מחר (רביעי) ייערכו הבחירות לראשות הליכוד שבהן מתמודדים בנימין נתניהו, דני דנון ויואב קיש. משה פייגלין פרש מהמרוץ. הדעת נותנת שנתניהו יגבר בקלות על דני דנון. בתחילת פרשת קורח כותב רש"י: “קורח – שפיקח היה - מה ראה לשטות זו?". אותה שאלה שואלים כיום רבים על דני דנון “מה ראה לשטות זו?". האם אינו מבין לבד שהוא הולך להפסיד בבחירות האלה? האם לא חבל על הזמן ועל הכסף? מאידך גיסא, יש היגיון אסטרטגי מאחורי המהלך התמוה לכאורה.
גם דני דנון יודע שאין לו סיכוי מול נתניהו. אבל דנון אינו טיפש. הוא מבין עוד משהו שרוב הציבור אינו מבין: בקמפיין הזה דנון אינו מעוניין לנצח את נתניהו - אלא את מירי רגב וחבריה. הכיצד? הרי הם לא מתמודדים על ראשות הליכוד. נכון. אבל הם מתמודדים מול דנון בפריימריז. זירת הפריימריז דומה לזירת אגרוף. גם בפריימריז יש שלשה סוגים של שחקנים - במשקל כבד, בינוני וקל. בעלי משקל כבד הם השרים ומספר חברי כנסת מצטיינים כמו אופיר אקוניס ויריב לוין. מתאבקים במשקל בינוני הם שאר חברי כנסת מהספסלים האחוריים, בהם דני דנון.
שחקני משקל קל הם מתמודדים חדשים או חברי כנסת לשעבר כמו איוב קרא ומיכאל רצון. סביר שהמתאבקים במשקל הכבד ייבחרו לשמונת המקומות הראשונים ברשימה הארצית של הליכוד. על שבעת המקומות הבאים מתמודדים כ־ 20 חברי כנסת וכוכבים מבחוץ, שנחשבים משקל בינוני. דנון הוא רק אחד מהם. זו תהיה תחרות קשה מאוד. מחציתם לא יצליחו להיכנס לכנסת, ורק אחד או שניים מהם יקבלו תפקיד מיניסטריאלי. ההתמודדות של דנון מול נתניהו מעניקה לו פור פסיכולוגי עצום על מתחריו בפריימריז.
בזכות התמודדותו במערכת בחירות אחת, הוא יזכה במיקום גבוה יותר במערכת בחירות אחרת. ראשית, מעמדו משתדרג בתת ההכרה של הבוחרים, שרואים אותו בטעות כאילו הוא אחד מבעלי משקל כבד. הרי הוא נאבק באלוף הליכוד, ראש התנועה. הוא משחק בזירה של הגדולים. הוא מצטייר כבעל כוחות שווים לנתניהו, אף על פי שכנראה הוא יפסיד בקרב. בשפה הפוליטית זה נקרא מיצוב. עוד טקטיקה של השגת יתרון אלקטורלי. שנית, מערכת הבחירות לראשות הליכוד מעניקה לדנון חשיפה תקשורתית רבה מאוד, שמתחריו בפריימריז יכולים רק לחלום עליה. בשבועות האחרונים שמו מפורסם ונישא בפי כל, ובמיוחד בקרב הליכודניקים בעלי זכות הבחירה בפריימריז.
יוצא, איפוא, שמבחינה אסטרטגית דנון קפץ כיתה לקראת הבחירות הפנימיות. הרקע הזה יכול להסביר את ההתמודדות התמוהה לכאורה של דנון נגד נתניהו. אבל זה לא יכול להסביר מדוע גורר דנון את תנועתו לעוד הוצאות על בחירות מיותרות. מעניין לגלות שהציבור שלו מקבל בשלוות נפש את הטרחה שהוא גורם לליכודניקים ואת ההוצאות הכספיות על בחירות שתוצאותיהן ידועות מראש.
הכותב הוא אסטרטג פוליטי ומחבר הספר “מה למדנו מארתור פינקלשטיין"