענק באותם איגודים היא מבט על החוק במדינה כאל המלצה בלתי מחייבת. ברצותם ירצו, וברצותם לא ירצו. באיגוד הכדורסל, יו"ר ועדת הכספים היה גם הגזבר. איך ייתכן מצב כזה? מי בדיוק בודק את מי? אבל כששואלים שאלות, התשובה אחידה: לא שמעתי, לא ראיתי, פעם ראשונה שאני שומע על זה. פשוט אג'נדה שאומצה משלושת הקופים.
שום גורם ממלכתי לא יודע מה עושים בכסף. במועצה להסדר הימורים בספורט, הבנק המרכזי של הספורט בישראל, שהכנסותיו לדברי היו"ר צחי פישביין אמורות השנה להגיע ל־2.5 מיליארד שקל, מחליטים על תקצוב בשיטות פסולות. אם היועמ"ש של המועצה קובע במכתב רשמי לדירקטורים שהסכם השיווק עם הליגות המקצועניות (240 מיליון שקל בשלוש שנים) אינו תקין, איך הוא מאושר בדיוק? ואיך חברי הדירקטוריון (11, כולל נציגי משרדי ממשלה) לא תובעים מהיו"ר פישביין לפרסם את חשבון ההוצאות האישיות שלו בשתי הקדנציות האחרונות? מתי בדיוק מתכוונים חוקרי יחב"ל להגיע למשרד הטוטו בפתח תקווה? כי יפה שעה אחת קודם.
פישביין, כמו כל היו"רים וחברי ההנהלות בספורט (58 איגודים מתוקצבים), הם מתנדבים שהציבור אינו יודע מה היא עלותם האמיתית. כסף ציבורי דורש מקצוענות, עם ביטוח מקצועי לדירקטורים שמחליטים. הגיע הזמן להפסיק להוציא שם רע לחלטורה. אנחנו כבר לא בתקופת חומה ומגדל, אף שהשיטה לא השתנתה.