היא עדיין אינה בת שנתיים וכבר הולכת בדרך כל ארץ, ואנו הולכים לבחירות, אף שאינן מנבאות טוב לרוב מפלגות הקואליציה. ככלות הכל, מה זה כבר בחירות כל שנתיים בשביל מדינה עשירה, איתנה ונטולת בעיות כישראל. קטן עליה. ולחשוב שאחרי הבחירות הקודמות היה נראה שמצבו של נתניהו אידיאלי מפני שעומדות לפניו מגוון אפשרויות להקמת קואליציה יציבה וארוכת ימים. הוא בחר לבסוף במי שבחר להיות שותפיו, חלקם לא טבעיים בעליל, ובתוך זמן קצר, בתום האופוריה ההתחלתית, התברר שזוהי קואליציה רעועה ומסוכסכת, ללא עתיד, שכל מרכיב בה יכול לאיים בהפלתה ולמרר את חיי ראש הממשלה, והם עושים זאת בתורנות ובדבקות.
הבדלי התפיסות המהותיים בין מרכיביה בתחומים מרכזיים עלו וצפו, יצרו עימותים בין השותפים ופרקו בריתות אחים למיניהן. הרבה דם רע זרם שם בעת האחרונה. אך לטעמי עלו על כל אלה בהרסנותן האמביציות האישיות של השותפים. הן שיחקו תפקיד מרכזי במיטוט הממשלה. זו הקואליציה הראשונה בישראל שכל מנהיגי המפלגות השותפות בה רואים עצמם כמועמדים ריאליים לרשת את ראש הממשלה. לא בעתיד הרחוק, אלא כבר בקדנציה הבאה, ואם אפשר אפילו בתוך הקדנציה הנוכחית, בלי בחירות המסכנות אותם. וממשלה שכולה ראשי ממשלה בפוטנציה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן. וכל זה אף שניסיונם הפוליטי וההנהגתי של חלק מהמועמדים מטעם עצמם אינו עולה על שנתיים בלבד. כי ככה זה אצלנו: אתה שנתיים חבר כנסת, וכבר אתה מועמד להיות שר; אתה שנתיים שר – וכבר אתה מועמד מתאים וראוי לראשות הממשלה.
במצב שנוצר היום, קואליציה אלטרנטיבית של הליכוד, הבית היהודי והחרדים ללא בחירות אינה אפשרית כמעט, מפני ששלוש המפלגות הללו מונות יחד 48 ח"כים בלבד, ולא נראה שעוד מפלגות יסכימו להצטרף לקואליציה כזאת. השאלה היא כמובן, האם הבחירות ישנו את המצב ולא יוליכו למבוי סתום. הסקרים אומנם מנבאים שהליכוד בראשות נתניהו ישיג את מספר המנדטים הגדול ביותר, אך מדובר ב־20 פלוס בלבד. כך לא יוכל להקים קואליציה עם הדתיים והחרדים בלבד ויזדקק שוב למפלגת מרכז־שמאל אחת לפחות או לליברמן, הפוסל שותפות עם החרדים, כדי להשיג רוב בכנסת.
מצד שני, גם גוש המרכז־שמאל, בראשות הרצוג או לפיד או כחלון, לא יצליח על פי הסקרים לרכז רוב, אפילו אם יצטרף אליו ליברמן. אז מה חדש? ולעניין החרדים: פורסם שנתניהו סיכם איתם שלאחר הבחירות ימליצו לפני הנשיא להטיל עליו את הקמת הממשלה. צריך לומר שאין שום ערך להסכם כזה. הוא כתוב על קרח. מימושו תלוי לחלוטין בתוצאות הבחירות. אם למשל רק הליכוד, הבית היהודי והחרדים ימליצו על נתניהו, יוכלו מתנגדיו, אם ישכילו להתאחד, להציג לנשיא מועמד מוסכם אחר שיזכה לתמיכת הרוב בכנסת. ובכלל, המפלגות החרדיות, ככל מפלגה אחרת, יעשו לאחר הבחירות ולפי תוצאותיהן את מה שהכי ישתלם להן, תרתי משמע. הרבה אידיאולוגיה לא תהיה שם.
הבדלי התפיסות המהותיים בין מרכיביה בתחומים מרכזיים עלו וצפו, יצרו עימותים בין השותפים ופרקו בריתות אחים למיניהן. הרבה דם רע זרם שם בעת האחרונה. אך לטעמי עלו על כל אלה בהרסנותן האמביציות האישיות של השותפים. הן שיחקו תפקיד מרכזי במיטוט הממשלה. זו הקואליציה הראשונה בישראל שכל מנהיגי המפלגות השותפות בה רואים עצמם כמועמדים ריאליים לרשת את ראש הממשלה. לא בעתיד הרחוק, אלא כבר בקדנציה הבאה, ואם אפשר אפילו בתוך הקדנציה הנוכחית, בלי בחירות המסכנות אותם. וממשלה שכולה ראשי ממשלה בפוטנציה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן. וכל זה אף שניסיונם הפוליטי וההנהגתי של חלק מהמועמדים מטעם עצמם אינו עולה על שנתיים בלבד. כי ככה זה אצלנו: אתה שנתיים חבר כנסת, וכבר אתה מועמד להיות שר; אתה שנתיים שר – וכבר אתה מועמד מתאים וראוי לראשות הממשלה.
במצב שנוצר היום, קואליציה אלטרנטיבית של הליכוד, הבית היהודי והחרדים ללא בחירות אינה אפשרית כמעט, מפני ששלוש המפלגות הללו מונות יחד 48 ח"כים בלבד, ולא נראה שעוד מפלגות יסכימו להצטרף לקואליציה כזאת. השאלה היא כמובן, האם הבחירות ישנו את המצב ולא יוליכו למבוי סתום. הסקרים אומנם מנבאים שהליכוד בראשות נתניהו ישיג את מספר המנדטים הגדול ביותר, אך מדובר ב־20 פלוס בלבד. כך לא יוכל להקים קואליציה עם הדתיים והחרדים בלבד ויזדקק שוב למפלגת מרכז־שמאל אחת לפחות או לליברמן, הפוסל שותפות עם החרדים, כדי להשיג רוב בכנסת.
מצד שני, גם גוש המרכז־שמאל, בראשות הרצוג או לפיד או כחלון, לא יצליח על פי הסקרים לרכז רוב, אפילו אם יצטרף אליו ליברמן. אז מה חדש? ולעניין החרדים: פורסם שנתניהו סיכם איתם שלאחר הבחירות ימליצו לפני הנשיא להטיל עליו את הקמת הממשלה. צריך לומר שאין שום ערך להסכם כזה. הוא כתוב על קרח. מימושו תלוי לחלוטין בתוצאות הבחירות. אם למשל רק הליכוד, הבית היהודי והחרדים ימליצו על נתניהו, יוכלו מתנגדיו, אם ישכילו להתאחד, להציג לנשיא מועמד מוסכם אחר שיזכה לתמיכת הרוב בכנסת. ובכלל, המפלגות החרדיות, ככל מפלגה אחרת, יעשו לאחר הבחירות ולפי תוצאותיהן את מה שהכי ישתלם להן, תרתי משמע. הרבה אידיאולוגיה לא תהיה שם.