מעבר לאוקיינוס האטלנטי, בארה״ב, נותרו כמעט שנתיים עד הבחירות לנשיאות בנובמבר 2016, אבל השנה הקרובה כבר תכניס את המערכת הפוליטית בוושינגטון למתכונת בחירות מלאה.
בעוד ימים אחדים יקבלו הרפובליקנים את השליטה בסנאט ובכך יחזיקו שוב ברוב בשני בתי הקונגרס, לראשונה מאז 2006. כאשר הבחירות באופק, הקונגרס מצד אחד והבית הלבן מהצד השני ינסו לקדם את מדיניותם על מנת לאפשר למפלגה שלהם לנצח ב־2016. אובמה כבר הראה כי הוא מוכן לפעול ללא הקונגרס, כשהחליט להעניק היתרי שהייה למיליוני מהגרים והודיע על פתיחת שיחות עם קובה. מלבד ביסוס מורשתו, המהלכים נועדו גם לסייע לדמוקרטים לחזק את כוחם בקרב המיעוט ההיספאני שהוכפל לכוח משמעותי בקלפי. מנגד, הרפובליקנים ינסו לעצור את התהליכים שמקדם אובמה ויחפשו דרכים לבטל את הרפורמה ההיסטורית בביטוחי הבריאות.
אבל את עיקר העניין ימשוך המאבק על המועמדות לנשיאות בשתי המפלגות, במיוחד מאחר שהפריימריז אמורים להתחיל כבר בינואר 2016. בצד הרפובליקני כבר נורתה יריית הפתיחה כאשר ג׳ב בוש הודיע בשבוע שעבר שהוא בוחן את האפשרות ללכת בעקבות אביו ואחיו ולהתמודד. החודשים הקרובים ילמדו אותנו אם שמות מוכרים כמו שרה פיילין, מושל טקסס ריק פרי, המועמד הקודם לסגנות הנשיא חבר הקונגרס פול ריאן, הסנאטורים מרקו רוביו וראנד פול ואפילו דונלד טראמפ יקפצו גם הם לביצה המלוכלכת.
בצד הדמוקרטי, השאלה הגדולה היא אם הילארי קלינטון אכן תבחר לשוב ולהתמודד על מועמדות המפלגה, בתקווה שהפעם -בניגוד ל־2008 - תוכל לנצח ולהפוך לאישה הראשונה בתפקיד הנשיאה. גם סגן הנשיא, ג׳ו ביידן, יצטרך להחליט אם ברצונו לעלות מדרגה נוספת לעבר החדר הסגלגל, או שאחרי הבחירות יסיים את הקריירה הארוכה והעשירה שלו. אם השניים יחליטו לא להתמודד, צפוי לנו מרוץ פתוח לחלוטין, שאולי גם יספק שמות מפתיעים.