סבב הברים הפוליטי הגדול: בדרך לקלפי פרק 2

"מה זאת אומרת אין מכירת אלכוהול באירוע פוליטי?", שואל הבחור על הבר. הוא מופתע, אבל לא כועס ממש. הברמנית מסבירה ש"זה החוק במדינת ישראל", והטיעון מתקבל מיד. הוא גם ככה לא הגיע כדי להשתכר. שמונה בערב, וה"טיילור מייד" עמוס בכ-200 צעירי "יש עתיד".

רובם בגילאי 18-25, הקשישים ממש נושקים ל-30, נראים כמו אנשים שעדיין לא התייאשו ממש מהמצב. צעירים. הגשם בחוץ יורד על אלנבי ובפנים מתחיל להתנגן המנון המפלגה, פופ סכריני שיכול לעבוד מצוין גם כשיר נושא של דרמת נעורים: "זה קורה, יש עתיד, הוא כבר כאן, יש עתיד...". יעקב פרי נכנס ומתיישב מיד – הוא אפילו לא בדק אופציה למשקה. קאט. 
 

וקבלו עכשיו את יאיררררר - לפידדדדד. גם אחרי קדנציה מקוצרת בתיק האוצר המחויט הוא עדיין נראה כמו יאיר מהטלוויזיה, מקפץ מול המצלמות בג'ינס ומעיל עור, מדבר כמו יאיר מהטלוויזיה, ואולי הכי חשוב, מתקבל כמו יאיר מהטלוויזיה. אל תטעו - ליאיר עדיין יש תוכנית אישית בפריים טיים, גם אם הרייטינג כרגע קצת בנסיגה. אל משבצת הסייד-קיק נכנס בועז טופורובסקי. עם עגיל קטן ובלייזר מעל הטישירט, רק גיטרה חסרה לו.

"תנועת הצעירים הכי גדולה בישראל", מצהיר הכרוז על הבמה המאולתרת, ממש על יד הכניסה לשירותים, "אני מתרגש להזמין את יו"ר מפלגת יש עתיד – אה סליחה – את חבר הכנסת בועז טופורובסקי...". גיחוך עולה מהקהל. "היו"ר העתידי", מטעים לפיד. אולי. טופורובסקי בינתיים כבר מפציץ את הישגי המפלגה.

מי הביא את השוויון בנטל למדינת ישראל? צ'ק. איזו מפלגה הורידה את מספר השרים? צ'ק. ביטול שרים ללא תיק? צ'ק. מי מטפל בניצולי השואה?! למי יש את השטח הכי חזק במדינה?! איזו מפלגה הולכת להשתלט על הבחירות?! צ'ק, צ'ק, צ'ק! "מי הולך להיות ראש הממשלה הבא של ישראל???", צועק וחוזר טופורובסקי 3-4 פעמים. "יאיר לפיד!", צועקים כמה עשרות, אבל לא חייבים להאמין להם. 
 

לפיד עצמו מעט יותר מחובר למציאות, לפחות בכל הקשור למרוץ לראשות הממשלה. "קודם נדליק נרות", הוא אומר למשמע הקריאות "הו הא מי זה בא..." – הכרח בכל אירוע פוליטי בישראל. "בוא נרד מזה", הוא מבקש. לפיד הפוליטיקאי, כמו בעל הטור לפיד, פותח בציטוט של אישיות אמריקאית (אובמה: "אדם אחד יכול לשנות חדר. חדר יכול לשנות בית. בית יכול לשנות שכונה, שיכולה לשנות עיר, שיכולה לשנות מדינה. ומדינה אחת יכולה לשנות את העולם"). "זו נראית כמו אמירה גדולה", הוא אומר, "אבל לא נסתפק בפחות מלשנות את העולם, כי מגיע לו שינוי".
 

וכדי שהעולם ישתכנע שהוא עומד להשתנות כל מילה מחושבת, כל ניואנס בדיוק במקום, הטקסטים מכוונים לכוכבים אבל המבט בגובה העיניים. טאלנט. "מדינת ישראל חייבת לכם התנצלות", הוא פונה לפעילים, "כבר 20 שהיא לא פועלת בשבילכם". הוא נתלה באקליפטוסים גבוהים עם השוואה בין החלוצים של העלייה ה-1 וה-2 לצעירי יש עתיד, מדבר על מסע, עשייה ושינוי סדרי עדיפויות, נקטע בין לבין על ידי קריאות "יש עתיד – באנו לשנות". אחרי שהבטיח ש"אנחנו" (בניגוד למה שניתן היה לצפות, אף פעם לא "אני") מסוגלים לטפל בכל הבעיות - כלכלה, ביטחון, רווחה, חינוך – הגיע זמן לשאלות. "דיברתי מספיק, כי היום חמישי בערב וכולכם עוד רוצים אולי לתפוס דייט". היום שבת, חשבו כולם, אבל אף אחד לא טורח לתקן. רוצה חמישי, שיהיה חמישי; נזרום איתך. 

חלק מהשאלות נראות מוזמנות מראש ("יש לך איזה טיפ לתת לנו מה להגיד כששואלים אותנו 'מה עשיתם בממשלה'?"), חלקן פחות: "בפוליטיקה, ביבי עשה לך סוג של בית ספר", אומר טל מתל אביב. לפיד מהנהן, לא פוסל, לא מאשר ולא מכחיש, לא חושש גם להודות בטעויות. יש לו תשובות לכל דבר, לכל ההאשמות ולכל הטענות. המסר הוא כזה: "הלכנו לפוליטיקה כדי לקחת אחריות. זה התחיל להיות כל כך מוצלח, שהרגישו שיש צורך לעצור אותנו. עצרו אותנו לפני שהתחלנו לראות תוצאות. עשינו מה שאפשר, ועוד קצת". 
 

לפיד ירוץ עם זה עד הבחירות, בכל חור בארץ, עם אותם מסרים ואותם פאנצ'ים. יש לו עוד שלושה חודשים לשרוף קילומטרז' בין בתי אבות ובתי ספר, לבקר בעוטף עזה ובערי שדה ובברים תל אביביים כדי להתרומם מעל 10-11 המנדטים שצופים לו הסקרים. הזמן משחק לטובתו: ככל שהבחירות יתקרבו, הקדנציה באוצר תתעמעם והספינים ילכו וייערמו, מה גם שתמיד תהיה לו את הירושה ההיא מיובל שטייניץ, צ'ק של 40 מיליארד שקל לנופף בו. 
 

בינתיים מסיימים, ולפיד מתפנה לפוטו-אופ עם הפעילים, שנראים עכשיו הרבה יותר כמו מעריצים. הוול בפייסבוק מחכה, הערב יהיה מבול של לייקים. ההמנון בוקע מהרמקולים, יאיר וליהיא נכנסים אל המונית שממתינה בחוץ, הגשם מטפטף, כתוביות רצות, סוף. המשך בהחלט יבוא.

בניגוד לחוקי היובש באלנבי, באירוע של צעירי הליכוד בבר התרל"ח בפתח תקווה בהחלט שותים, והשתייה חופשית. ברקע מתנגנים אריאל זילבר (החומרים המוקדמים), אריק אינשטיין, יצחק קלפטר, אריק סיני - ארץ ישראל הישנה והטובה. 
 

תרל"ח – 1877-8 בעברית מדוברת - הייתה השנה בה נרכשו אדמות המושבה על ידי הסלב העל-זמני של פתח תקווה, יואל משה סלומון, יחד עם עוד כמה יהודים טובים. את הקיר הימני מעטרים הדפסי ענק של תמונות בשחור-לבן מימי המושבה: עגלה עם סוס בחלוקת דלק, מבנים שעליהם יושבות היום בועות נדל"ן, נשים על סירים, פועלים מיוזעים בשדות. שורשי מאוד. התרל"ח כאילו הוקם בשביל ערב של ליכודניקים: איפה עוד תראו ברמן מטפס על הבר בשביל סלפי עם משה פייגלין?

"אל תגרור אותי לשם", יובל שטייניץ בערב לח בבר תרל"ח. צילום: צעירי הליכוד 
 

זהו יום חגו של דוד שאין, היו"ר הטרי של צעירי הליכוד. הוא בן 32, מתגורר בלשם, חבר המועצה האזורית שומרון. את דרכו הפוליטית החל בתא הליכוד באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן שימש כעוזר לגלעד ארדן ויוסי פלד. אין לו נעליים גדולות להיכנס אליהן, בקושי כפכפים: יו"ר הצעירים האחרון, יואל חסון, נבחר לתפקיד ב-2004 והספיק מאז לערוק לקדימה, ומשם לתנועה, ומשם לעיסוקיו הפרטיים. 
 

בהיעדר מחליף, חסון המשיך טכנית להחזיק בטייטל, שהפך לריק יותר מסיסמת בחירות. בעשור הזה הליכוד הפכה למפלגה קשישה ומדוכדכת והצעירים ברחו ממנה, בעיקר ימינה. בבחירות 2013 הצמתים הופקרו לגייסות של נפתלי בנט ולפיד, ועכשיו מנסים להתניע את העסק מחדש. "הפיקו לקחים מהפעם הקודמת", אומר שאין, "והבינו שצריך ליצור בסיס יציב לפעילים, לצעירים, למחוזות, לסטודנטים. אני מאמין שהפעם זה ייראה אחרת". 
 

צעירי הליכוד שונים מאוד מאלו של יש עתיד. מבוגרים יותר, רבים מהם חובשי כיפות, בבואה של הליכוד החדש: לאומי יותר, דתי יותר, ימני יותר. ח"כ פייגלין מרגיש פה לחלוטין בבית. "פייגלין, מה אפשר להציע לך לשתות?", שואל אותו הברמן.

הוא הולך על בירה, ישראלית כמובן, בטח לא איזה לאגר אירופאי, לפני שהוא נושא כמה מילים. "כיף לראות סוף סוף צעירים בליכוד", הוא מודה, ומיד עובר לשבח את עבודתו המודיעינית החשאית של שטייניץ. תמיד קל לפרגן למישהו שאף אחד לא מבין מה בדיוק הוא עושה. "הליכוד היא המפלגה הכי חיה והכי תוססת בישראל", אומר שטייניץ, ספק מאמין לעצמו. "וגם אם מנסים להכות בה מהצד הזה ומהצד הזה ומהתקשורת, היא תמיד יודעת לקום מהקרשים".

אלה הם ימים של פריימריז, ושטייניץ, כמו כל ליכודניק שמכבד את עצמו בזמן הזה, שובר ימינה. "ראיתי את פייגלין בכנסת בעימות מאוד מאוד קשה" – הוא נתקע לרגע ופונה לפייגלין - "איך קוראים לחבר הכנסת שהורדת מהדוכן?".
 

"הוא הוריד את כולם כבר מהדוכן", זורק מישהו. עשרות הפעילים שנעמדים סביבם פורצים בצחוק ספונטני. "זחאלקה", אומר פייגלין, מסמן עוד גולגולת על החגורה. "לא, לא את כולם, אל תזיק לו", אומר שטייניץ.

"רק ת'ערבושים!", זורק עוד מישהו, לקול פרצי הצחוק.
 

שטייניץ, מבודח, במקום המוזר משהו של מסמר הערב, מבקש "לא לא, בלי מילים כאלה. משה צדק במקרה הזה".  בזמן שהצ'ילבה מהאוצר עדיין מלהג על מע"מ אפס וכספים להתנחלויות, שטייניץ טרוד בביטחון. הוא מדבר על האנשים שחיים באשליה שאבו מאזן הוא פרטנר לשלום ושהשלום בכלל הוא אופציה כשמסביב יושבים אל קאעידה ודאע"ש וחמאס. הקהל אוהב את המסרים: "אנחנו צריכים למנוע אסון וכדי לנצח את הבחירות האלה אנחנו צריכים לבחור את הרשימה הכי איכותית ב-31 בדצמבר...".
 

"יובל, המספר, המספר שלך", קוטע אותו מישהו, קול לא מזוהה שבוקע מדבוקת הפעילים.

"לא חשוב המספר", מצטנע שטייניץ.
 

"חשוב המספר! אני, אני רוצה לדעת!".

המספר הוא המספר של שטייניץ ברשימות הפריימריז. "137", מסגיר לבסוף שטייניץ את הנתון, "אבל אל תגרור אותי לשם".

האמת היא שאף אחד לא צריך לגרור את שטייניץ לשום מקום, הפריימריז מורגשים בכל פינה. בין משולשי הפיצה, צלוחיות הצ'יפס וכדורי הפלאפל המסתובבים, הפעילים מחליפים דעות, המלצות ומספרים, אימיילים ואנשי קשר. יקנעם, מגדל העמק, חיפה, תל אביב... זה מעגל של כמה מאות כיפות סרוגות וכמה כיפות שחורות, עסקנים מתחילים ועוזרים פרלמנטריים, יועצי אסטרטגיה ואנשי ניו-מדיה, נציג תא הגאים בליכוד וראשי סניפים ומחוזות, מתנחלים ואנגלו-סאקסיים מרעננה. כולם מכירים את כולם, רובם עובדים בשביל מישהו. 
 

בזה אחר זה מגיעים חברי הכנסת, היישר מחוגי בית, חתונות והדלקת נר אחרון של חנוכה. הנה דני דנון, ממלמל בביטחון רב משהו על 30 ו-40 מנדטים, והנה סילבן שלום, מתעדכן ששטייניץ כבר תפס את הבדיחה על יואל חסון. מודיעים שגם מירי רגב בכניסה - כאילו שמישהו היה מצליח לפספס.

אחד אחרי השני הם מברכים את היו"ר וחוזרים על אותם מסרים: הנבחרת, הצעירים, ההתחדשות, השטח, השכונות, ההתיישבות, הפריפריה, הניצחון. "בדרך כלל מדברים על 100 ימי חסד, אתה קיבלת 100 ימי בחירות", אומר חבר הכנסת יריב לוין לשאין, ומסכם בעצם את המטרה שלשמה התכנסנו כאן מלכתחילה. 
 

"הליכוד מתעורר", אמר בביטחון אחד החברים. כולם הנהנו בהסכמה.