והנה הגענו, שוב, ל”פגישה המכרעת”, שמתקיימת ב”יום הגורלי”, שניצב בעיבורו של ה”שבוע הקריטי” שיקבע את גורל הקואליציה, העם והאומה לשבט או לחסד. ובכן, צפירת הרגעה. כבר היינו באין ספור רגעים גורליים כאלה. מה שמשותף לכולם זו הבנאליות של הרגע אל מול הציפיות עמוסות הפאתוס. ובכן, גם אחרי המפגשים היום זה לא יהיה סופי. הכל יכול להתהפך, או להתיישר, באותה מידה בדיוק. יש להם עוד לא מעט זמן למזמז ולמסמס את ההחלטות הרות הגורל שהם צריכים לקבל. בעיקר כשמדובר בנתניהו, שתמיד יחליט ברגע האחרון, ואז יתחרט, ואז יימלך שוב בדעתו ויחזור, מיוזע, להחלטה הקודמת, כדי לגלות שכבר מאוחר מדי, או משהו.
הפגישה בין נתניהו ללפיד היא המסקרנת מכולן. מקובל לרצות להיות זבוב על הקיר בפגישה הזו, אבל נדמה לי שהפעם זה מסוכן. כמויות התיעוב ההדדי שירחפו מעל השניים יכולות לסכן זבוב במעופו. זו פגישה בין שני אנשים שלא מאמינים אחד לשני למילה אחת. בין ראש ממשלה פרנואיד שמנסה להחליף קואליציה מכהנת באמצע הקדנציה מאחורי הגב של שותפיו, לבין שר אוצר שבודק מצידו אפשרות להדיח את ראש הממשלה ולהקים ממשלה אחרת תחתיו. אמון - כבר לא יהיה שם.
האם יכולה להיות הרגעה? האם היצרים יכולים לשכוך? את זה קשה להגיד בשלב הזה. ל ג ורמים בכירים מאוד בקואליציה הגיע אתמול המידע הזה: נתניהו סגר דיל עם החרדים. לא דיל חלקי, אלא דיל מלא- מלא. לא רק “המנעות מקואליציה חלופית עכשיו”, אלא גם המלצה על ביבי אצל הנשיא אחרי הבחירות. את הדיל הזה הביאו ישראל כץ וזאב אלקין. כל הצדדים יכחישו אותו נמרצות, כי ככה סוכם. אם הדיל הזה ייצא לאור, נתניהו ייתפס “על חם”, לפיד יזכה מההפקר, הדמון החרדי שנמאס על הציבור יחזור לחיים חדשים - והנכס החדש של נתניהו יהפוך במהירות לנטל אלקטורלי.
ולכן, סוד הצלחתו של הדיל החדש בחשאיותו. על החרדים אפשר לסמוך. מנהיגיהם הורידו אתמול פרופיל. תפסו מרחק מהתקשורת. העיתונות החרדית דיווחה על פגישה ארוכה מהרגיל אצל הרב שטיינמן. לא מעט דיווחים על “התקדמות גדולה” ועל “מגעים מעניינים” היו שם. האם אכן נסגר דיל כזה? רק בעתיד נוכל לדעת זאת. אם נתניהו ייצא היום מפגישותיו עם לפיד ולבני לוחמני ויקדם את חתירתו לבחירות, זה סימן חיובי. רק דיל כזה יכול לתדלק את הריצה של ביבי לבחירות באותה המהירות והנחישות שראינו בשבוע שעבר. אם תצא היום צפירת הרגעה, או צפירת הרגעה חלקית, אז יכול להיות שאין דיל. או שיש דיל, אבל נתניהו תפס רגליים קרות. הרי גם זה כבר קרה לא פעם.
בינתיים, נשאר לנתח את מה שקרה אתמול ושלשום.הדברים שאמר לי יאיר לפיד באירוע “שבתרבות” של תיאטרון “הבימה” בתל-אביב הציתו את המלחמה מחדש. לפיד אמר שהכל תקוע, וראש הממשלה עומד מנגד ולא עושה כלום. לפיד אמר שזה הכל בגלל אינטרסים של כמה חברי מרכז ליכוד. לפיד אמר שיש לו סכסוך עבודה במשק, תקציב מדינה תקוע, וראש הממשלה לא מדבר איתו. ביקורת קשה, אבל נדמה לי שהיא לא חורגת ממתחם
הלגיטימיות.
בעקבות דברי לפיד, צוטטו מקורביו של ראש הממשלה, ואפילו ראש הממשלה עצמו )ב”שיחות סגורות”(, מאשימים את לפיד בשחיתות אישית. הם טענו שלפיד מקדם את מע”מ אפס בזכות קשריו או קשרי מקורביו עם קבלנים. דבר כזה, נדמה לי, עוד לא היה. ראש ממשלה מכהן מאשים את שר האוצר שלו בשחיתות מהסוג הבזוי ביותר: חוק שמתוכנן על ידי השר ואנשיו, אמור לעלות מיליארדים לקופת המדינה - וכל זה כדי להיטיב עם קבלנים מקורבים.
אפילו הולילנד נראה משחק ילדים ליד הדבר הזה.
ההאשמה הזו הופיעה לראשונה במוצאי שבת, ותוך כדי התקדמות ירד דרג המקורבים שצוטטו בה עד שהתייצב על “בכירים בליכוד”. זאת אומרת, שאפילו בסביבת נתניהו הבינו שהגזימו וניסו לתפוס מרחק. אפשר להגיד על יאיר לפיד הרבה דברים, מושחת הוא לא. גם אם הוא טועה, מניעיו טהורים. הוא חדור תחושת שליחות, שגרמה לו לוותר על חיים כמעט מושלמים לטובת הביצה הפוליטית. במדינה מתוקנת האשמות בוטות כאלה אמורות להביא, כמעט מיד, לגט סופי (ואולי גם תביעת לשון הרע). במדינה שלנו, הכל עובר. הוא אמר, הם אמרו, מי סופר. מעניין אם זה יעלה בשיחה שיקיימו היום ראש הממשלה (שלא אכפת לו שהכל תקוע) ושר האוצר (המקורב לקבלנים). באמת, חבל שאי אפשר להיות זבוב על הקיר בפגישה הזו.