לפני ארבעה חודשים, רגע אחרי שאני ושתי חברות טובות הזמנו כרטיסי טיסה לפסח הקרוב, רכשתי בחנות האפליקציות של אפל אפליקציה שנועדה לעזור לי לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי עד לרגע שבו נעלה למטוס. שלושה דולרים שלמים שילמתי עבור הבעלות על היישומון הצבעוני והקולני, בתקווה שההתחייבות הכלכלית הכבירה הזאת תגרום לי, לשם שינוי, להגשים איזו מטרה או לסמן איזה וי רפה. מאז, לאפליקציה יש מטרה עיקרית אחת: להזכיר לי פעם בשבוע שאני כישלון מוחץ בכל מה שנוגע להגשמת יעדים.
קצת כמו ההליכון הביתי שהופך לקולב לבגדים, כך גם האפליקציה ההיא נותרה באייפון שלי כאנדרטה דוממת למטרות הנחשקות שלי, שכנראה כבר לא יושגו לעולם: לא חסכתי את הכסף שרציתי לקראת הטיול, לא השלתי ממשקלי, לא מצאתי אהבה. ומדי מוצאי שבת - זמן התזכורת שהגדרתי בעצמי באפליקציה - כשהיא מתחננת בפני שאזין לתוכה את פרטי ההתקדמות שלי, אני מושיטה אצבע עצלה ומעלימה את התזכורת המכאיבה הזאת מהמסך וגם מהזיכרון. לכל סיפור כזה יש “אבל", ובמקרה הזה, ה"אבל" הזה מגיע בדמותו של מארק צוקרברג, שהנהיג מסורת שנתית מעיקה בחממת הניסוי האנושי שלו, שאנחנו נוהגים לכנות אותה “פייסבוק". פעם בשנה, לקראת סוף דצמבר, מציעה פייסבוק לערוך עבורנו סיכום שנתי. ממה שזכור לי, לרוב היה מדובר בסרטונים חביבים, שעם המוזיקה והאפקטים הנכונים, הצליחו לגרום גם לשנה הכי קודרת להיראות עליזה.
אלא שהפעם החליטו ללכת שם על סיכום בתמונות, נטול פסקול ואקססוריז ויזואליים מעניינים. סתם, סיכום ישנוני ועצל, מקושט בכמה איורים, שיש לגלול כלפי מטה כפי שגוללים את הפיד. וכפי שאפשר לצפות מהגוש הרובוטי חסר הרגישות הזה, הוא ליקט עבורי את הרגעים הכי אזוטריים, משמימים, המלווים באנשים הכי לא רלוונטיים ובחר לכפות עלי את הסיכום השנתי המעליב הזה כדי לומר לי, בדרכו האלגוריתמית, שהייתה לי שנה מעפנה. אני מניחה שעבור אנשים מסוימים, סיכום השנה כולל גם רגעי חיים משמעותיים או סתם מרגשים - קבלת תעודה, לידת ילד, חתונה, חופשה מלהיבה. עם קצת מזל, ייתכן שפייסבוק הצליחה לזהות את העניין ולדלות את התמונות הנכונות לתוך הסיכום השנתי. אבל לא אצלי. גם לי היו כמה רגעים חשובים ב-2014.
למשל, כשהוזעקתי לשמש ככותבת מחליפה לאחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות עלי והגשמתי חלום קטן, או כשעזבתי את דירתי בתל אביב לטובת גבעתיים (ומשהו בי מת תוך כדי כך). היו לי אפילו כמה סטטוסים משמעותיים שגרפו לא מעט לייקים ותמונות פופולריות לא פחות, אבל את זה פייסבוק לא טורחת ללקט לסיכום השנה האווילי שלה. היא בוחרת באקראי, לפי אלוהים יודע איזה עיקרון, כמה רגעים חסרי חשיבות, עוטפת אותם באיורים של בלונים צבעוניים וכמו ילד שהרגע חזר מהגן עם מתנת יום האם רעועה ומלאה בדבק, נורא גאה בעצמה כשהיא מכריזה “היי, הייתה לך אחלה של שנה! נתראה בשנה הבאה!".
לא הייתה לי אחלה שנה, זה בדיוק העניין. הייתה לי שנה שחלפה במהירות־על ולא הספקתי לעשות בה אפילו שמינית ממה שתכננתי. אין לי מושג איך הזמן הצליח לנזול לי כל כך מהר מהידיים, אבל סיומה של 2014 ותחילתה של 2015 מצליחים לדכא אותי, אפילו לשתק מהפחד: איך יכול להיות שכבר נגמרה עוד שנה? מי הסכים לעניין הזה? ואיך? ולמה פייסבוק צריכה להזכיר לי את זה? וגם אם ניסיתי להימנע מסיכום השנה הזה, הרשת כפתה אותו עלי - ברגע שהצצת בסיכום השנה של מישהו אחר, נגזר עליך לחזות גם בזה שלך. ואני לא היחידה שמרגישה ככה: בשבוע האחרון הרשת התמלאה בדיווחים על אנשים שנפגעו מסיכומי השנה, שנבחרו להם דווקא הרגעים הכי עצובים או הכי גרועים, כמו אריק מאייר האמריקאי, שבתו מתה מסרטן, והתחלחל לראות כשפייסבוק שאבה את התמונה שלה לתוך הסיכום ובישר לאריק ש"ככה נראתה השנה שלך!".
כמו אפליקציית השגת היעדים ההיא, שלא עושה כלום חוץ מלהזכיר לי ששוב ויתרתי לעצמי, גם סיכום השנה של פייסבוק מזכיר לי שכלום לא היה מוצלח השנה והמעט שאיכשהו העניק תחו־ שה של הצלחה או כיבוש יעדים - לא היה מספיק חשוב כנראה כדי שהאלגוריתם יזהה אותו ככזה. העניין הוא שפייסבוק לא באמת מעוניינת לסכם עבורנו את השנה. השנה שלנו לא מעניינת את החברים שם, בפאלו אלטו, הם פשוט רוצים לגרום לנו לשתף בעוד משהו ולתת לייק לעוד מישהו.
אולי זה סימן לא רק לכך שבפייסבוק שכחו לרגע שהמשתמשים שלהם הם בני אנוש נושמים, בעלי איברים מתפקדים נוספים מלבד אגודל, אלא גם לעובדה שהחיים האמיתיים לא יכולים לקבל ייצוג אמין ברשת החברתית ושאי אפשר לדחוס שנה שלמה לתוך כמה פריימים במחשב. לא, פייסבוק, השנה שלי לא נראתה כך, אבל את בהחלט גורמת לה להיראות רע. ובמילא זה לא משנה - אחת ההחלטות שלי לשנה החדשה היא לחיות קצת פחות בפייסבוק וקצת יותר בעולם האמיתי.